בישראל, בדומה למרבית הדמוקרטיות, נחקק חוק המכונה "חוק החסינות", בחוק מוגדרים שני סוגים של חסינות. האחת היא חסינות מהותית. חסינות זו (המכונה גם "מקצועית-עניינית") פוטרת את חבר הכנסת מנשיאה באחריות פלילית או אזרחית לגבי הצבעה, הבעת דעה (בעל פה או בכתב) או מעשה הקשורים למילוי תפקידו כחבר כנסת או במה שאפשר לראותו כרלוונטי לצורך מילוי תפקידו. חסינות זו היא חסינות מוחלטת שאין אפשרות להסירה. השנייה היא חסינות דיונית (פרוצדורלית), שאפשר להסירה בעקבות עבֵרה שאינה קשורה לתפקידו הציבורי של חבר הכנסת. החסינות מוסרת בהליך הבא: היועץ המשפטי לממשלה מעביר בקשה להסרת חסינות. ועדת הכנסת דנה ומצביעה על כך אם נמצא רוב, הבקשה מועברת למליאה. הסרת החסינות הדיונית נתפסת כהליך כמעט אוטומטי - נדיר ביותר שהכנסת לא נענית לבקשת היועץ המשפטי.
חוק ידוע זה מעורר בי מספר תמיהות ואנסה להציג זאת בקצרה.
א. מהו הרווח הישיר שנזקף לזכות חוק החסינות, האם העובדה בה קיימת אפליה חוקתית לטובת איש ציבור כזה או אחר אכן מסייעת לו לפעול לטובת האזרח.
ב. כיצד יתכן שהמחוקקים המופקדים על חקיקת חוקי הסדר הציבורי אשר אמורים להגן על הדמוקרטיה, מוגנים בחסינות אוטומטית מתוקף תפקידם, עד שנשיא מדינת ישראל אינו יכול להיות אשם (במקרה ואכן כך) עד שיתפטר מתפקידו, הלא אישי ציבור הם האחרונים שאמור לחול עליהם חסינות משפטית כל שהיא.
ג. האם קיים מעשה מסויים אשר יעשוהו שניים אזרח ואיש ציבור, האחד יצא נקי ואילו השני ייתן את הדין על כך.
ד. במקרה וחבר כנסת המוגן בחסינות עובר עבירה פלילית הרי מיד קיימת אפשרות להסרת חסינותו, אם כן מה למעשה הרווח בחסינות שכזו, ומה היא מועילה לעבודתו כאיש ציבור.
ה. מעם מזבחי תקחנו למות – דרשו חכמים מעם מזבחי ולא מעל מזבחי שאם היה כהן ועבודה בידו הרי אחיזתו בקרנות המזבח משמשת לו כבסיס הצלה מאת הדין המגיע לו, אמנם רוב המפרשים ובראשם הרמב"ם פרשו זאת על ההורג בשגגה, שאם הרגו גואל הדם על המזבח נהרג עליו, אולם פשוטו של מקרא דיבר על הורג במזיד "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה" (שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכ"ד) וכמו כן הוכיחו המפרשים ממה שלא נזכר במסכת מכות עמוד יב בשלושה טעויות שטעה יואב שהיה מזיד ולא שוגג, אין בכוונתי להכנס לויכוח ההלכתי שבדבר, רק רציתי לפתוח דיון בנושא חוק החסינות אשר כפי שהבאנו מייצר לכאורה ניגודים שונים, בתקופה האחרונה בה מקרי השחיתות במדינה פרים ורבים, היה מן הראוי לעורר דיון בהשלכותיה המרחיקות של תקנה זו, והאם קיימים מקבילים לכך בתורת משה.
_________________
צבי - (המבינים)