מאירקה,
כשייחסתי לו זכות ראשונים זה היה כמובן במסגרת הדיון המזרחניקית-ישיבתית תיכונית ולא בכל ההיסטוריה של עולם התורה, מאז ומעולם. בשנים האחרונות אני מתרשם שיש לכך עדנה (הישיבה של הרב סבתו, מוסדות זילברמן וכו').
לגבי שיטת הסוגיות שלו - איני יודע באיזו מידה היא יושמה בשעתו בישיבתו, כשעוד הייתה ישיבתו. ראיתי לפני שנים רבות קלסר סוגיות כזה, והכיוון נראה לי בהחלט חיובי. צריך לזכור שיש אילוצים - כמו למשל המסגרת של בחינת הבגרות שכופה רצף של דפי גפ"ת ואין אפשרות לסטות ממנה במוסד מסויים. כאמור, המסגרת הזו אומצה גם בישיבות לא תיכוניות כמו סלבודקה בבני ברק, ותורת חיים של הרב טל.
אני לא יודע אם זה באמת משפר את ההרגשה של התלמידים, אבל זה בהחלט דורש עיון לדעתי.
בכל מקרה, אני לא חושב שיש דרך לגרום לכל תלמידי ישיבה תיכונית להתאהב בתלמוד כטקסט משפטי מפולפל כולל, מהסיבות שפירטתי לעיל. אגב, אני מושכנע שגם לו היו מחליפים את התלמוד ברי"ף, התוצאות לא היו שונות באופן ניכר. אני גם משוכנע שחלק גדול מהתלמידים היה ממשיך להשתעמם מללמוד הלכות עדות ברמב"ם. צריך להכיר בכך שבתור תחום לימוד, התלמוד לא מתאים לכל אחד, בדיוק כמו שמתמטיקה ולהבדיל ספרות לא מתאימים לכ"א (אלא שכשנותנים אותם במנות מזעריות כמו בתיכון, זה לא משמעותי ורוב התלמידים בולעים את זה, אבל כשלומדים מדי יום כמה שעות גמרא זה יוצר בעיה חריפה יותר).
 |
|
|
