|
|
| נשלח ב-1/5/2007 13:51 |
 |
| |
אםשלום
סוף כל סוף אנחנו לא מסכימים. אבל תחשבי על זה בעייני פסיכולוג, או תשאלי כזה, אם הרעיון שלי אינה אופציה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 14:25 |
|
| |
למה ייחוס הדרשה לרבי עקיבא מופרכת ? "טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו" - כלומר, אם לאדם נקודות פתיחה טובות כמו נטיות מולדות ואו חינוך נכון יש לו הפוטנציאל\ סיכויים, להגיע ביתר קלות לאחרית טובה - בעוד שנקודת פתיחה חינוכית שאיננה טוב מראשיתו" כמו זו של "אחר", ופחות או יותר גרועה כמו זו של רבי עקיבה איננה פוסלת אפשרות של אחרית טוב - אלא, שהדגש הוא על עדיפות ה"טוב מראשיתו"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 16:21 |
|
| |
ריב
מכיון שההיגיון אומר, שאדם לא ידרוש דרשות , כשהדבר עלול להתפרש כפגיע בו.
לדרשה יש הרי מטרה חינוכית, זה לא אבי גזוקט- מה יכל להיות חינוכי בדרשה הזו, המרפה את ידי התלמידים והאנשים שלא צלחה דרכם בראשיתה? הרי דרשה זו בעצם היא שלילית, כי איזו יכולת שינוי על עברו ותחילת דרכו יש לשומע את הדרשה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 17:30 |
|
| |
ירוחם?
למה דרשה זו שלילית? האם להודות על האמת ולומר שאף על פי שנקודות פתיחה טובות מקילות על אדם להגיע להשגים טובים אין להתייאש לזה לא צלחה דרכו בראשיתו אם כי יהיה עליו להתאמץ יותר בכוח רצונו לשוב ולבחור בדרך שתביא אותו לאחרית טובה ?- הרי ראשיתו של אדם איננה תלויה בו - בעל כורחו אדם נוצר, נולד וכו' - ולא אמרו בעל כורחו אדם חוטא ומגיע לאחרית רע -
"אחר" הביא לדעתי את דבריו של ר' עקיבה כדי להצביע על הסכנה שבעבודת ה' שלא לשמה על מנת לקבל שכר, ולהוכיח שאם אדם עושה את התורה עטרה להתגדל בה, וקרדום לחפור בה, סופו שנוטל חייו מן העולם - היינו, שהוא אלישע בן אבויה מטרתו היתה להשיג כבוד על ידי הלימוד וכך התקיימו בו דברי אלעזר הקפר ב'אבות': "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 19:20 |
|
| |
ריב
את קצת חוטאת למסופר, בגלל רצונך להשתמש במנטרות חרדיות שחוקות ,כגון בעבודת ה" שלא לשמה. אם כל הכבוד ריב. המנטרה הזו לא מתאימה למסופר. אחר מצביע על הלא לשמה כדברייך של אביו ועל ריחות ע"ז של אמו. ולא שלו. הוא הרי לא אשם בכלום. זו אמו ואביו אשמים, הוא תמיד הרי היה בסדר. אבל אביו הוא אשם במצבו האומלל, בגלל רצונו להתגאות בבן ת"ח שיודע לעשות קונצים של אש. הסיפור הזה שלו לא מתחיל להיות רציני, זו היא השלכת אשמה על ההורים, ולברוח מאחראית מה לזה ולשמה ולא לשמה. הוא משתמש בר"ע בבנית האליבי המפוקפק שלו, ועל אי יכולתו לשלוט על דרכיו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 20:29 |
|
| |
ירוחם,
מלכתחילה לא התקוממתי אלא כנגד הטענה כי לא יתכן שתישמע מפי רבי עקיבה המימרה ש"אחר" נסמך עליה.
ר' עקיבה התכוון בדבריו לכך שאם אדם מקבל חינוך ללמוד תורה מפני שהוא שואף לדעת ה'אמת' (="ראשיתו טוב") ולא כ"אחר" על מנת לקבל כבוד (= "ראשיתו לא טוב" ) לא יפול למלכודת ש"אחר" נפל לתוכה -
ובשורה התחתונה - לדעתי, "אחר" מצדיק עליו את הדין, בפני מי שרואה בו את רבו - כלומר, מה שהיה בעוכריו היא העובדה שהלימוד שימש אמצעי לקבלת כבוד וזה אינו סותר שנכון שלזה חינכו אותו - אתה רוצה לראות בדבריו התחמקות בדמות אליבי שיערב לך - כל אחד\ת וההבנה שלו\ה...
כעת, בלי הלשמה ושאינה לשמה זה נשמע בסדר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 23:00 |
|
| |
ריב
עכשיו אנחנו כבר לא בריב.
אםשלום.
קצת הטריד אותי מה שכתבת" [דייך מאיר, עד כאן תחום שבת"...] כי לא כך זכרתי את הגמרא.
הגמרא אומרת: שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת
העלבון והכעס של אלישע על רבי מאיר יוצא כאן בכל עוצמתו. הוא אומר לו בעצם, רבי מאיר החכם הגדול החריף מכל החכמים, אתה בעצם לא מבין כלום, הסוס שלי יודע שאתה יצאת מתחום שבת ואתה הרב הגדול יודע פחות ממנו.
הוא הרי מת שיחזירו אותו, שיתנו מוצא של כבוד, שיחזירו הביתה לחיק החכמים, כי הרי מה הוא עושה שוב ושוב בשבת על הסוס מאחורי בית המדרש?, מה הוא מחפש שם? האם רכיבתו על הסוס בשבת מול בית המדרש, אינה ביטוי של מצוקה נפשית? שלפחות יסקלו אות, שיצעקו לו שעבס שעבס, שיתיחסו אליו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2010 12:00 |
|
| |
| אידך_גיסא כתב: |  | קשה שלא להיענות לקריאתו של גברא רבא, וק"ו אם הוא קרוי ע"ש גברא רבא, וק"ו אם הוא מייסד אסכולה וירטואלית. ואמנם הגבתי, אבל אחר כך התחרטתי ומחקתי. הטעם העיקרי: אינני רוצה לפגוע בקהל הגדול של מעריציו, הרואים אותו כ"קודש הקודשים" וכו' וכו'. אני, על כל פנים, אינני בקהל הגדול הזה (ויש לי הרבה מה להוסיף).
ואולם, דבר אחד אני חייב לומר: בין שלל הבעיות שאני מוצא בדמותו, אני חושב שפרשת בריחתו בשואה איננה כתם, והגיע הזמן לשים קץ לתעמולה המכוערת שבנו ממנה. אין כאן המקום להאריך, אבל הרבי מבעלז עשה מה שכל אדם אחראי היה עושה במקומו. בחסידות הרבי נושא על כתפיו את כל המשכת השושלת, שהיא המשכת הדרך החסידית, ובוודאי שהצלתו קודמת לשל כל אדם אחר. לחסיד הממוצע חשוב יותר שהרבי יהיה בחוף מבטחים מאשר שהרבי יההי עמו בסכנה, ובכגון זה "הכל לפי המצטער". כל הקשקושים על רועה הנוטש את צאנו וכו' - אין להם שחר.
יתר על כן, כפי שהראתה אסתר פרבשטיין, בתקופה שבה שהה הבעלזער רב בבודפשט עדיין לא פלשו הגרמנים להונגריה, ופלישה כזו הייתה לגמרי בלתי-צפויה; מצב היהודים נראה אכן מבטיח. הבעלזער עצמו ברח לא מפני סכנת הכיבוש הגרמני, אלא מפני החשש שיוסגר - סכנה שלא ריחפה על שאר בני המקום. ההאשמות נגדו הם חלק מהתעמולה הציונית האנטי-חרדית שהחלה עוד בעצם ימי המלחמה. (ודרך אגב, הגיע השעה שידונו קצת גם בבריחת המנהיגים החילוניים).
אשר לשאלה אם חל בו שינוי לאחר השואה, התשובה היא שהוא אכן התמתן בהשקפותיו הפוליטיות. כל התיאורים שקראתי לעיל על התנהגויות שיש בהם כביכול סימן לפקפוקים באמונה - נראים לי בלתי-אמינים. הנהגות מוזרות או אמרות מוזרות יש לייחס לאישיותו, ולא לספקות אמונה. הוא ממש לא היה הטיפוס של המאמין המתחבט והמתייסר. לא הוא.
כנלענ"ד.
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 17/04/2007 2:34:11 |
|
 |
|
|
|
|
|
