קלאזיו: טענה עקרונית נגד החסידות
שאלה: מי שנהגו אבותיו כאנשי חב"ד שמחמירים שלא לשתות מים מחוץ לסוכה, האם מועלת לו התרה לשנות ממנהג אבותיו או שמא אסור מטעם לא תיטוש. תשובה: מותר לשנות ולהקל ככל ישראל, ואפילו התרה אין צריך. והטעם, שכל הדין שיכול אדם לאסור על זרעו (יו"ד סי' רי"ד) או שמועלת קבלת אנשי העיר מטעם דברים שנהגו אי אתה רשאי להתירם בפניהם, אינו אלא בדבר שיש בו נידנוד איסור. אבל דבר המותר לגמרי מן הדין אלא שיש בו צד חסידות, א"א לאדם אלא להתחסד בו בעצמו ולא להחמיר על אחרים, וכ"ש שאין שייך לאסור על זרעו. וידוע המעשה מר' וועלוולי בריסקער מה שהשיב למי שראהו שותה תה חוץ לסוכה. והאמת, שכל מושג החסידות כתנועה להמונים, הוא מופרך מעיקרו. חסידות משמעה לפנים משורת הדין, והיינו דבר שמקבל אדם על עצמו מתוך טהרת הלב ושאיפה לקרבת ה', אבל כשמנהיגים אותה להמון כמצוות אנשים מלומדה, היא מאבדת את כל משמעותה, ואינו אלא מנהג שוטים. לדוגמא, אב חב"דצקער יגער בבנו הקטן שיראהו שותה מים חוץ לסוכה. והרי במשנה מבואר שגדולי התנאים אכלו עראי חוץ לסוכה וכך נפסק להלכה - וכי יעלה על הדעת שילד קטן יהיה חסיד יותר מגדולי התנאים? ומעלת רבן גמליאל שאמר העלום לסוכה, מפני טהרת ליבו ומדרגתו והרגשתו, זוהי חסידות, אבל אלו החב"דצקערס שעשאוה להלכה קבועה להמון ולילדים, הרי איבדו כל העניין. ומה כוח האב ע"פ דין לכוף בנו הקטן לזה?! השי"ת יצילנו.
 |
|
|
