נכון.
סתם באותו העניין אלו שיש להם שמות כמו ואדים [ אני מכיר אחד כזה] מחליפים את השם לעובדיה [העובדיה שאני מכיר היה ואדים..] וכדומה היינו שם יהודי.
אבל לכאלו שנקראו נמרוד נראה לי שדעת הרבי לא לשנות את השם אלא להתייחס אליו למעליותא, היינו שבמקום שימרוד בהקב"ה כמו הנמרוד מהסיפור [ שהוא דמות שהשתלשלה מהשם הזה שבמקורו קדוש], במקום זה הוא ימרוד בענייני העולם המפריעים בעבודת ה'.
גם, בתורת החסידות מוסבר שבפרשת "בא" ה' אומר למשה "בא אל פרעה" לאחר שמשה פחד לבוא אל פרעה.
הסיבה שהוא פחד היתה שפרעה הוא גילוי אלוקות גבוהה מידי.
ממנו מתפרעין כל נהורין [ היינו המקום שממנו יוצאים באופן לא גבולי כל האורות].
------------------------
גם, באותו עניין קצת בנוגע לפרשת השבוע בה מסופר על זה שקילל את ה', נשאלת השאלה מדוע התורה בכלל מספרת לנו סיפור כזה.
בפשטות, התורה מספרת לנו שאסור לקלל ושדינו של המקלל - סקילה.
אבל התורה מספרת לנו שלאמא שלו קראו "שלומית בת דברי".
האמת היא שאין כזה שם שלומית בת דברי, אלא שזה כינוי בלבד שניתן לה עקב כך שהיא היתה אומרת שלום לכל אחד.
בסוף איש מצרי נכנס למיטתה.
המטרה של התורה בהזכרת הכינוי שלה הוא ללמדנו שנשות ישראל - זה לא התפקיד שלהם לפטפט עם כולם ולשאול מה שלומם.
לא להיות דברנית.
כי מהנהגה כזו, לא רק שיכול לבוא קלקול אצלה [ שהמיצרי החליף את בעלה בלילה ( שלא בהסכמתה) ] , אלא גם יכול לבוא ח"ו הפלא שאינו מובן איך יתכן שיהודי קילל את ה' [שזה הבן שלה].
בסופו של דבר האשה נמצאת בשמיים וזה זכות בשבילה [והיא שמחה בכך] שע"י לימוד שמה [ היינו הכינוי שלה ] כפי שמופיע בתורה, תלמדנה בנות [וגם בני ] ישראל, צניעות.
 |
|
|