כעת יש לפלפל להלכה בברכת שהכל נהיה בדברו . כמו שפירש רש"י לגבי הנה רחל באה , התיבה "נהיה" מתפרשת ל-2 אנפין לפי הטעם אם מלעיל אם מלרע , שמלעיל מתפרש כעבר ומלרע כצורת הבינוני ויש לדון היכן צריך לשים הטעם בתיבת נהיה . מצד אחד רואים שההקפדה הוא לברך על לשעבר. מצד שני נראה שחז"ל הבינו את צורת הבינוני גם כלשון עבר בכל הברכות האחרות.
נשלח ב-21/11/2010 11:00
לא בכל מקום שהמשמעות משתנה, משתנה גם המיקום של הטעם. במילת באה, השורש הוא מנחי ע"ו, ועל כן מן הדין שהטעם יהא מלעיל כאשר הוא פעל. אבל כאשר הוא בינוני, אזי הטעם מופיע אצל סימן הנקבה כפי שהדין אצל לשון בינוני.
נשלח ב-21/11/2010 11:11
ירוחםשמ כתב:
לענ"ד אין לחפש דיקדוק עברי בבלי, גם בארץ ישראל, העברית לא היתה כה מוכרת, ואפילו לא אצל החכמים. כפי שהגמרא מספרת במסכת ר"ה, ששפחתו של רבי לימדה אותם עברית. העברית וובדאי הדיקדוק שלה אינו הצד החזק של הגמרא.
המשמעות של המוציא היא לשון הווה - כל הזמן. היות והברכה מוציא גם אוכלין אחרים, הכוונה לכל האוכלין, אנו מברכים שהוא זן ומפרנס אותנו תמיד ובכל יום בכל המזונות.
_________________
מודה ועוזב
חז"ל בוודאי ידעו עברית, ובכלל הלכות ברכות נכתבו על ידי התנאים בארץ ישראל ובוודאי דיברו כאן עברית וכל לשון המשנה היא עברית הזוהרת ביופיה. ואם יש ערעורים על לשון הברכות שלכאורה לא מתאים לדקדוק הרי זה בגלל שלשון הברכות כוללת כוונות עמוקות וכל אות וכל תג חשובים. ואם חז"ל בעצמם ידעו להקשות על שם מה נכתב בדקדוק כזה ולא בדקדוק אחר הרי שזה מוכיח שהם ידעו מהדקדוק ובכל אופן החליטו לנסח את הברכות בצורה הזאת.
נשלח ב-21/11/2010 20:51
שבח
איני מכיר את הכללים , האם במקרה של תיבת נהיה לא משתנה הטעם בין נפעל לבינוני? כעת אני חושב על שאלה אחרת , למה אין אומרים נהיה בסגול עבור בינוני זכר , כמו במקרה של נראה נדמה וכו'. אגב, אני חושב שבעברית מודרנית כשאומרים נראה לי , נדמה לי וכדומה , הרי עבור עבר ההגיה היא בקמ"ץ ועבור הווה בסגול , אני צודק? האם זה תופס לגבי נהיה ?
נשלח ב-21/11/2010 22:24
מצד הדין בפעלים הטעם אמור להופיע באות האמצעית של השורש, ועל כן רוב המלים הן מלרע (כי האות האחרונה אינה מנוקדת בד"כ). על כן בשרשים שהאות האמצעית שלהם נעדרת, כמו שוב חוב בִין בוא, אזי הטעם מדלג לעבר האות הראשונה. "באה" מלשון עבר הוא פעל לפיכך הטעם מלעיל. אולם באה בינוני אינו פעל אלא שם (כי כל בינוני הוא מושאל מחלק השמות שבשפה), ואז הטעם מונח אצל ההטיה (באה, באות, באים). מה שאין כן בתיבת נהיה שאז לא חסר אות מהשורש.
איני יודע. מנין לך שאין נהיה בסגול עבור בינוני זכר? פעם אחת מופיע בתנך הצורה הזו בכונת הוה: תאוה נהיה (משלי יג, יט) אולם שם מדובר בלשון נקיבה.
ואם באנו עד הנה, ראיתי להעיר על שימוש מוטעה אחר הדומה להנ"ל. אומרים: הוא מְדֻכֶּא, נראה(?) לי שזה לא נכון. יש לומר מְדֻכָּא. (ולנקבה: מְדֻכָּאָה, מְדֻכֵּאת).
נשלח ב-21/11/2010 22:39
תודה ר' שבח אם עבור זכר אומרים נהיה בסגול , הרי שלכאורה בברכת שהכל יש לומר נהיה בסגול , שכן "הכל" הוא זכר (אמנם לפי דעת חז"ל שכאשר ה' ברך את אברהם בכל , היה מדובר בבת , יש לדון) ומצד שני בכל הברכות משתמשים בצורת הבינוני.
נשלח ב-21/11/2010 22:52
כלומר, אם נדע בבירור שנהיה בקמץ הוא לשון עבר ובהוה הוא לשון בינוני, אזי יהיה ניתן להסיק שכוונת הברכה היא לעבר, על אף השוני בין ברכה זו לבין שאר הברכות.
נשלח ב-21/11/2010 22:55
דומני שמשמעות הה"א כאן אינה של עתיד, אלא כעין שי"ן השימוש, שמוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וכד'. כך שהחילוק כאן הוא בין תפיסת הוצאת הלחם מן הארץ כמציאות מקרית לבין תפיסתה כמציאות מאפיינת.
נשלח ב-21/11/2010 22:59
עתיד מאן דכר שמיה?
נשלח ב-21/11/2010 23:08
שבח, פותח האשכול בעל בעמיו כתב "ר' נחמיה סובר ש'המוציא' הוא לשון עתיד, תדעו שאני ה' כשאוציא אתכם מארץ מצרים ואלו חכמים סוברים שהמוציא גם כן משמעותו לשעבר, אתם תדעו בעתיד שה' הוציא אתכם מארץ מצרים, וכמו שמצאנו בפסוק המוציא לכם מים מצור החלמיש, שכבר הוציא." אגב בתיקונים מופיע שצריך לדקדק בה"א, שיש בכך ניקוי של החטה מן החט (הניסוח שלי לא מדויק) לפי דרכינו נלמד שהה"א מלמד על היכולת לברר מתוך החומר העכור מעלה עליונה יותר, שזה אחד המאפיינים (גם זה בערבון מוגבל כמובן, אל תכנסו איתי עכשיו לענין שלילת התארים שאינה קשורה לכאן כלל, לפי שאנחנו מדברים עכשיו על מעשי הבורא ולא על עצמותו) , של התגלות הבורא בזה העולם, והיא מתגלה בפרט ע"י הלחם , אם כי זה נושא שראוי לעיון רחב יותר.
נשלח ב-22/11/2010 06:39
כמו שידענו ה' א' שהשלטון לפניך עוז בידך וגבורה בימינך וכו'.
איך אומרים:
שִׁלְטוֹן או שָׁלְטָן ?
