קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ?

ולעצם העניין:
א. אילו הגדרת טבע הייתה כל הנראה לעינינו כמעשים בכל יום, אזיי הנך צודק מאוד, אבל כמדומני שאין הדבר כך, ולמרות הכתוב חוקות שמים וארץ לא ישבותו, הרי שבתוך עולמנו ישנם גילויי נס ולא רק חד פעמיים אלא קבועים [מעין זה ולא בדיוק, המחדש בטובו בכל יום תמיד, או מקום הארון אינו מן המידה וכו'].
[משל למה הדבר דומה? (ואינני בטוח שהמשל טוב דיו), להבדיל אלף אלפי הבדלות וכו' אשתו של אורי גלר רואה אותו כל יום מכופף כפיות, ועדיין זה בגדר פלא עבורה ודייויד קופרפילד הקוסם הגדול, למרות יכולתו לעופף ולהתהלך באויר ולפרנסתו עושה את זה בכל יום, הרי שזה עדיין 'קשה' לו והוא צריך להתאמץ עבור כך, והוא אינו הולך בצורה כזו למכולת]...

ב. עוד אולי אפש"ל שבאדם דווקא יש צורך בזיווגין של הקב"ה שהרי נשתנה כביכול התכנון הראשוני בו האדם חי בגפו ורק לאחר מכן נמלך ועשה לו עזר כנגדו...

זהו הסמל והמשמעות בכך שאנו פורשים חופה מעל ראשי החתן והכלה, דבר המבטא כי ישנו דבר נעלה משניהם המביאם לידי איחוד למרות השוני ביניהם...

להשלמת העניין אומר עוד בדרך אפשר -  הן בנוגע לזיווגין והן בנוגע לפרנסה ניתן להסביר בשני אופנים:
1) שישנם זיווגין קשים ולא כולם ובזה גופא או מצד השוני בטבעים ובתכונות כבמדרש הידוע עם אותה מטרוניתא, או מצד הריחוק האחד מן השני ועל כך נאמר 'מושיב יחידים בייתה' [או אפילו מצד שורש נשמתם שע"פ סדר אינם שייכים זה לזה ורק בגין מעשיהם נישאים יחד והכוח לזה בא מהארה כה גבוהה שהיא כביכול ה'קשה'] ועוד... וכן בנוגע לפרנסה שישנם אופנים בהם הפרנסה באה בצורה 'קשה' כאמור לעיל, שהרי מחד נקצב לו מר"ה ומאידך הוא בעסק כושל שבדרך הטבע אמור להפסיד...
2) כל זיווג זכר ונקבה מצריך התערבות אלוקית על טבעית, [ואולי זוהי התשובה לשאלה הנצחית מה זאת אהבה? באדם דווקא, בניגוד לתשוקה גרידה בשאר בעלי חיים] וכך גם לגבי מזונותיו של האדם, שבכל פרנסה והשפעה כלכלית לאדם, יש בה משהו ניסי על טבעי המגיע ממקום גבוה [ייזל מים מדליו - מזלו של אדם] וייתכן ובשני הדברים זוהי פעולה נמשכת ואינה מסתיימת עם השידוך המוצלח וכו'...

על פי זה כאמור, ה'קושי' בנס של קריעת ים סוף לא היה כלל בכך שרוח קדים עזה נשבה כל הלילה והעמידה את המים כנד וחומה, כשם שהמון ניסים אינם נחשבים ל'קשים' . נס נחשב לקשה רק כאשר יש בו עירוב הפכים ובקריעת ים סוף זה ניכר במה וכמה פרטים הן בכך שהפך ים ליבשה. והן בכך שנגוף למצרים ורפוא לישראל למרות טענת המקטרגים שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. [וזוהי הסיבה שמכת בכורות נעשתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו ולא כבשאר המכות]...  

_________________

חשבתי על דבריך במשך השבת האחרונה,
עלה בי כעת רעיון חדש ואנסה להסביר זאת במספר שורות,

אחד מהחוקים עליהם מתבססת תורת הנס והטבע הוא, שאלוקים אינו חפץ בהתגלות תמידית אל ברואיו, אלא הוא נסתר משכל כל, ואת ניהול עולמו מסר בידי כוחות הטבע אותם הוא חקק בששת ימי בראשית, יסוד נעלם זה גורם לשני תוצאות ישירות,

א. כח הבחירה נותר איתן ואינו מושפע מאותות ומופתים המבטלים את קיום הטבע, אלא הבחירה היא קבועה ותמידית.

ב. קיים סיכון שאנשים אשר ענין האמונה לא חזק בנפשם, יפנו עורף ולא יעמדו בנסיונות קשים, בזמן רגיל זוהי סכנה של יחיד אך לעיתים יכולה לעמוד אף אומה שלימה בפני סכנה כזו.

בגלל רגע כזה, ניתן לישראל בזכות, רגעי אמת בו עומדים הברואים מול התגלמות האלקות במחזה ברור ונדיר, שפחה רואה על הים דברים שלא יראו נביאים מאוחרים, הרגע הזה אמנם נוגד את ההתנתקות הקבועה של אלוקים מברואיו, אך מחזק את אמונתם להמשך הדרך, ברגע אחד הוא מופיע, כמו ברק הנוצץ באור האפילה הוא מגיח, נותן סימן על קיומו, ושב מהרה לאלמוניתו הקבועה,

הבורא אינו חפץ ברגע זה, הוא היה מעדיף אילו לא היה בו צורך וכל הנבראים היו מאמינים בו ללא סיג גם בלי אותות ומופתים, אך כדי לא למתוח את החבל יותר מידי, לא להשאיר את העם בחשיכה, הוא מתגבר כאיש מלחמה, מגלה טפח מאדרתו, מחזק את תורת אמונתו אשר עדיף היה כי היתה חזקה גם בלי זה, ומיד הופך פניו להנהגה נסתרת, כך הוא דרכו של עולם, לא רבים הם הרגעים האלו, אך משמעותים מאוד בחייה של אומה, אומה המבססת אמונה על התגלות נדירה, וההמשך נותר בידי הבחירה האישית לטוב או לרע.

לדעתי המאמר קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף בא להדגיש דבר אחד, הקושי בקריאת ים סוף היה לא שלנו אלא של אלוקים, הקושי לא מסמל דבר הקשה לעשיה או לנשיאה, אלא שינוי מהקשר בו הקב"ה מעונין לתקשר עם ברואיו, הוא דורש אמונה מחשבתית מלאה ואילו אנו לא מסוגלים לכך, הוא חפץ בידיעת שמו ללא סיג ואילו אנו מאבדים את כיוון המחשבה, הקושי מתבטא בתחושת החמצה של מטרת דרגת האמונה בצורך הכפוי באותות ומופתים,
זהו קריעת ים סוף וזהו זיווגו של אדם, גילוי ההשגחה בנושא מציאת אהבת אדם לאהובתו כאהבת חינם הוא לכאורה אנטי שכלי ורעיוני, השלכת האגו והרצון העצמי בשביל נשיאת חן בעיני האישה שתחלוק לך אהבים, היא זו הסתירה המתבקשת בין מטרת יוצר העולם לבין התנהגותם של היצורים, ואם זה אכן קורה, זהו גילוי חד פעמי בחייו של אדם, וכפי שחזה האדם את קונו בקריעת ים סוף ומשם יכול היה לבחור ולהאמין בו עד לסוף דרכו, כך הוא רואה את קונו במציאת זיווגו, ועתה נותרת הבחירה בידו אם חזק האות או הרפה, ממה תיזון אמונתו, ואיך יגלה את קונו בבחירתו האישית.

אולי נסחפתי קצת, אך נראה לי שכאן קיימת איזו הבחנה שהקודמים לא נתנו את דעתם עליה.

_________________

צבי - (המבינים)