דאורייתא אבל לא בתרי"ג

...משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים וכך הלאה והם אמרו שלושה דברים...מה בדיוק קבל משה בסיני ומסר ליהושוע, שמסר לזקנים שמסרו למי שמסרו, שמסרו גם הם למי שמסרו וכן הלאה, עד שנמסרו הדברים לדורותינו? הנה התמונה העולה מתוך מאחד ממדרשי חז"ל, ספרי זוטא: בספר ויקרא נאמר,
"אלה החוקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו  ובין בני ישראל, בהר סיני ביד משה" כ"ו, מ"ו) פירושו של דבר, על פי המדרש "כל המצוות, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הכללים והפרטים, הגופים והדיקדוקים, נאמרו למשה מסיני (על במדבר ו', כ"ג) . ובמדרש אחר, תורת כהנים, נאמר באותה רוח "אלה.. התורות" בלשון רבים, "תורה שבכתב ותורה שבע"פ" הכל נמסר בהר סיני ביד משה (פרשה א)

ככל שהתמונות הללו יוצרות במי שמביט בהן את הרושם שמסורת הדת היהודית היא ללא חידוש, מפני שהדת היהודית מעיקרה היא דת ללא שינוי, הן יוצרות בעיני המתבונן רושם מוטעה...
קצה החוט נתון לנו בביטוי ציורי ועמוק מתוך התלמוד הירושלמי: "אמר רב ינאי, אילו ניתנה תורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה" (סנהדרין, פ"ד ב')
פרשן התלמוד הירושלמי , מחבר הפירוש פני משה, הסביר את משמעות הביטוי: "חתוכה,פסק הלכה בלי נטית דעת לכאן ולכאן"
התורה "ניתנה חתוכה", פירושו שלא יהיה מקום לשיקול דעת כלשהוא בדבר תוכנה של שום מצווה והדרך הנאותה לקיימה. וכך, אילו ניתנה תורה ובה "פסק הלכה בלי נטיית דעת לכאן ולכאן", המשיך אותו פרשן והסביר, הרי "לא היה קיום לעולם", אי אפשר היה לקיים את התורה, "[מפני ש] התורה, צריך שתהא נדרשת פנים לכאן ולכאן...ואלו ואלו דברי ה' חיים הן". אלו ואלו בעלי תוקף דתי, מעשי מחייב. הווה אומר, כדי שאפשר היה לקיים מצוות, צריך שיהיה מקום לשיקול דעת של שומרי המצוות, שיוביל אותם על פי דעתם לתוצאה מעשית אחת, או יוביל אותם על פי דעתם לתוצאה מעשית אחרת. אבל בין כך ובין כך, בין אם התורה ננדרשה באופן אחד, "בנטיית דעת לכאן,, ובין אם היא נדרשה באופן אחר, "בנטיית דעת לכאן" - המסקנות המעשיות יהיו בעלות אותו תוקף דתי מחייב, הלכה למעשה.

בדברי ר' ינאי, בהתאם להסבר של מחבר פני משה, מובלעים שני רעיונות חשובים, מרחיקי לכת, בדבר טיבה של הדת היהודית כפי שהיא מתגלה במסורת ההיסטורית שלה וכפי שהיא מתפרשת כאן.
ראשית, למה "התורה, צריך שתהא נדרשת פנים לכאן ולכאן" למה מן ההכרח שיהיה בה מקום לשיקול דעת דתי? מדוע בלא מקום לשיקול דעת כזה "לא היתה לרגל עמידה", לא ניתן היה לקיים את הדת היהודית? התשובה שלי עומדת על רעיון האסטרטגיה הכוללנית.
לא יתכן לקיים את מערכת כלל המצוות באופן המגלם את האסטרטגיה הכוללנית, מבלי שיהיה מקום במסגרת הדת היהודית לשיקול דעת דתי נוכח אתגרים חדשים. המציאות מזמנת לדת היהודית אתגרים חדשים בכל פעם שמופיעים בה תחום חדש של פעילות או דרך חדשה של התנהגות, שהרי בהתאם לאסטרטגיה הכוללנית לא יתכן להניח תחום חדש או דרך חדשה בלא הערכה דתית. אם אורבת בהם סכנה מוכרת, מן הראוי יהיה להחיל עליה את מערכת המצוות המכוננת את ההתרסנות נוכח אותה סכנה. ואם אורבת בהם סכנה שאינה מוכרת, מן הראוי יהיה לכונן במסגרת מערכת כלל המצוות עוד מערכת מצוות מורכבת של התרסנות נוכח הסכנה החדשה. בין אם  כך ובין אם כך, נוכח היבטים חדשים של המציאות נדרש שיקול דעת בדבר היחס הדתי הראוי, תחילה לגבי עצם קיומם, ואם  בעצם קיומם איןדופי דתי, כי אז גם לגבי ההתנהגות הראויה ביחס אליהם מנקודת המבט הדתית...

הנה דוגמאות, מכל מעגל של חיי האדם...

במעגל חיי האדם לבין עצמו: מה מעמדו, מנקודת המבט של מערכת מצוות הכשרות, של חלב עז שהושתל בה גן אחד של עכביש יערות מסויים כדי להפיק משי חזק במיוחד? ומה מעמדו, מאותה נקודת מבט, של חלב עז שהושתל בה גן אנושי מסויים כדי להפיק תרופות מיוחדות?

במעגל חיי האדם בתוך משפחתו: מה מעמדו, מנקודת המבט של מערכת המצוות של המעמד האישי, של תינוק שהורתו בעזרת שיטה מסוימת להפריה חוץ גופית? ומה היחס, מאותה נקודת מבט, בין תינוק לבין אשה אחת שנשאה אותו ברחמה וילדה אותו, מצד אחד, ובינו לבין אשה אחרת, שביצית שלה שהופרתה בזרע בעלה הושתלה ברחמה של חברתה מטעמים רפואיים כל שהם? מי אמו של התינוק מנקודת המבט הזאת - "האם הגנטית" או חברתה "הפונדקאית"?

במעגל חיי האדם בקרב קהילתו: מה מעמדה..של ההצעה להתקין מחשבים בכל בתי הקהילה, וביניהם מערכת קשר שבעזרתה ניתן יהיה להתכתב באופן אנונימי בכל עניין מענייני הקהילה? ומה מעמדה מנקודת המבט של ממערכת מצוות התפילה, של ההצעה לשאת בכל שני וחמישי ברכה לשלומם של חברי הקהילהשהתגייסו לצבא...

במעגל חיי האדם במסגרת חברת האזרחים של מדינתו: מה מעמדה, מנקודת המבט של מערכת כלל המצוות, של חוקת המדינה הדמוקרטית בתור שכזו? עד כמה היא מחייבת? ומה מעמדו, ..של פסק דין של בית המשפט העליון של המדינה הדמוקרטית, בתור שכזה? עד כמה הוא מחייב....

(מתוך ספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות" פ"ז שורשי הגמישות הדתית.)

ירוחם,

אתה מבין שהנבואה היא עניין ללחישת ה' באוזני משה את התשובה ? אז באמת אין בנות צלפחד עניין לכאן - יש המפרשים את עניין הנבואה כרמב"ם ואז הדברים הם רלוונטים.

_________________

ריב.
אני לא חושב שה" לחש לו באוזן.
 אבל מה שכתוב בתורה מספר פעמים הוא, כשמשה רבנו לא מצאה את התשובה לשאלה שנשאל, הוא שאל את ה"- כך היה גם בפרשת השבוע, אצל המקלל.
והיתה לו יושר אינטלקואלי לא להמציא או לבדות דברים מליבו ולהגיד שזה מה"- הוא שאל את השאלה- וכשקיבל את התשובה הוא נתן אותה, אבל לא לפני. ולא מליבו.

_________________

מודה ועוזב

מיימוני

בחלוקה הרמב"מית בין דברים שהם מהתורה או מדברי סופרים אין שום מעמד מיוחד למשה או לזמנו אלא רק לשאלה האם דין נמסר בפירוש מסיני או חודש במוח אנושי כלשהו.
"ואפילו היה משה בעצמו הלומד, הרי אלו אינם נמנים. והראיה לכל זה אומרם בגמרא תמורה: <*>אלף ושבע מאות קולין וחומרין וגזרות שוות ודקדוקי סופרים
נשתכחו בימי אבלו של משה
ואף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מפלפולו,
שנאמר: "ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו',
וילכדה עתניאל בן קנז" (יהושע טו, טז-יז) ואם אלו הן הנשכחות, כמה היה הסך הכולל שממנו נשכח מספר זה, שהרי לא יתכן לומר שנשכח כל מה שנלמד. אם כן אין ספק, שאותם הדינים שנלמדו בקל וחומר או במידה אחרת היו אלפים רבים - וכל אלו כבר היו בימי משה רבנו, שהרי בימי אבלו נשתכחו.

הנה נתבאר לך שאפילו בימי משה מדברים על "דקדוקי סופרים", לפי שכל מה שלא שמעו בסיני בפירוש - הרי הוא מדברי סופרים. גם נתבאר, שתרי"ג מצוות שנאמרו לו למשה בסיני לא מנו בהן כל מה שנלמד בשלוש עשרה מידות, אפילו לא בזמנו עליו השלום - כל שכן שלא נמנה בהן מה שנלמד בזמן מאוחר.

אלא רק זה נמנה מה שהיה פירוש שנמסר בשמו, והוא, שיאמרו נושאי הקבלה בפירוש, שדבר זה אסור לעשותו ואסורו מדברי תורה: או שיאמרו שהוא גוף תורה - אז נמנה אותו, שהרי נלמד מפי הקבלה, ולא באחת המידות: ולא הזכירו בעניינו אחת המידות והביאו עליו ראיה באחת מי"ג מידות אלא להראות חכמת הכתוב, כמו שביארנו בפירוש המשנה. " (סה"מ שורש שני מהדורת קאפח)

לפי זה רק דינים המפורשים בתורה שבכתב שבידינו עפ"י פירושה המקובל מפי משה ("מפי השמועה", "מפי הקבלה") הם מה שמכנים "מדאורייתא", כל השאר כולל הלכות למשה מסיני ודינים היוצאים מי"ג מידות הם דברי סופרים. את הקטגוריה של "משה קיבל וחכמים פירשו" לא לגמרי זכיתי להבין. אם לחכמים ישנה קבלה מפורשת ממשה על כל העניין ואין הם מוסיפים שום דבר יצירתי אלא רק הרחבת דברים דידקטית הרי זו אינה קטגוריה חדשה. אם חכמים מוסיפים פירוש מדעתם שלא הגיע לחלוטין במסירה ממשה עפ"י שכלם האנושי העלול לטעות, הרי לרמב"ם אלו דברי סופרים שיכולין להשתנות עפ"י בית גדול יותר ואין להם לטעון שזהו ממשה שלא יעברו בבל תוסיף.

זילבר,
יש כל כך הרבה מה לומר כאן, אבל האשכול הוא בלתי אפשרי.
אתה צריך לחלק אותו באופן מסודר. חילקת לשני חלקים בהתחלת דבריך, אבל זה לא מספיק. אתה צריך לאסוף דוגמאות. לעסוק בהגדרת דאורייתא ודרבנן (ההגדרה שאתה הצעת היא בעייתית מאד מאד, מכמה בחינות). להבחין בין הציר דאורייתא-דרבנן לשאלה מה נמנה במניין המצוות ומה לא (וזו ממש לא אותה שאלה). ורק לאחר מכן לדון בדוגמאות עצמן.
זה כמובן לא עניין לאשכול אחד. אני הייתי מתחיל בהגדרת דאורייתא-דרבנן, ובקשר (הרופף) למניין המצוות. כמובן אתה בעל האשכול, ויבוא בעל האשכול ויסדר את אשכולו.

שנרב הבין הכי טוב למה התכוונתי, מה שמכנים בישיבות "עניין דאורייתא" וכדומה.
עכשיו אני רואה שכדברי ר' מיכי דרושה הרבה עבודה מכינה, וכנראה לא יהיה לי זמן השבוע.
ברשותכם אני מכריז על פסק זמן באשכול עד שיהי לי דברים מסודרים.

זה היה ברור שלכך התכוונת, אבל כדי להגדיר את זה גופא לענ"ד צריך את השלבים הנ"ל.

_________________

מיכי