|
|
| נשלח ב-16/5/2015 23:41 |
 |
| |
ירוחם, אתה צודק. (יא"צ) למילה 'אבד' יש שני פירושים. הן אבדון והן אבדה. כאן עולה השאלה מהי נמילה היוונית בה השתמש תה"ש אבל מתוך העניין, מסתמא השתמש במילה שפירושה אבדה וכדבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2015 01:47 |
|
| |
חוסר קמח אינו מוביל לתוצאה של אפיה בתנור אחד, שכל אחד תאפה בתנור שלה. אלא חוסר עצים, כמו כן נשלל הביאור שזה חוסר תנורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2015 08:21 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | | אברם, תרגום והאבדתי אותם בארץ אויביהם לא מסתדר עם ההמשך - או אז יכנע לבבם. לאנשים מתים אין לב |
|
?
לח וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2015 11:43 |
|
| |
תלמיד
אני שאלתי למה רש"י נדחק לפרש מחוסר עצים. זו היתה השאלה.
והתשובה- למי שמכיר את שיטת רש"י גם במקומות אחרים: הגמרא בביצה טו אומרת, כי אשה שצריכה לאפות פת אחת ליו"ט, מותר לה למלאות את התנור בהרבה לחמים, כי לחם הנאפה בתנור מלא, טעמו טוב יותר.
אם רש"י לא היה מפרש, היה אפשר להבין כי עשר נשים אפו את לחמם בתנור אחד למען הטעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2015 14:29 |
|
| |
והבאתי אותם (בארץ) [מארץ] אויביהם לכאורה כך הלשון והתוכן מיושבים יותר טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2015 15:24 |
|
| |
בשפה המקראית תופעות אלו נפוצות תהלים פרק לד (יב) לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְקֹוָק אֲלַמֶּדְכֶם: כשהכונה היא כמובן בואו בנים
בשירה- אז ישיר- ועוד רבים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2015 16:11 |
|
| |
| בערולאאדע כתב: | | | והבאתי אותם (בארץ) [מארץ] אויביהם לכאורה כך הלשון והתוכן מיושבים יותר טוב. |
|
כתיב: "אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל". כלומר אני אעניש אותם (אף אני אלך עמם בקרי), ואביא אותם אל ארץ אויביהם, ומזה יכנע לבבם הערל.
לא הבנתי מה התיקון מתקן - אני אלך עימם בקרי ואחזיר אותם מארץ האויבים?! אני אחזיר אותם מארץ האויבים וזה יכניע את ליבם?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2015 16:44 |
|
| |
אז תרצה הארץ את-שבתתיה, כל ימי השמה, ואתם, בארץ איביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את-שבתתיה. כל-ימי השמה, תשבת, את אשר לא-שבתה בשבתתיכם, בשבתכם עליה.
והארץ תעזב מהם ותרץ את-שבתתיה, בהשמה מהם, והם, ירצו את-עונם; יען וביען במשפטי מאסו, ואת-חקתי געלה נפשם.
לפי פשוטו (ובלי הגהות) אין בכלל ייעוד שישובו
רש"י עפ"י התו"כ פירש שר"ל שיהיו בגולה כמניין השנים אשר לא שבתו רש"י (כאן ובסוף דה"י) ניסה לחשב.
אולי גם בספר דברי הימים פירש כן אבל כנראה שם ר"ל "למלאת דבר ה'... [עד רצתה הארץ את שבתותיה] למלאת שבעים שנה".
לכאורה אם זה הפירוש החישוב הוא כך בית ראשון עמד 436 שנה לפי חישוב כל שנות מלכי יהודה בספר מלכים ללא סינכרון עם מלכי ישראל.
וכן ביחזקאל אמר לו ה' לשכב 390 + 40 יום הרי 430 וזה היה 6 שנים לפני החורבן.
וב436 שנה 8*50 ובכל 50 שנה 8 שנים של שמיטה ויובל הרי 64 ועוד 63 שנה שבהם 5-6 שנות שמיטה. הרי 70 שנה.
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 18/05/2015 16:46:25
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2015 16:47 |
|
| |
יש קרא את כל הרקע
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2019 07:15 |
|
| |
תלמידטועה
הוער פעם שוהשיג לכם דיש את בציר וכו' וישן מפני חדש תוציאו הינו מבחינה מסויימת לא ממש ברכה שהרי יעבדו מעל לדרוש (שהרי יזרקו ישן). ותורה מה תהא עליה?במחשבה שניה קשה יותר - לרמב"ם שהיעודים שבתורה אינם שכר אלא יהיו בכדי לתת תנאים טובים למשכילים, הרי העבודה המרובה בכדי להשליך בסוף הינה מפריעה בזה ואינה בגדר מתן תנאים טובים
|
|
|
|
|
