תפילה נגד תפילה

נראה שהכהן התפלל על עוברי דרכים מבלי לפרש איזה.

הנושא הזה הוא גדול ומקיף, והוא מעורר דיון על הנחות יסוד שכמדומה אי אפשר בלי לדון בהן.

מהי תפילה? איך היא מועילה? רק אם נניח שאנו מבינים משהו על תפילה, נוכל לנסות להעריך מה קורה כאשר יש שתי בקשות מנוגדות.

אמנם, ניתן אולי להסתפק בקביעה העקרונית כי ה' ברא את האדם כך שיוכל וירצה להתפלל אליו, והוא שומע תפילתנו. ומתי הוא ממלא את רצוננו? לא תמיד. וגם איננו יודעים למה.

יש תפילה שנענית מייד. יש תפילה שנענית לאחר זמן, לפעמים לאחר זמן רב מאד, ואולי רק בחיי הילדים (שהרי דוד למשל התפלל על בנו ומה שיקרה לו כשימלוך לאחר מותו). ויש תפילות שאין נענות כלל.

במקביל יש לדון בשאלה: מה עם תפילה "רעה"? מה עם תפילה של אדם רע, או אדם שעומד לעשות עבירה, או מתפלל על עשיית עבירה "בהצלחה"?

ודווקא בדבר זה אנו מוצאים שהתלמוד שלנו מביע דעתו בשתי קביעות שנראות, למי שאינו מכיר, מדהימות.

א. ה' שומע את תפילת הנרדף, גם אם זה רשע שנרדף בידי צדיק.

ב. ה' שומע את תפילת הגנב לפני שהוא נכנס אל המחתרת (כלומר פורץ לבית ועלול לבוא לידי רצח בעל הבית).

כיצד ה' שומע תפילות כאלו?

אני יכול רק לשער, אם כי הדברים מסתברים: ראשית, ה' רוצה שכולנו נתקרב אליו, גם אלו שכרגע עושים מעשים רעים. וכאשר אדם מתפלל, הוא מתחבר אל ה'. וה' רוצה לקרבו עוד, והתפילה הזו היא אמצעי קירוב.

שנית, ה' אינו ממהר להעניש. אם מענישים, ובמיוחד אם מענישים במוות, בטל כל סיכוי לחזרה בתשובה ולהשתפרות. ה' ברא את העולם בשיטה של "מאריך אף וגובה את שלו". כלומר, גם אם אדם חוטא, הוא משאיר לו זמן לחזור בתשובה. אפילו לרוצח. גם לקין שרצח את הבל.

דברי אלו באים להדגיש שני רעיונות חשובים מאד:

א. גם הרשע אינו צריך להתייאש מעצמו אלא לחזור בתשובה.

ב. תפילה אינה מגיה. אין התפילה פועלת כמין מטה קסם שצריך לדעת לנפנף, או כפתורים שיש ללחוץ עליהם בסדר הנכון. תפילה היא דיאלוג, בין האדם לבין ה' שמקשיב - ובוחר מה לענות.

כאשר לפעמים התשובה היא "לא". (כדברים המופלאים שאמר אביו של החייל החטוף על הקבר הטרי של בנו שנהרג בשעה שניסו לחלצו, ושאלוהו כיצד ה' לא שמע תפילת רבים להצילו בחיים).

עתה אבוא אל השאלה העיקרית, וכמדומה שיש לנו כבר הנחות יסוד לדון בה:

כל תפילה, מכל צד, היא חשובה. אמנם אנו "ממלכדים" את ה' בבקשות סותרות. מעתה, ה' בוחן את הבקשות, את השלכותיהן, ואת המתפללים, ולפי זה מקבל מה שמקבל. לפעמים אנו יכולים להבין כיצד קבלת בקשה מסויימת גרמה לתוצאות שקידמו את ההתקרבות לה' בעולם. לפעמים לא. ואז אין לנו אלא להתחזק באמונה שכל מה שה' עושה הוא עושה לטובה (וזה לא תמיד קל).

אני רואה ששכחתי להתייחס לנקודה חשובה.

מעשה תפילתו של כהן גדול, להתעלם מבקשת עוברי דרכים הסובלים מן הגשם, ממחישה את הרעיון של "עדיף הטוב של הרוב". אולם זה לא הכל.

עצם זה שאנו מבינים שה' עשוי להתחשב בבקשתו של עובר אורח על חשבון הצורך של הציבור מלמדת כי תפילתו של אדם פרטי, ברגע שקשה לו, עולה לפני ה' לא פחות מאשר צורך הרבים!

זה לא בא למעט בהערכת צורכי הרבים, אלא להראות עד כמה בקשה אישית של אדם בצער היא חשובה לפני ה'.

כל אדם חשוב, וכל אדם זכאי וראוי שה' ישמע תפילתו. גם אם תפילה זו פוגעת בצורך של רבים אחרים.

מה זה בא ללמד אותנו?

הצעות:

א. לעולם אין לנו להתייאש מלהתפלל, לחשוב שאיננו ראויים, שהתפילה אינה ראויה. אפילו גנב זוכה שתפילתו תישמע. אפילו ילד קטן שמתפלל על עוד משבצת של שוקולד.

ב. תפילתנו חשובה ויכולה להתקבל גם אם זה נגד תפילת אנשים שמוחזקים בעינינו כצדיקים יותר מאיתנו.

ג. אנו צריכים להיזהר בתפילתנו לא לבקש על דברים שבעצם מזיקים לאחרים. כשהתפילה תתקבל, בסוף נצטער שלא התחשבנו ולא חשבנו על המחיר.

בנוגע לסעיף ג:

[ג. אנו צריכים להיזהר בתפילתנו לא לבקש על דברים שבעצם מזיקים לאחרים. כשהתפילה תתקבל, בסוף נצטער שלא התחשבנו ולא חשבנו על המחיר.]

יתכן לומר שבנידון דידן הכהן הגדול מונע מהם מראש את הצער הזה.

ואולי אפילו אפשר לומר שלמרות שזו תפילה ספציפית [זו של הכהן הגדול] יתכן והיא כוללת בתוכה את הבקשה למניעת הצלחת כל התפילות שבאמת באמת המתפללים אותן לא רוצים בהצלחתן.

הנה אנו מוצאים שכל ישראל לא מבקשים גשם [למרות הצורך הגדול של הרבים] עד שאחרון האנשים הבודדים יגיע לביתו בז' מרחשון.

במדרש כתוב שהקב"ה לא נותן אשה אחת לשני בני אדם המבקשים לישא אותה ובאם יש 2 ספינות שאחת מבקשת רוח צפונית והשניה דרומית אז הקב"ה צריך להחליט לתת או לזה או לזה,

ועל כך תמה המדרש על כך שאחשורוש רצה לעשות כרצון איש ואיש שהם מרדכי והמן ההפכיים.

אבל לעתיד לבוא אף שיהיו ב' - זה לעומת זה יעשה הקב"ה כרצון שניהם.