הרשה לשכן לרשום במכולת: סיפור מצחיק ונפק' הלכתיות

בפורום השכן שמותר להזכיר את שמו, פירסם בשמים שלושה סיפורים קצרים.

השלישי מעורר שאלות מעניינות מאד. אך נמלכתי בי ואני מעתיק את כל השלושה. הם פשוט מוצלחים, והשני לא היה מבייש את או. הנרי, או את חיים ולדר.

http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2152995&whichpage=1#R_7

והנה הם:

גם לכם זה קורה לפעמים???
הקטעים הבאים נלקחו מתוך החיים שלי ושלך ושל כולם. השאלה היא באיזה צד אתה נמצא.

1

בא אלי שכן, שגר במרחק כמה בניינים ממני, מעולם לא דיברתי איתו, ובקושי יוצא לי לראות אותו.

'יש לך אולי מברגה?'

כן!

אפשר לקבל אותה לכמה דק'?

כן, בשמחה!

הלך השכן, הלכה המברגה.

לאחר כמה ימים, הואיל השכן ברוב טובו, להחזיר את המברגה, אך משלא היה אף אחד בבית, הוא בחר להשאיר אותה מחוץ לדלת, נתונה לחסדי הגנבים. אה... איזו אחריות, איזו הכרת הטוב.  מברגה של 400 ש"ח כאילו אינה שווה כלום בעיניו, רק בגלל שהיא לא שלו.


2

ערב חג הסוכות השנה.

שכן מבנין סמוך מבקש בדחיפות משור חשמלי לחיתוך כמה קרשים, אני שנמצא באמצע העבודה עם המכשיר ובכל זאת אני נעתר לו, ומבקש ממנו רק שיזדרז עם השימוש כי אני ממש באמצע העבודה עם המכשיר, השכן מבטיח לחזור מהר, והולך עם המכשיר.

עוברים  10 דק' , חצי שעה, שעה, שעתיים, חמש שעות, עבר היום, ועוד יום, ושלושה ימים, ואין זכר לא לשכן ולא למשור.

בצר לי אני פונה לשכנים אחרים ומנסה להשיג משור, אבל אף אחד לא מחזיק מכשיר כזה, אני פונה לגמח"ים וגם אצלם המכשיר כבר תפוס, ויש עוד תור ארוך של משתמשים.

ואז עולה לי רעיון, בשכונה שלנו פורסם אחרי ראש השנה, כי במקום מסויים בשכונה יתבצעו עבודות חיתוך לקרשים, עבור תושבי השכונה, במחירים זולים, ע"י אחד האברכים בשכונה, החלטתי לקחת את הקרשים לשם ע"מ לבצע את החיתוכים בקרשים שלי, העמסתי את הקרשים עלי ויצאת לעבר המקום.

כשהגעתי למקום, ראיתי המולה רבתית, אברכים סוחבים קרשים בכל מיני גדלים, ארוכי טווח, קצרי טווח, שיעור חזו"א, שיעור הגר"ח נאה, מעמיד, מעמיד דמעמיד, פלפונים, קורות, דפנות, וכו' וכו'.

הבנתי כי אני עומד לשרוף כאן הרבה זמן, אבל אין ברירה, חייבים לסיים כבר עם בניית הסוכה החדשה, ובפרט שנותר עוד יום אחד עד לכניסת החג, ועדיין לא הברגתי אפ' בורג אחד.

הבית מלאכה היה חניון פתוח, שנסגר זמנית עקב העבודות במקום, האספלט היה זרוע בכל מיני קרשים קורות ודפנות, בכניסה לחניון עמר ילד כבן 9 שמכר פחיות שתיה ב 6 ש"ח, בצידו הימני של המגרש היו מונחים ערימות של דפנות לסוכה, בכל המידות, לצידם היו חבילות של קורות 10X10 קרשים ברוחב 5X5, בצד השמאלי של המגרש נפתחו שולחנות מתקפלות, עליהם היו מונחים כל מוצרי הפרזול לסוכות, בסוף המגרש בפינה נמתחה סככה בגדל 5X5 מ"ר, מתחתיה היה כעין בית מלאכה לחיתוך קרשים ובניית דפנות, שם היתה מרכז ההתגודדות של האנשים, ניגשתי ישר לשם, ופניתי לאחד האברכים שעבד שם ונרשמתי אצלו לקבלת שירות, לפני ברשימה היו כ-20 אנשים, לקחתי את הקרשים שלי והנחתי אותם בצד, והלכתי להסתובב במגרש לראות אולי יש דברים שחסרים לי ושאני צריך לקנות, וכך אני מסתובב עד שאני שומע שמכריזים בשמי, שהגיע תורי.

הלכתי לאסוף את הקרשים שלי, ונגשתי איתם לסככה, כשנכנסתי מתחת לסככה אני רואה אדם לבוש בבגדי עבודה, עומד רכון מעל שולחן עבודה מאולתר וחותך קרשים במרץ רב, האיש עמד כשגבו מופנה אלי, כך שלא ראיתי את פניו.

ניגשתי אליו ואמרתי לו את שמי, באותו רגע הוא הסתובב אלי במהירות, ועל פניו תדהמה גדולה, האיש היה בהלם כאילו קיבל עכשיו את הבשורה הכי רעה בחייו.

נכון, היה זה השכן שלווה ממני את המשור מלפני כמה ימים.

מתברר כי השכן לא הצליח להשיג משור עבור העסק הזמני שלו, ובחר לבוא אלי ולקחת ממני את המשור הפרטי שלי, ולבצע בו את עבודתו.

כמובן שגם אני הייתי המום, אבל לא אבדתי עשתונות, ניגשתי ישר לשולחן ניתקתי את המשור מהחשמל, ארזתי אותו, והלכתי משם.


3

אני עומד במכולת בתור לקופה.

טפיחות קלות על השכם, אני מסתובב ו..כן, אחד השכנים הנחמדים שלי עומד מאחורי.

יש לך אולי קצת כסף להלוות לי?

לא! אין לי עלי שקל,

אולי צ'ק?

אין לי צ'קים!

אתה משלם בויזה שלך?

לא, אני רושם כאן.

איכפת לך אם אני יקח כמה דברים ואני ירשום עליך, ואחר כך אני ישלם לך?

אוקיי, בסדר גמור, אין שום בעיה.     (וכי איזו בעיה יכולה להיות? תהיתי לעצמי)

השכן נבלע בינות למדפי המוצרים, ואני שהגיע תורי לעשות את החשבון ניגשתי וכשסיימתי ראיתי כי השכן עוד לא חזר לקופה,
אמרתי למוכר כי נתתי אישור לפלוני לרשום על שמי וזה בסדר.

עבר יום, יומיים , ושכחתי מהסיפור הזה.

בסוף החודש אשתי חוזרת מהמכולת, נכנסת הבייתה בסערה, ומכריזה בקול לא לה כי אסור לרשום יותר במכולת, שאלתי אותה מה קרה? הוא גנב גדול, לא יתכן דבר כזה, אני כבר יגיד לכל החברות שלי לא לקנות אצלו וכו' וכו'.

אחרי שנרגעה קצת שאלתי אותה, מה קרה במכולת?

אז היא אמרה שהמוכר אמר לה שזה סוף החודש ושצריך לסלק את החשבון, אשתי בקשה את החשבון, ולתדהמתה החשבון אוחז בלמעלה מ-6000 ש"ח, אשתי טענה שזה לא יתכן כי אנחנו קונים בממוצע ב-2000 ש"ח לחודש ובטח נפלה טעות, אבל המוכר טוען כי הכל רשום במחשב ולא יתכן טעות אנוש, בקיצור אשתי חזרה הביתה נסערת....

יצאתי אני תכף ומיד למכולת, הרי לא יתכן כי אנו חייבים סכום כזה, מה אנחנו כבר קונים במכולת? מוצרי חלב? לחם? את הקניות הגדולות אנו עושים ברשתות השיווק.

הגעתי למכולת, המוכר כבר חיכה לי, הוא ידע כי אני יבוא מיד, ביקשתי ממנו להיכנס לחשבון האישי שלי ולראות במו עיני את הסכום, וכך עשה.

גם אני טענתי כי זו בטח טעות, ולאחר ויכוח קצר סיכמנו כי אני יבוא בערב לאחר הסגירה, וביחד נעבור על החשבון.

בערב הגעתי על הדקה, ומיד לאחר הסגירה, נגשנו אני והוא לעבודה, נכנסנו לחשבון האישי שלי, והרצנו את המחשב לתחילת החודש והתחלנו לעבור על כל הקניות שבוצעו על ידינו,

עד שמצאנו יום אחד בחודש שבו בוצעו שני קניות בהפרש של כשעה, הקניה הראשונה הייתה ע"ס 148.50 ש"ח והקניה השניה הייתה ע"ס 4273.20 ש"ח, הייתי המום, מישהו ביצע קניה על שמי ואני צריך עכשיו לשלם את זה, אבל מי זה יכול להיות?

ניסיתי לחשוב על כל מיני דברים, אך ללא הצלחה.

הוצאתי פנקס צ'קים ושילמתי את כל החוב.

לאחר כמה ימים, שוב פעם בתור לקופה במכולת, פתאום אני רואה את אותו שכן שאז ביקש ממני לרשום כמה דברים על שמי נכנס לחנות, לרגע לא חשדתי בכלום, אבל היה זה המוכר שפתאום התפרץ אלי ואמר לי, אתה זוכר שאמרת לי כי אתה מרשה לשכן שלך לרשום על שמך? ובכן, עכשיו אני נזכר כי השכן שלך ביצע כאן קניה 'ענקית' כשלאחר מכן הוא ביקש ממני לרשום את זה על שמך, כמובן שהסכמתי כי היה לי את אישורך לכך.

כשפניתי יותר מאוחר לאותו שכן, שישלם את החשבון, הוא ביקש ממני כי בערב אבוא אליו לביתו והוא יתן לי את הכסף,
כשבאתי לביתו, הוא לא היה, אך אשתו אמרה כי הוא השאיר מעטפה עבורי, פתחתי את המעטפה ובתוכה שישה צ'קים פרוסים לשישה חודשים.

האם גם לכם קורים כאלו מקרים?

_________________

 השבת נתתי שעור בפרשה על הנושא-  אם כסף תלוה את עמי

כשהיתי בחור צעיר- אבי ז"ל עסק במסחר, והיה אחד מקרןבי המשפחה שלנו, מבקש תדיר צ"ק טובה, כלומר אבא היה נותן לו שק דחוי לחודש, ובזמן  פרעון השק היה האדם צריך להביא את הכסף לבנק לכיסוי השק., אבל דא עקא מעולם לא עמד בהתחיביותיו, והיות והסכומים היו גבוהים
הדבר הכביד מאד על אבי. פעם אחת לאחר מקרה שאבי ממש נפגע כספית מהעניין, אמרתי לו,
אבא מדוע אתה ממשיך לתת לו? אתה הרי רואה את הבעיות והצרות שהדבר גורם לך.
ענה לי אבא ז"ל תראה הגמרא אומרת בסנהדרין: המלווה לעני בשעת דחקו.עליו נאמר אז תקרא וה" יענה. הסביר לי אבא מה הרבותא  בשעת דוחקו הרי העני הוא תמיד בשעת דוחרו לכן הוא נקרא עני- לתת הלואה כשלך יש ואתה בטוח שיחזירו לך, מה המיוחד בזה. אלא אם אתה מלוה לשני כשלך אין , ואתה לא בטוח שיחזיר לך, ובכל אופן אתה מלווה לו זה הרבותא, פרוש בשעת -דוחקו המשיך- זה דוחקו של המלווה.
כך הפסוק: אם כסף תלווה את עמי  את העני עמך, אפילו שהעניות אצלך שהעניות עמך

ספרן :על השמן זית זך שלך היתי מוסיף רק שהוא כנראה לא כתית, הוא תמיד קיבל מה שרצה
ואף פעם לא נלחץ משום דבר כמו הכתית בזכות אבותיו כולם מילאו רצונותיו וגם אתה

מה שדנתם על מתה מחמת מלאכה נאמר בגמרא בסוף השואל 'שואל אדם בטובו לעולם' פירוש אם אדם שואל חפץ להשתמש בו כל עוד הוא כשיר הרי זה משתמש עד שיבלה וילך ומחזיר השברים לבעלים.

מאיר

כפי שכתבת: אם...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו