|
|
| נשלח ב-15/2/2007 20:30 |
 |
| |
בן איש אחד, ריב,
ניטשה רואה את המוסר כתולדת התבונה, שהיא בעצם ההונאה עצמית של החלש, החלש מתגונן מפני הסבל לא בדרך ההתגברות והעוצמה האינסטיקטיבית והבריאה, אלא דרך התבונה שהיא שוללת את העולם, קרי את המאבק, הרצון לתבונה הוא הרצון למות העוצמה.[עניינה של התבונה אליבה דניטשה, הוא רצח הסובייקט דרך האובייקטיביזציה המדעית או המוסרית]
ומכאן למוסר כליות, למצפון. לדעת ניטשה כל העוצמה והאכזריות הבריאה המיועדת להגשמה אינסטיקטיבית של החיים, מופנית אצל בעל התבונה, קרי החלש, בעל מוסר העבדים(או המוסר היהודי), אליו פנימה.
אין נקיפות המצפון או מוסר הכליות אלא שינוי נתיב האנרגיה של האדם במקום החוצה, אליו פנימה.(פסיכואנליזה בטהרתה)
המילכוד שברעיון הניטשיאני הוא, שמי שרוצה לרומם את המוסר ולעשותו נעלה מתוצר לוואי של רגשות אשמה, הוא בעצם מכפיש את המוסר יותר, שכן הוא זה שיוצר את רגשות האשמה (ולפי הפיענוח הניטשיאני אין ברגשות אלו שום דבר נעלה אלא הפניית אכזריותו של האדם אל עצמו) כלומר במקום לומר שהמוסר הוא תולדה דבר בזוי יש לומר שהמוסר מוליד דבר בזוי, וזהו המילכוד.
מה שברור הוא שמי שרוצה לייחס ערך למוסר היהודי, ולברוח מהמלכוד הנ"ל, אין לו דרך אחרת מאשר לראות הא היצירה המוסרית כבלתי נפרדת מהיצירה החוקתית, או במילים אחרות אין תורת מוסר אלא חוקי מוסר, שהערך שלהם הוא ערך דתי.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 21:53 |
|
| |
| אמיר_חוזה כתב: |  |
מה שברור הוא שמי שרוצה לייחס ערך למוסר היהודי, ולברוח מהמלכוד הנ"ל, אין לו דרך אחרת מאשר לראות הא היצירה המוסרית כבלתי נפרדת מהיצירה החוקתית, או במילים אחרות אין תורת מוסר אלא חוקי מוסר, שהערך שלהם הוא ערך דתי.
|
|
או לחילופין, יטען שה"מוסר היהודי" כמשהו הכופה את עצמו עלינו, אינו אלא המצאה או אי הבנה של היהדות האמיתית, וזו האמיתית אכן אינה צריכה דווקא תבונה הורגת עוצמה. בעצם, לומר שגם היהדות התכוונה לרעיונות של ניטשה (אבל בהתחשבות עם הזולת. זו כבר לא בהכרח תוצאה של ההנחה הקודמת, ודומני שעמדו על כך לאחרונה במאמר על משנתו של צייטלין בעקבות ניטשה. ספרן?)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2007 00:43 |
|
| |
אמיר,
מסכימה איתך
בן איש,
הראיה לכך שביצירה היהודית המוסר עומד על החשיבה האמיתית היא, שהיא עוסקת באדם מבחינת מהותו, כלומר, בצלם האלוקים שבו (ולא בפסיכולוגיה שלו, ובתת מודע ) - השכל, המודעות והדעת הם המהווים את הצורה האנושית . וכדברי פאסקל "כל יקרו של האדם כלול בחשיבתו, לפיכך עליו להשתדל לחשוב כראוי, וזהו העיקרון עליו עומד כל המוסר". התבונה כבונה עוצמה, ולא כנישטה ובניגוד לו ול'דגלס' עד כמה שהבנתי, שעוסקים בבעיית התיחסות האדם מבחינת הטוב והרע מתוך הגורמים האמוציונאלים והאינטואיטיבים הפועלים בו. שאז, התבונה יכולה להצטייר ככזאת שהורגת עוצמה. אבל היות והיצירה היהודית בעד ריסון והגבלת הגורמים שהאדם נדחף אליהם כמעט בלי שליטה ודווקא בגלל הנטיה האנושית הטבעית, עליו להתגבר על טבעו , ולהתעלות מעבר לטבע החייתי מפותח ככל שיהיה כהגותו של ניטשה - נהפוך הוא, התבונה מביאה לקיום לעשות האמת מפני שהיא אמת, היא באה לידי ביטוי בזה שהיא מקיימת חוקי המוסר האלוקי "לשמה" - "התלמוד מביא לידי מעשה" לשון אחר: התבונה מביאה לידי מעשה המוסרי האמיתי, קרי: קיום המצוות = " עקרונות הצדק האלוקי" - ואם חלילה לא הביאה בגלל התרשלות, או אי שימת לב. המודעות ל'חטא' מעוררת בלב החכם נקיפות מצפון ורגשות אשמה שבדרך כלל מובילות לחרטה ולתשובה. ולכך התכוונתי כשכתבתי שהמצפון ורגשות האשמה הם פרי המוסר ולא להיפך.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2007 01:56 |
|
| |
בא"א ,
[ המאמר פורסם ב"דעת" האחרון (?) נכתב ע"י פרופ' יעקב גולומב שפירסם כמה ספרים על נ. וראה עכשיו גם את ההתייחסות לנושא במבואו המעניין של יונתן מאיר ל"רבי נחמן מברסלב: צער העולם וכיסופי משיח" שתי מסותיו של הלל צייטלין המתפרסמות לראשונה ללא השמטות בסדרת "יריעות" , ירושלים תשס"ו ]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2009 11:47 |
|
| |
ואם צורת הסיווג השתנתה גם המצוות ישתנו?
וכיצד ניתן לתאם את הסיווג העומד בבסיס הגישה עם הגישה המודרנית למיעוט והפוסט מודרנית לאחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2011 22:32 |
|
| |
האם מישהו כאן ניסה לתאר לעצמו כיצד נראה בית יהודי וחברה יהודית שמקיימים בהם את דיני טומאה וטהרה?
מה ההשלכות החברתיות של דינים אלו?
האם מדינה כזו יכולה להכיל בקרבה זרים?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2017 10:28 |
|
| |
| בןאישאחד כתב: | | dfl,
ראשית, שים לב ששתי השאלות שלך נוגעות במחקר האנתרפולוגי ולא בפרשנות דתית או הלכתית. בנוסף לכך, בלי קשר לגופה של טענה אלא מתוך גילוי הוגן ונאות, חלוקת הקטגוריות הזו אינה משלי אלא משל דגלס, כפי שתוכל לראות אם תקרא שוב את הפיסקה המתחילה במילים "דגלס מטפלת".
ולגופן של שאלות -
העלאת הגרה והפרסת הפרסה ככל הנראה מהוים שתי סימני היכר בולטים ביותר במיון הזאולוגי הקדום בין בעלי חיים ביתיים לחיות בר.
נדה וזבה אינן מלוכלכות חלילה בעצמן. הדם הזב מוגדר כלכלוך, ואף יותר מדם של פצע.
|
|
אם הרמב"ן כתב שמבט הנידה מזיק, זה לא אומר שהן מלוכלכות בעצמן?
ומדוע הדם יותר חמור מצואה?
|
|
|
|
|
