פרק ד – ובו יסופר על תורה תלמידים ומוריהם, ועל המחיר הנורא מכל....
בן עניים ועם הארץ היה ר' עקיבא. כך העיד על עצמו:
"תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". (פסחים מט,ב)
כך בתחילת דרכו, אבל הוא הוא שלבסוף מצא כיצד דורשים את המלה 'את' שאותה איש לא ידע לדרוש, את ההשוואה שאיש לא העז להשוות:
"עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים. (פסחים כב,א)"
אבל מה קרה באמצע, מהו המחיר הנורא ששולם?
"שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבה מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד, למה שהיתה עיניהם צרה אילו באילו. ובסוף העמיד שבעה, ר' מאיר ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב. ויש אומרים: ר' יהודה ור' נחמיה ור' מאיר ור' יוסי ור' שמעון בן יוחי ור' חנניה בן חכינאי ור' יוחנן הסנדלר.
אמר להם, בניי הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה בתורה אילו באילו אלא תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה. (ב"ר, אלבק, פ' סא)
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה. (יבמות סב,ב)
ר' עקיבא עזב את ביתו והלך ללמוד תורה. ר' עקיבא מקים עולם תורה עצום, ועולמו קורס!
כל תלמידיו מתים (נניח להיסטוריונים...). הגמרא תולה זאת בבעיה עמוקה, 'לא נהגו כבוד'. שמרו את תורתם לעצמם. מדוע זה קרה?
האם אלו תלמידים שלא יכלו לעמוד על דעת רבם, האם אלו תלמידים שניסו להעתיק את האינדוודואליזים וההקרבה של רבם, אך לא שמו לב להיקף: "שלי ושלכם שלה הוא", שלא שמו לב לסביבתם, לבני עניים?
חברת לומדים שצמחה בתוך ולתוך עצמה.
ואולי מאמציו הכבירים של ר' עקיבא לבנות עולם תורה מפואר ועצום, הרצון שהתורה תפרה ותרבה ותגיע לכל מקום שלא יהיו עמי ארצות כפי שהיה הוא, דרשו ממנו להתפשר, אולי המאמץ להביא לפופולריות של התורה, גרמה לתורה פופוליסטית שסופה קלקול מוסרי בחברת הלומדים. הרי יש מחיר לקבלת תלמידים המונית, עתים שהתורה עלולה להתרדד, עתים שהתביעה המוסרית פוחתת?
האם ר' עקיבא מתייאש?
לא, זה לא הטיפוס, זה אדם שידע לצמוח מ'שום מקום' רק בכח האשיות. הוא ניגש להקים עולם תורה חדש. אבל הפעם לא אלפי אלפים של תלמידים. הפעם נבחרים התלמידים בקפידה. פחות מעשרה. אבל מעולים. ואולי גם הבית מדרש לא צריך מנהיג אחד לכל האלפים. אלא העמדת כמה ראשים. ריבוי גוונים, ריבוי מסרים שמתאימים לאוכלוסיה. אבל ריבוי גוונים ממורים בעלי שיעור קומה. ריבוי תורה מדמויות שיודעות כיצד ללמד תלמידים, מדמויות שיודעות להעמיד תורה לכלל החברה. מדמויות שאינן מנותקות ואינן מתגדרות בתוך התורה.
ר' עקיבא מדריך, מהו תלמיד ראוי:
רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר 'שתה מים מבורך', באר מתחלתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו - לא היה אלא מה שבתוכו, כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר - לא היה אלא מה שלמד; 'ונוזלים מתוך בארך', דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולמדים הימינו (ספרי דברים מח)
ערך לימוד התורה גובר על המעשה. ר' עקיבא רואה בלימוד את התנאי ההכרחי:
וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד. נשאלה שאלה זו לפניהם, מי גדול - תלמוד או מעשה? אמר ר' טרפון, גדול מעשה. ר' עקיבה אומר, גדול תלמוד. ענו כולם ואמרו, גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה. (ספרי דברים מא)
האם התוצאות שקרו לתלמידיו, גרמו להדרכותיו לבנו?
תנו רבנן: שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו: בני, אל תשב בגובהה של עיר ותשנה, ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים, ואל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך. ואל תמנע מנעלים מרגליך. השכם ואכול, בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה. ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו. (פסחים קיב,א)
אל תתבודד עם תורתך ושלא תביא אותך לחשוב שאתה בגובהה של עיר יושב לבדך. הזהר מעיר שראשיה ת"ח. אם ת"ח הם עסקנים - מי יודע איזו תורה יש להם? ואם הם שקועים בתורה מה יהא על העיר?
אם הלכת מביתך (ללמוד תורה?) אל תכנס פתאום, יש פער בין החיים בבית לחיים בחוץ, שים לבך למעבר ההדרגתי. חייה חיים נורמליים אכול בזמן. אל תגיע למצב שמחמת שאתה שקוע בתורה תדרדר לעוני. זהה הזדמנות כלכלית / היסטורית?
ואולי ר' עקיבא יודע שבנו מנסה ללכת בדרכו?
מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא, שנשא אשה ופסק עמה על מנת שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. היו שני בצרות, עמדו וחלקו, התחילה קובלת עליו לחכמים. וכשבא לבית דין, אמר להם, היא נאמנת עלי יתר מכל אדם. אמרה להם, ודיי כך התנה עמי. אמרו לה חכמים, אין כלום אחר הקיצה. (תוספתא כתובות ד,ז)
(עוד על מתח בין כבוד המת לכבוד תורה ראה במעשה המדהים במות בנו של ר' עקיבא במסכת שמחות ח,יג.)
פרק ה – ובו יסופר על 'סוף הדרך' ועל 'המחיר' שמשלם ר' עקיבא
כיצד החל ר' עקיבא ללמוד תורה,יש מסורות שונות והידועה שבהם בזכות אשתו, אך ר' עקיבא מספר לנו דבר נוסף.
אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו בארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו, וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים. אמרתי, אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה. באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים הוא היה אומר דלא שימש חכימיא קטלא חייב. (ירושלמי נזיר ז,א)
האם לא ר' עקיבא הוא שאמר גדול תלמוד ממעשה? כן, פעם עסקתי במעשה הגדול מכולם – במת מצוה. במת שמבטלים מצוות לעסוק בו שמבטלים שמבטלים אפילו תלמוד תורה בשבילו.
"תלמוד תורה ומת מצוה - מת מצוה עדיף, מדתניא: מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת". (מגלה ג,ב) מת מצוה שעליו נאמר (שם) "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה".
אבל נתחייבתי מיתה, הואיל ושלא שימשתי ת"ח. טעיתי והזזתי אותו מהמקום – טעיתי בהלכה, אפשר שחשתי לכבודו, אך לא מספיק, חשבתי שצריך לגלגלו לבית הקברות, לא ידעתי לדרוש "את ה' אלוקיך תירא – לרבות ת"ח". עסקתי במצוות ללא התשתית של לימוד תורה. מאותה שעה קבעתי מקומי בצל ת"ח.
האם אין זה האקדח המונח במערכה הראשונה, מי שלא שימש ת"ח חייב מיתה, והאם לא נתחייב מיתה בגלל כך?
"והתניא: כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו...כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות. אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן. אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו? אמר לו: שלך קשה משלהן." (סנהדרין סח,א)
אחרי המחלוקת הגדולה שבבית המדרש בין ר' יהושע לר' אליעזר (בבא מציעא נט,ב). מחלוקת שרעדו ממנה אמות הסיפים של בית המדרש. מחלוקת רוחנית בין מורי הדור, כיצד תמשיך הנהגת התורה. ר' אליעזר - אחד מהמורים מנודה. מה יעשו התלמידים, אחרי איזה מורה ילכו? יש הכרעה! התלמידים, ובראשם 'התלמיד' – ר' עקיבא מכריעים, הם נשארים עם ר' יהושע. הם אינם הולכים לשמש את רבם האחר – הוא מנודה, ותורתו מנודה.
ו"כשחלה" כשרבם על ערש דווי, הם מגיעים, להיפרד – פרידה כאובה. הרב תמה, עכשיו למה הגעתם? ללמוד! ומדוע לא שימשתם אותי עד כה? מדוע לא יכולתם לפשר במחלוקת?
אולי אתם התלמידים הייתם יכולים למצוא פתח להתיר את הנידוי. ואולי נקטם עמדה ברורה מידי?
בעולם תורה שהמתח הרוחני והפילוג הוביל לנידוי אחד המורים, עולם תורה כזה יחרב – קובע הרב המנודה!
אין תקומה לחברה זו – כולכם תמותו!
ומה יהא עלי שואל ר' עקיבא – התלמיד הגדול, וכבר יודע את התשובה! 'שלך קשה משלהן' – ממך ציפיתי!
אתה שבתחילת דרכך קבעת שמי שלא משמש ת"ח סופו מיתה, אתה שנכוות ב'מת מצוה' אתה שיודע שגדול כבוד הבריות. אתה שלא הגעת כל השנים – 'שלך קשה משלהן'. יש מחיר לנידוי, יש מחיר למחלוקת הרוחנית!
כן, לא רק תלמידיו מתו, גם הוא נתבשר שנגזרה עליו מיתה ב'מחיר' המחלוקת הרוחנית.... במחיר בתי המדרש הסגורים בתוך עצמם.......
האם המפגש הזה היה קודם שהעמיד ר' עקיבא את תלמידיו הראשונים, ולמרות הידיעה של הגזרה הנוראה פעל להקים עולם תורה, או שמא תוך כדי...
האם אמרותיו על כבוד ת"ח, נעשו לאחר הנידוי הנורא, והידיעה על ה'גזירה'?
פרק ו – פרק אחרון – על כבוד הבריות!
דומה שחוט שוזר את כל דרכו ואמרותיו של ר' עקיבא.
ר' עקיבא מודע לחשיבות 'כבוד הבריות', ולמתחים ששלובים במושג זה.
הוא מודע לכבוד העניים ולמתח שבין החברה לעני וחושש ממנו. הוא חושש גם מהעני שלא יכבד את בתו. הוא מודע לקונפליקט של העוני והגירושים. הוא יודע היטב מה קורה כשבין בני זוג אין כבוד הדדי. הוא ירא מחוסר כבוד שמביא לפירוק המשפחה, אך הוא חושש לכבודן של נשים שלא יצא עליהן לעז זנות.
הוא נזהר ממתי המצוה – מהאדם הבודד שאין מי שיקברנו המוטל בחוץ, שגדול כבודו. הוא מכיר טובה למי שתורתו צמחה ממנה – "שלי ושלכם שלה".
אך מעל לכל הוא ירא מקונפליקטים של כבוד לומדי התורה. הוא ירא לכבודם, אך ירא מכובדם. הוא ירא מכבוד תורה ומסירות שתוביל לעוני.
הוא ירא מתלמידים שידחפו נשים עניות שיבואו לרגלי הרב, או ממתח עצום בין תומדי התורה לעמי הארצות.
הוא חושש מאי נהיגת כבוד ביו לומדי התורה. הוא חושש מהתגדרות בשם כבוד התורה.
הוא ירא ממחלוקות רוחניות אידאולוגיות נוקבות שסופם פילוג!
הוא ירא מתלמידים שנגזרת עליהם מיתה, מתלמידים שצריכים לנקוט עמדה ולהתרחק מאחד מרבותיהם. הוא ירא ממחלוקות שיביאו לאי שימוש ת"ח, ממחלוקת שיגרמו לחילול שם שמים.
יראה זו של ר' עקיבא בדור החורבן, בדור שחווה פילוג ושנאת חינם, יראה זו היא שמתווה את דרכו.
הוא אינו נסוג, הוא נאבק במשברים, נוקט עמדה, מעמיד תלמידים, פועל להקמת עולם תורה מתוקן, אולי יצליח להפר את רוע הגזרה:
"שלך קשה משלהן".
האם כנגד כל אלו – לא מקבלת הדרכתו היסודית משנה תוקף:
'ואהבת לרעך כמוך' - אמר ר' עקיבא זה כלל גדול בתורה. (ספרא קדושים)
