zevulun101: זכות מבקשי חסד ליחס הוגן, עד היכן?

אראל,

אי אפשר לחייב אדם בסליחה, יש שני תנאים לסליחה: רצונו הטוב של הנפגע, והכרתו המלאה של הפוגע, ויש שהפוגע אינו מודע למעשיו- ישנו הסיפור בגמרא על רב שהיה לו סכסוך עם שוחט אחד, והשוחט העליב אותו. השוחט לא בא בערב יום הכיפורים לבקש מחילה מרב. רב חשב שמחובתו לעורר את בקשת הסליחה, והוא מחליט להופיע בפני השוחט כדי לתת לו הזדמנות לבקש סליחה, כשהוא מגיע אליו הוא מוצא אותו שקוע בעבודתו, מבקע ראש של בהמה. כשהשוחט שם לב שרב הגיע הוא מרים את עיניו כדי להעליב שוב את מי שבא בהכנעה לקראתו: "לך אבא אין לי דבר איתך" ובאותו הזמן נשמטה עצם ופגעה בצווארו והשוחט מת - 

"שלוש עשרה שנה הלך רב לפייס את ר' חנינא בר חמא ולא התפייס". אזי שלוש עשרה שנה מתירה התורה לר' חנינא להיות שרוי בכעס ולנטור לרב? הלוא יש איסור על הנטירה, הלוא כן? - לפיכך, מה שאתה קורה זכות, זה בעצם עונש על חוסר הרצון או היכולת לסלוח, גם אחרי שנעשה מאמץ רב לפיוס.

ומה פשר מאמרם מוטב לאדם להיות מן הנעלבים ולא מן העולבים? הנעלבים האלה מתהלכים כל ימי חייהם עם בטן מלאה ונטירה בלב, והולכים מאחד לשני ומוכיחים אותם?

_________________

קרה לי כמה פעמים, שנתתי כסף או אוכל לקבצן (או קבצנית), ומרוב שמחה, הם התחילו לספר לי את כל תולדות חייהם וכל הצרות שעברו עליהם. בהתחלה הקשבתי בסבלנות, אחר-כך ניסיתי לרמוז להם בעדינות שאני ממהר אבל הם לא הבינו את הרמז, ובסוף, לאחר כמה שעות, נאלצתי ללכת. אני חושב שהם נפגעו. האם, לפי הרמב"ם, איבדתי את כל זכותי והפסדתיה?

האם, לפי הרמב"ם, אדם שאינו בטוח שיוכל לעמוד בכל הדרישות של הקבצנים ולהישאר רגוע, עדיף שלא ייתן בכלל?

אראל,

- אם מהרת ולא היית הולך ויפה שעה אחת קודםהיית מסב נזק לעצמך - הרמב"ם כותב שעל האדם לתת בסבר פנים יפות ובגילוי אמפטיה במירב ההזדהות שהוא מסוגל לה, זה המינימום המכסה את קיום המצווה - גילוי האמפטיה היא ביחס למציאות אותה חי אותו אדם, היינו אותו אדם אליו הרמב"ם מדבר הוא אדם בעל סדר יום שצרות ודאגות  יוםיומיות רוחשות ובאות עליו (זה דרכו של העולם,) אנושי על כל חולשותיו, שחייב לעמול ולדאוג לפרנסת עצמו ובני ביתו -
 
ולסיפור האישי שלך, אם תפסיד מכך שנתת לקבצן להתקרצץ עליך ולמרות שמיהרת, אתה חוטא פעמיים, פעם על שהבאת את עצמו לקצה גבול יכולת סבלנותך, גרמת לעצמך עוררות של תחושת אי הסכמה ל'חוק תורה' שאין אתה יכול לעמוד בו, שהרי אתה עומד להפסיד מכך שאתה מקיים אותה כשאתה מבין בטעות שהקבצן הוא שמכתיב את הדרישות , ובצדק אתה שואל אולי עדיף לא לקיים בכלל - איזה מן תורה זו שאיני יכול לעמוד בה?

המציאות של אדם שלוקח על עצמו מגוון רחב של מחוייבויות,  צריך לנהוג במקסימום דרך ארץ תוך כדי, לצד תיכנוןן אורח החיים היומיומי הכפוי עליו אחרת יגרם ו באיזשהיא צורה נזק ועל פי רב נזק ממוני -  כיצד יאפשר לעצמו להתנתק מאחריות ומהחובות שנתחייב עליהם רק בגלל שנתקל במבקש צדקה, שלהבנתך יש לו זכות להפוך את היוצרות, להוציא לך את הנשמה והוא קודם לכל.
 

_________________

משלחי לפתיחת האשכול זבולון101 הביע חוסר שביעות רצון מהצורה בה הצגתי את נושאו. אני מקווה שיואיל להעיר את שלדעתו דרוש הבהרה/תיקון.

בלאו הכי נראה שהאשכול הוסט להיבט תוצאתי בהשלכה הצדדית אם הטענה הנכונה של ה"מוגמח" היא שייכת לחושן משפט [משפטית] או לאורח חיים-יורה דעה [מוסרית], בעוד השאלה היתה בכלל אם הטענה נכונה - "בסדר או לא בסדר". לכן נראה שהיה על האשכול להתמקד בנקודה שהעלה אראלסגל בהודעתו האחרונה והיא האם בכל מקרה שמשתמש המגמח בשרביט זכותו כ"בעל המאה בעל הדעה", הוא בהכרח "לא בסדר". לפ"ז אין הנידון דווקא בגימוח דבר מורכב חומרי כמוצץ, אלא גם בבקשת סיוע אינפורמטיבי וכדומה [ואם הנותן לא בסדר אז יש תביעה עליו עכ"פ בבי"ד של התבונה וכפי שטען מצו"נ].

יש לפעמים שהמוגמח מנצל את המגמח ואוחז בחולשה שבדעת המגמח שהוא מסתפק אם יצא יד"ח ושלכן נוטה להחמיר על עצמו. המוגמח עושה זאת בין בכדי להרבות בנתינה עצמה ובין בכדי לזכות ליותר תשומת לב וכל מיני אביזרים שהוא צריך [ניתן לעבור קורס ניצול אצל המחזרים על הפתחים המקצועיים וכך תינתן להם גם הזדמנות ליהנות מיגיע כפם]. על כולנה, מנסה המוגמח גם לחפות על מעמדו כ"נזקק" בכך שהוא משתמש בעצם העובדה שהוא בא בתביעות למגמח, כי בכך שהוא "תובע" הרי נוצרת תדמית של עסק שיתופי בין הנותן והמקבל [והיינו שמנסה לעשות מהיורה דעה חושן משפט ואיך שאומרת איין ראנד שמנסים לעשות מקופת פח של קבצנותם שט"ח בנקאי וכסיפור על רחה"ס שהקדמת הלויית העני בבריסק המוצדקת לא שייכת לבני משפחתו להיתבע על ידם].

לסיכום; במקרים כאלה שהמוגמח הוא נודניק, כל שהמגמח מתנער מנודניקיותו, אין לומר שאינו בסדר.

מעתה רק במקרים ואינו נודניק ומבקש יחס נורמלי של נימוסי בין אדם לחברו אנו חוזרים ל"לא בסדר" שנידון כאן. [מזכיר אשכול שפתחתי עם גם_וגם לדון אם כאשר אדם תובע מאחר דבר והנתבע אינו רואה שום בסיס לתביעה אם נכון שישלחנו לכל הרוחות או שייענה ויענה לו].

אך גם במקרים כאלה יש והמגמח אינו מסוגל אלא לתת במהירות וללא עטיפות "תשומי" מחוסר זמן, חוסר מצב רוח או בגין טבע פסיכולוגי שאינו ניתן לשינוי בין רגע, גם אז קשה לומר שאינו בסדר אם אינו יכול אחרת כאשר התשובה לשאלת אראל: האם, לפי הרמב"ם, אדם שאינו בטוח שיוכל לעמוד בכל הדרישות של הקבצנים ולהישאר רגוע, עדיף שלא ייתן בכלל? היא חד משמעית לחיוב, כי כדאי למקבל את הנתינה לשלמה במחיר אי הנוחות/הבזיונות.