חידוש המלוכה

אחד הנושאים שהכי מפחידים אותי בדיבורים על קירוב הגאולה הוא הנושא של חידוש המלוכה. ע"פ ההלכה, מלך רשאי להוציא להורג כל אדם שמדבר נגדו או מסרב לפקודתו; אילו היה בימינו שלטון מלוכני, הרי שמאות אלפים מאחינו, שהפגינו נגד פעולות שונות של השלטון, היו חייבים מיתה.

כשהפניתי שאלה זו לאנשים שפועלים לקירוב הגאולה, הם ענו לי שכדי למנות מלך דרוש נביא, ולכן אין מה לחשוש - הנביא יבחר מלך רק אם הוא יידע בוודאות, בדבר ה' הרואה ללבב, שמדובר באדם ראוי, שלא ישתמש בסמכותו לרעה.

הבעיה היא, שיש אנשים שלא מוכנים לחכות שיהיה נביא, הם טוענים שצריך לקרב את הגאולה באמצעים ארציים (בדיוק כפי שלא חיכו לנביא כדי לעלות לארץ, ולא מחכים לנביא כדי לבנות את המקדש...)

 יחזקאל פרק מה
(ז) וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶל פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר מִפְּאַת יָם יָמָּה וּמִפְּאַת קֵדְמָה קָדִימָה וְאֹרֶךְ לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים מִגְּבוּל יָם אֶל גְּבוּל קָדִימָה: (ח) לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם: ס
מצודת דוד ליחזקאל פרק מה
(ז) ולנשיא - ואל הנשיא הוא מלך המשיח אליו יותן אחוזת נחלה מזה ומזה לתרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים ולאחוזת העיר ולתוספת ביאור אמר אל פני תרומת וכו': מפאת ים - העבר המערב כלפי המערב ומעבר המזרח כלפי המזרח: ואורך - של חלק הנשיא שמזה ומזה: לעומת אחד החלקי' - במדת אחד מן החלקים של השבטים אשר יהיו מגבול המערב אל גבול המזרח ועיין בקונ' בנין הבית בתחילתו ובצורה: (ח) לארץ - בתוך הארץ יהיה לו זה לאחוזה בישראל: ולא יונו עוד - ר"ל כשיהיה להם אחוזת נחלה מרובה לא יעשקו עוד הנשיאים את עמי לקחת מה משלהם כי יהיה די להם בנחלת אחוזתם: והארץ - ושאר הארץ יתנו לבית ישראל חלק לכל שבט זה כזה:

 

אני מניח שהעניין היה, שהמלכים והמושלים סברו שעליהם לקבל שטחים גדולים וכן ממון רב ושאר דברים, וכל זה נצרך לניהול המלוכה כראוי. ואע"פ שמייד אח"כ הנביא מוכיח את המושלים על גזילתם והונאתם את העם "רב לכם נשיאי ישראל, חמס ושוד הסירו" וגו', הרי שהנביא מכיר בחיסרון שהיה למלכים באותו זמן, ועל כן הוא מבטיח שלעת"ל זה לא יהיה כך, אלא המושלים יקבלו בהיתר מה שאז קיבלו/לקחו (ראה רד"ק לפסוק י') באיסור.

לפי דעתי, הדמוקרטיה, מנקודת המבט האלוקית, הינה הכנה למלכות המשיח, שיקבלוהו כל העולם מרצון, ויעבדו אף את אלוקיו מרצונם. הדמוקרטיה גם מלמדת את העם בחשיבות העובדה שיש מלך, ובנוסף - תקרב אותו אל המלך מבחינה רגשית, מכיוון שבעידן הדמוקרטי המלך (רה"מ) הוא ככל האדם, רק עם יותר סמכויות. לכן, כאשר העם יתקרב אל המלך מבחינה רגשית, וגם מבחינת הכרת תפקיד המלוכה, הרי שיתן לנשיא ברצון אחוזה גדולה, מתוך הכרה בחשיבות ותועלת בעניין למלוכה, וממילא גם לעם. ייתכן גם שאחת הסיבות, שבזמן הנביא זה היה גזל, היא בגלל שבאותו זמן המלכים היו פחות מוכשרים לנהל את ענייני העם, ועל כן לא היה להם צורך בכל האחוזה, רק זה היה שאיפה אוטופית (שלא יכלה לבוא וכמובן שגם לא באה, לידי מימוש). גם בזה תימצא תועלת בדמוקרטיה, שהרי כפי שביארנו - הדמוקרטיה מייעלת את עבודת המלך, מכיוון שהיא גורמת לו להתקרב אל העם רגשית ומעשית. יש ללמד זכות על הנשיאים דאז, שהרי נבחרו ע"פ נביאים, ומכיוון שאז (בניגוד להיום) אנשים הכירו בגדלות האלוקים ובאמיתות דבריו, הם סברו שהם אנשים גדולים ומוכשרים מאוד לנהל את הממלכה, וסברתם כנראה הייתה מוגזמת.

האם עלינו לחשוב שהתורה מצפה מאתנו היום להמליך מלך כפשוטו?
האם ניתן להסיק ממצות מינוי מלך שהדמוקרטיה היא משטר פסול בעיני התורה? 
ושמא ניתן ללמוד מכך שבפרשה עצמה נאמר 'אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי' דייקא?
עליך להנהיג שלטון ראוי והגון ברוח התרבות שאתה חי בה תוך התאמתה לחיי תורה,
מי אומר שהתורה קבעה מסמרות אודות צורת השלטון המומלץ?