|
|
| נשלח ב-29/4/2007 18:44 |
 |
| |
[קראת לי?
בשביל מה? בשביל שאנסה להסביר לך שאישה יכולה לאהוב גברים רבים (או לא יכולה) בדיוק כמו שגבר יכול (או לא) לאהוב נשים רבות? אם אתה מתעקש על "בעל", אז אני מסכימה שלא טוב שלאדם יהיו שני בעלים(*). מצד שני, קיומם של בעלים על בני אדם אחרים באופן כללי לא נראה לי ראוי או מוסרי, אז על מה הדיון בכלל?
------------
(*) אגב, לשיטתך לילד יש כביכול שני בעלים - אבא ואמא...
קריאה נוספת של המשוואה שלך, כפי שבודאי שמת לב, היא שאהבת אישה לאישהּ היא כאהבת ילד להוריו. פשוט מקסים... ]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2007 20:42 |
|
| |
אמשלום לא התפתתה לפרובוקציה ( ) לכן אני נאלץ להבהיר את דברי מטעם עצמי, ולא כתגובה למבול הרותחין שצפיתי:
1. ראשית אני מפריד בין ההיבט המוסרי להיבט הפסיכולוגי. בהיבט המוסרי סדר חברתי פוליגמי פסול. לא בגלל ערך השויון אלא בגלל ערך החירות.הבעל יכול לספק את צרכיו אצל נשים שונות בעוד האישה תלויה בו בענין זה, מה שמזמין ניצול. השאלה אם גבר יכול/לא יכול וכן אם אישה יכולה / לא יכולה לאהוב כמה בני זוג היא שאלה אמפירית המצריכה מחקר מדעי. אין שום סיבה להניח מראש שהתשובות ביחס לגבר ואישה זהות, היינו שניהם יכולים לאהוב רק בן זוג אחד או להפך.כמובן שכל תשובה היא סטטיסטית ולא מתייחסת לגבר/אישה מסוימים.אכתוב את הידוע לי.
2. מבחינה אבולוציונית האישה מתוכננת לצפות מהגבר להגנה והזנה לה ולילדיה, בעיקר בתקופות ההריון ווההנקה אך גם אח"כ. זו משמעות האהבה כלפיה, ואם הוא גבר חזק, למשל מלך, אין סיבה שלא יוכל לאהוב נשים רבות. לעומת זאת הגבר מצפה מהאישה להרות ולגדל את ילדיו וזו משמעות האהבה כלפיו, האישה לא יכולה להרות ולגדל ילדים של גברים רבים כי אז הם לא ידעו מי שייך למי. לכן גבר לא יראה אישה לא נאמנה כאישה ש"אוהבת" אותו.
3. איפה עמדנו לפני 3000 שנה- זמן משוער של מלכות דוד? סביר להניח שבמצב דומה למה שתיארתי. ולא, זה לא אומר שהרגשות שלהם היו פחות אנושיים או עמוקים.
4. איפה אנחנו עומדים היום? הציפיות של גברים ונשים זה מזה שונות לגמרי וגם מושג האהבה. האם ובאיזה מידה נותרו שרידים לרגשות ה"עתיקים" והלא-שיויוניים? לא יהיה אחראי לענות על זה בלי להסתמך על מחקרים ספציפיים.
עוד שורה אחת כחתימה להודעות קודמות באשכול, ואני לא מצפה או מעוניין בתגובה עליה:
"ריבש"ע אתם מדברים על דוד המלך!". 
תוקן על ידי nmzilber ב- 29/04/2007 21:25:08
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 01:49 |
|
| |
זילבר, אני רוצה להפתיע אותך - בתנ"ך כאשר גבר נושא שתי נשים הם נחשבות "צרות" זו לזו - וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 21:31 |
|
| |
אראל, אז למה ילדים לא נקראים צרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 22:04 |
|
| |
ילדים קטנים באותה משפחה הם "צרים". אין לזה שום נפקא מינה כי הם קטנים ואינם מעידים או מקבלים שליחות וכו'. לכן זה לא הובא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 22:07 |
|
| |
[גברים אף פעם לא צרים זה לזה. רק נשים. כך זה מטבע ברייתן. כנראה משהו שקשור לכפל ה X בכרומוזומי המין שלהן (או לעובדה שמי שמספר את הסיפורים מאז ומעולם הם גברים)...]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 22:44 |
|
| |
רגע, רגע, לא הבנתי - באשמה של מי את מודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2007 23:57 |
|
| |
אמשלום חיפשה למעלה תיקון ונחמה למיכל. הנה מצאתי, אמנם בגלגול אחר.
מתוך ספר גילגולים לרמ"ע מפאנו :
"אשת און, במדרש חזית מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, היא ניצוץ לאה, והיא תיקון אשת און, והיתה גם כן מיכל בת שאול:"
וכוונתו למעשה בשה"ש רבא באישה מצידן , שזכתה ללדת אחרי עשר שנים בזכות אהבתה לבעלה. ראו את הסיפור ודיון כאן
מימוני,
אל תדאג הכל מטפורי וספרותי. למרות שלי אין בעיה עם אמונת הגלגול.
תוקן על ידי nmzilber ב- 05/05/2007 23:55:54
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 06:45 |
|
| |
זילבר,
א. למה אשת און צריכה תיקון? הרי עשתה טוב והצילה את בעלה מן החטא?
ב. אני לא חושבת, שלידה (ועוד לאחר ייסורי עקרות ארוכים) היא "תיקון" נאות למיכל (אלא אם ה"תיקון" כאן הוא באהבת בן הזוג...). לטעמי, לא ללדת לדוד בן ולהפסיק לאהוב אותו ולהקריב למענו את חייה, זה התיקון המתאים יותר עבורה (וכפי שאמרתי). אבל אם אותך זה מנחם, שיהיה לך לבריאות .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 11:35 |
|
| |
אמשלום,
בסיפור האישה מצידן דווקא התגברה אהבת הזוג, כך שהתיקון מושלם.
ועד שאת שואלת על תיקון אשת און, שאלי על תיקון לאה. אם כי, גם כאן נראה שהחוט המקשר הוא אהבת הבעל.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 12:13 |
|
| |
[השכן,
נראה לי שאתה צודק לגבי אהבת בן הזוג.
האם לאשת און לא היתה אהבה מאישהּ? מה שבודאי היה שם הוא הקרבת האישה את עצמה למען אישהּ, אלא שזה לא לגמרי מתהפך בסיפור הזה, אלא פשוט זוכה לגמול נאות - אהבה גדולה של האיש. יש המסתפקים בזה, ככל הנראה...]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 12:15 |
|
| |
מה הקרבה? שהורידה את כיסוי הראש? היא בכלל היתה רפורמית!
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 12:17 |
|
| |
[היא התחפשה לזונה (אם אני זוכרת נכון), אבל גם זו, לדעת אחדים, לא קושיה לסיפא שלך  ]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 02:46 |
|
| |
אראל,
ברור שככלל לא היה נחשב ראוי גם בתקופת התנ"ך לשאת שתי נשים, לפי מלאכי פרק ב', ולפי פרשת בראשית. רואים את זה גם בדין שכה"ג ביוהכ"פ אסור בשתי נשים. בזמן חז"ל זה היה כ"כ לא מקובל שבמעשה האשה מצידן מדובר על גירושין ולא על לקיחת אשה שנייה, וכן לאף תנא או אמורא לא היו שתי נשים. לגבי ר' עקיבא לא כתוב מתי נשא את אשת טורנוסרופוס, אבל מסתבר שאחרי מות רחל. לאור זאת רק מתחדדת העובדה שבין כל הביקורות על דוד בתנ"ך ובחז"ל: בת שבע, אוריה, מפקד העם, מעשה ציבא ומפיבשת, לא ייסר את בניו, לא ביקרו את דוד על נשיאת נשים רבות.אם אראל בא בביקורת זה מטעם עצמו.
מסתבר שבזמן התנ"ך היו אנשים יחידים שכן היו ראויים לשאת שתי נשים: מבחינת המצב החברתי שהחשיב זאת כאפשרות, ומבחינת מעלתם האישית שמובטח שלא ינצל את השליטה שזה מקנה לו, ושאף אישה לא תקופח , ואף נשיהם יודעות זאת. בכ"א מיכל ידעה שהיא מתחתנת עם מלך לעתיד לכן צפתה שייקח נשים נוסופות.
נק' מעניינת: אחת מעשר קללות חווה שבעירובין היא "מנודה מכל אדם" רש"י שם: אסורה לכל העולם אבל האיש נושא שתי נשים. מהלשון שנקטה הגמרא אפשר להבין שהקללה אינה בכך שגבר נושא שתי נשים אלא בכך שהאישה לא יכולה אף היא לשאת שני אנשים (!)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2012 20:18 |
|
| |
"וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר
יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי"
|
|
|
|
|
