|
|
| נשלח ב-22/3/2007 14:53 |
|
| |
ב"ה
תסביר לי שגם אני אבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 15:09 |
|
| |
אזרחי יסביר. ...
אם לחזור לנושא האשכול, ראיתי מכתב מפעים של הרבי מליובוויטש (הבנתי שכאן לא משתמשים בתוארים):
מישהו שואל אותו למה אסור היום להדליק חשמל בשבת שאינו כרוך במלאכה קשה, ומדוע צריכים לשבות ממלאכה קלה כזו. הרבי עונה לו תשובה גאונית: שבשביל הקב"ה לברוא לא היה יותר מאשר אמירה בלבד, וגם מזה הוא שבת ביום השבת! (ואחר כך מבאר לו את החילוק בין דבר שבורא לבין מלאכה שלא יוצרת וכו').
אני לא זוכר את החילוקים המדוייקים ששם, ובטח החבדניק שפה יוכל למצוא את המכתב בדיוק, אבל כמדומני שעל פי החילוק שם יתבאר שעננים שנוצרים בתהליך טבעי של אידוי וכו' ("ואד יעלה מן הארץ והשקה") הרי זה לא נחשב מלאכה עבורו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 15:33 |
|
| |
הנה עוד תשובה אפשרית לשאלה הנ"ל מתוך האתר Ask Moses
מתורגמת לעיברית-
שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטים, כמו
כמה מצה בדיוק יש לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי/בשרי ולמה, איך לקשור
שרוכים בנעליים בבוקר ועוד כל כך הרבה..
לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות.
לזה קוראים היהודים "רוחניות"?
כבר שלחתי את השאלה לפני שבוע ולא נענתי. (אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין עליה תשובה?.)
תשובה: מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה שאלות הינם מעבר להשגתי, מעבר להשגה בכלל, אך האמת היא שעניתי לך ואתה קיבלת את תשובתך.
כשקיבלתי את שאלתך תיכף עניתי לך, והעובדה שלא קיבלת את תשובתי היא היא התשובה לשאלתך.
ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך לא הוספתי נקודה לפני המילה "com".
סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל חסרה נקודה אחת קטנה.
זאת אומרת, זה לא שכתבתי את שמך לא נכון, או מילה מוטעית, או משהו דרסטי
אחר. צריך להיות מאוד קטנוני כדי להבין ש- yahoocom ו- yahoo.com זה אותו
דבר.
האם אין זה מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר נקודה אחת קטנה ובלתי רלוונטית?
לא, זה לא מגוחך. כי הנקודה היא לא רק נקודה, היא מבטאת משהו.
לאותה נקודה יש הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך.
לי היא נראית בלתי רלוונטית בעליל, אך זה נובע רק מחוסר הידע שלי בדרכי
האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה בדוא"ל שלי מגיע ליעדו אך
בלא הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן הוא, אם בכלל.
למצוות יש עומק עצום, כל פרט ופרט מכיל משמעויות רבות ומרכיב תמונה שלמה.
כשמקיימים בשלמות ובדייקנות, גל של רוח נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר
נכנס" של הקדוש ברוך הוא.
אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה באינטרנט, לך ולמד על תפעולה של
הרשת. ואם ברצונך ללמוד על הנקודות והפרטים בקיום מצוות,צא ולמד תורה!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 15:35 |
|
| |
מה זה קשור?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 15:40 |
|
| |
במחילת כבוד המעתיקה, אין להשוות כלל את הגאונות שבתשובת האדמור לתשובה הנפוצה הנ"ל של ערכים ודומיהם...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 16:23 |
|
| |
ב"ה
אתה צודק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 18:15 |
|
| |
| ברוך_השם כתב: |  | מדרש תהילים קמ"ז עה"פ "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל".
|
|
ולפי דעתך הפירוש של המשפט הזה שהוא מחוייב במה שהוא מחייב אותנו? זאת מנין?
מגיד דבריו ליעקב - אומר את מה שהוא רוצה להגיד לנו לעשות. חוקיו ומשפטיו לישראל - החוקים והמשפטים שלו מחייבים את ישראל.
מאיפה מצאת שמה שמחייב אותנו מחייב גם אותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2007 18:18 |
|
| |
| ברוך_השם כתב: |  |
מישהו שואל אותו למה אסור היום להדליק חשמל בשבת שאינו כרוך במלאכה קשה, ומדוע צריכים לשבות ממלאכה קלה כזו.
|
|
זאת משום שהחשמל מחובר למעשי חולין. מביא את החולין והרעש הביתה, לא קשור בכלל בעבודה קשה. בכלל, שבת אינה קשורה בעבודה קשה או קלה, אלא בסטייט אוף מיינד שצריך להימצא במקום אחר.
ואנחנו מבזבזים אותו על אכילה ופטפטת....
היהודים מדימונה, למשל, צמים בכל שבת, כל שבת זה בשבילם יום כיפור, מתפללים מהבוקר עד הערב, ושאלות כמו "עבודה קלה עבודה קשה" אינן עולות על דעתם בכלל.
לדעתי זו שבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 03:04 |
|
| |
מגי, א) לא לדעתי, כי אם לדעת ה"מדרש תהילים" על הפסוק, שאומר על מילים אלו "יש מי שהוא מצווה לאחרים לעשות אבל הוא אינו עושה, אבל הקדוש ברוך הוא מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות".
מגי, ב) דובר שם על להדליק ולכבות אור בלבד.
ובכל זאת, הדברים שכתבת נכונים, ואף יפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 11:18 |
|
| |
מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה ט
{ט} ד"א ואלה המשפטים הה"ד (שם קמז) מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו מדם ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא שהלכו לרומי ודרשו שם אין דרכיו של הקב"ה כבשר ודם שהוא גוזר גזירה והוא אומר לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן היה שם מין אחד אחר שיצאו אמר להם אין דבריכם אלא כזב לא אמרתם אלהים אומר ועושה למה אינו משמר את השבת אמרו לו רשע שבעולם אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצירו בשבת א"ל הן אמרו לו העליונים והתחתונים חצירו של הקב"ה שנאמר (ישעיה ו) מלא כל הארץ כבודו ואפילו אדם עובר עבירה אינו מטלטל מלא קומתו א"ל הן אמרו לו כתיב (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ד"א מגיד דבריו ליעקב א"ר אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא משל למלך שהיה לו פרדס והיה נוטע בו כל מיני אילנות ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא שהיה משמרו משעמדו בניו על פרקן א"ל בני הפרדס הזה אני הייתי משמרו ולא הנחתי אדם להכנס בתוכו אתם תהיו משמרין אותו כדרך שהייתי אני משמרו כך אמר האלהים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה שנאמר (משלי ח) ואהיה אצלו אמון מהו אמון אומן שנאמר (במדבר יא) כאשר ישא האומן את היונק לא נתתיה לאחד מן עובדי כוכבים אלא לישראל שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד נתנה להם הוי מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי אלא למי ליעקב שבחרו מכל העובדי כוכבים ולא נתן להם אלא מקצת נתן לאדם ו' מצות הוסיף לנח אחת לאברהם ח' ליעקב ט' אבל לישראל נתן להם הכל א"ר סימון בשם ר' חנינא משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך ומיני תבשילין נכנס עבדו נתן לו חתיכה שני נתן לו ביצה שלישי נתן לו ירק וכן לכל או"א נכנס בנו נתן לו כל השולחן לפניו אמר לו לאלו נתתי מנה מנה אבל את הכל נתתי ברשותך כך הקב"ה לא נתן לעובדי כוכבים אלא מקצת מצות אבל כשעמדו ישראל אמר להם הרי כל התורה כולה לכם שנאמר (תהלים קמז) לא עשה כן לכל גוי אמר ר"א משל למלך שיצא למלחמה והיו הלגיונות עמו והיה שוחט בהמה והיה מחלק לכל אחד ואחד מנה כדי שיגיע הציץ בנו וא"ל מה אתה נותן לי א"ל ממה שהתקנתי לעצמי לפיכך נתן האלהים לעובדי כוכבים מצות גולמיות שיגעו בהן ולא הפריש בהן בין טומאה לטהרה באו ישראל ופירש להם המצות כל אחד ואחד עונשה ומתן שכרה שנאמר (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו לכך נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 12:06 |
|
| |
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום השלישי, בו כותב מה שהוקשה לו ע"פ השיטה דהבריאה היא בכל יום ובכל רגע וכמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אם כן מהו הענין דיום השבת שבו נאמר וביום השביעי שבת וינפש מהבריאה דששת ימי בראשית.
והחילוק פשוט ע"פ מ"ש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ונאמר אין כל חדש תחת השמש, לאחרי גמר ששת ימי בראשית, כי מה שמחדש אח"ז בכל יום תמיד מעשה בראשית הרי זה חידוש הישנות, משא"כ בששת ימי בראשית שהוא חידוש מעיקרא, היינו דבר שמעולם לא הי' עד אז, יש מאין*.
___________________________________________
ברוך, לא מצאתי את המכתב עליו אתה מדבר.
על כל פנים מדברייך טרם הבנתי מדוע התהליך הטבעי של אידוי המים וירידת הגשם מנותקים ולא מיוחסים להקב"ה כזה שפועל אותם [כמו שאנו אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם].
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 14:56 |
|
| |
ב"ה
מגי,
חז"ל מסכמים את דברייך באמרם-
שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 20:40 |
|
| |
אהבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 21:10 |
|
| |
אזרחי, זה לא מכתב אלא כתי"ק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2007 23:18 |
|
| |
| updown כתב: |  |
שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטים, כמו
כמה מצה בדיוק יש לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי/בשרי ולמה, איך לקשור
שרוכים בנעליים בבוקר ועוד כל כך הרבה..
לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות.
לזה קוראים היהודים "רוחניות"?
|
|
עם התשובה שנאמרה בדבר הנקודה-קום אני מסכימה ולא מסכימה. אני מסכימה שאלהים נמצא בפרטים, אני מסכימה שהשלימות מחוייבת ודרושה, אבל דומני שיש גם משהו מתחכם בתשובה שניתנה, שאינו עונה לרוח השאלה כפי שנשאלה.
אני סבורה שהתשובה לשאלה טמונה בכך שעלינו לזכור. שהיהדות ומנהגיה מורים לנו שעלינו לזכור ולחבר את אלהינו אל כל פרט ופרט בחיינו, בכל שעה. לא להפוך אותו לבילוי של סוף שבוע, אלא משהו שמקיף אותנו ומתוכנו בכל פעולה ובכל מעשה וסביב כל צורך גופני שיש לנו - ההקפדה על לעשות כך או כך, הופכת את הצורך הגופני לרוחני. . הרי בשום מקום בתורה לא כתוב על לבוש באורך כזה או כזה, למשל. ובשום מקום לא כתוב על שרוכי נעליים, או על נישוק המזוזה, והפסוק סביבו יושב כל המגדל של הפרדת בשר מחלב בכלל אין לו המשמעות הזאת, ואף לברך ברכת המזון לפני ואחרי האוכל לא מציתי בתורה...
אבל הדקדוקים הללו עוזרים לנו לא להתלבש למען עצמנו אלא להכניס טהרה בלבושנו, או כשאנחנו רוכסים אוטומטית את השרוכים בבוקר - מעצם זה שאנחנו עוצרים לתהות אם צריך לעשות ככה או ככה אנחנו זוכרים, וכשאנחנו מפרידים בשר מחלב אנחנו מודעים למזוננו וכשאנחנו מברכים לפני כל ביס שמכניסים לפה - אנחנו גם שמים לב מהו הדבר שאנו מכניסים לפה וגם מקדשים את מזוננו ומכוונים כך שהאוכל לא יהיה רק לקיום גופנו הפיסי, אלא יקיים גם את גופנו הרוחני.
ובשל השעה המאוחרת והעייפות הכללית שבה אני נמצאת אז אולי לא כתבתי הכי טוב שאפשר, אבל השאלה הזאת הציקה לי כבר הרבה זמן....
|
|
|
|
|