בעל,
כעיקרון יש שתי גישות ללימוד תורה, ולדעתי ספק אם לימוד לפי הגישה השניה הוא לימוד תורה:
א. המקורות מתיישבים זה עם זה אלא אם אין שום תירוץ. (מתי "אין תירוץ"? קשה להגדיר ובכל זאת המגמה ברורה)
ב. המקורות אינם מחויבים זה לזה אלא אם תלות כזו הוכחה היסטורית
בכל אופן מי שמחזיק בגישה א ביחס ללימוד הלכה ( כמו כל האמוראים ראשונים ואחרונים) צריך לכאורה לישמה גם בלימוד אמונה:
למיטב ידיעתי הרמב"ם לא כתב בשום מקום שישראל אינם סגולה ואינם לב באיברים אלא חלק על
הכוזרי בנושאים ספיציפיים כמשמעות הנבואה, תפקידם של משה ועמ"י במעמד הר סיני.
חשוב לאתר את שורשי מחלוקותיהם אך במסגרת גישה ב
נשלח ב-7/3/2007 16:19
הרמב"ם אינו יכול לסבור שיש סגולה מיוחדת לישראל, כי הרי השלמות תלויה בדעות ובדעות בלבד ובזה אין הבדל בין ישראל לאינו ישראל. ועיין באגרות הראי"ה (!) אגרת פט.
הרמב"ם באגרת תימן כותב בפירוש שגוי יכול להיות נביא, ואם כן במה מתבטאת סגולת ישראל?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/03/2007 16:57:37
נשלח ב-13/3/2007 20:27
בעל,
א. הראי"ה שם מביא שני פירושים לדברי הרמב"ם בעניין חסידי אוה"ע וחכמיהם, ושניהם מכוונים לענין אחד:
יש שני סולמות נפרדים של שלמות, האחד תלוי בדעת וגוי וישראל שוים בו. והשני קשור במעלה המיוחדת של ישראל והתורה שניתנה להם , וגוי שייך אליו רק דרך דבקות בישראל כגר תושב. וההבדל בין הפירושים הוא רק איזו מהמעלות נקראת עוה"ב
והנבואה ברמב"ם בודאי שיכת לסולם המעלות הכלל-אנושי
ב.1. הרב שיל"ת על סגולת ישראל ברמב"ם: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm תמצית דבריו שהן גוי והן ישראל יכולים להגיע לנבואה, אך המעלות מרוכזות סטטיסטית בישראל לכן: רק ישראל הם העם שהתורה מיועדת לו
2. התפיסה כי הכלל קיים באמת ואינו רק אוסף פרטים טכני מעוגנת הן בהלכה (ראה ב"שתי עגלות" לר' מיכי) והן באריסטו המאמין בצורות. מכאן שכלל ישראל קיים באמת ככלל נבדל מהותית (בעל "סגולה") מעמים אחרים, אע"פ שברמת הפרטים ההבדל הוא רק סטטיסטי
3. סוף סוף גם לפרט בישראל יש מעלה ייחודית- היותו חלק מכלל מיוחד. וזו כוונת הראי"ה באיגרת הנ"ל.
ג. הרמב"ם הוא גם פוסק, ובמשנה תורה יש הלכות שאי אפשר להבין לפי הבחנה בין מאמינים לעובדי ע"ז או ביין מצווים ללא-מצווים, אלא רק עפ"י רעיון הסגולה. למשל: פסול גר לכל שררות שבישראל. בן הגויה אינו מתייחס לאביו היהודי לעומת בן לאדומי ומואבית (שני קולקטיבים שונים) שכן יתייחס לאביו,ואמונת האב או החוקים שהוא חייב בהם נראים לא רלונטיים לעניין יחוס
אני מבין קטן מאוד ברמב"ם לעומת רבים מחכמי הפורום, אבל נדמה לי שלפעמים דווקא התרכזות יתר ברמב"ם מביאה לראייתו במנותק מכלל המסורת
תוקן על ידי nmzilber ב- 13/03/2007 20:28:47
נשלח ב-13/3/2007 22:32
בנושא הצום
לא צריך ללכת רחוק מדאי, גשו לבית אבות הקרוב או פנו לקופת החולים השכונתית, שאלו את הקשישים המקוששים על מקלם כמה זמן לא אכלו ולא שתו - בלאגר, בגטו או בכל מקום אחר ותווכחו.
לשם ההבירור שאלתי את אבי שיחי', הוא הביט בי בעיניים משתאות ופלט מילה אחת - "משוגענר"
