פלוני: למה אתה עושה מצוות?
אלמוני: היות והבנתי והרגשתי שאני שייך לה' וכל העסק מחייב קיום מצוות אז אני מקיים מצוות.
לפני שנהייתי דתי הגעתי למסקנה שאני שייך לה' והתגייסתי לדת.
פלוני: מה היא אהבת ה'?
אלמוני: יש אהבה ספונטאנית ויש אהבה "מעושה".
פלוני: מה פירוש?
אלמוני: בספר התניא מוסבר שיש לי שתי נפשות ושאני לא ממש ישות אחת כמו שחשבתי.
נפש האלוקית שלי אוהבת את ה' מתוך עצמה ונפש הבהמית אוהבת שניצלים ומוזיקה ורק רוצה שיהיה לה נוח.
פלוני: אז לא המצוות עשו אותך ליהודי?
אלמוני: נכון. זה תורשתי. יש גם אנשים שמתעצבנים שהדתיים נלחמים בחנויות שמוכרות אוכל לא כשר, אבל מצד שני מוציאים כסף על מזוזה ומדליקים נרות בחנוכה.
פלוני: אז איך זה שיש אנשים שלא רואים עליהם כל כך רצון לעשיית מצוות כלל?
אלמוני: נפש האלוקית שלהם נמצאת בהעלם גדול, בגלל החומריות של הגוף. הוא אדיש, אבל הפוטנציאל תמיד קיים.
פלוני: ומה קורה שהנפש האלוקית מתגלה?
אלמוני: יש כמו הרגשה של אקסטזה. וזו היא האהבה הספונטאנית. זה כמו התפרצות. יש פתאום התלהבות כזו. רואים את זה במיוחד אצל בעלי תשובה ולא רואים את זה כל כך אצל דתיים.
זה בדרך כלל לא נובע מתוך חינוך כזה או אחר. זה לא משהו נרכש שלימדו אותי איך לאהוב.
פלוני: איך לדעתך זה קורה?
אלמוני: לדעתי יש הזדמנויות כאלו שה' מזמן לאדם, שבאותם הזמנים החומריות שלו מושפלת וקצת נמאס לו מהגשמיות ומהאפילה של העולם, ואז הוא לא כל כך כבול. וגם מזדמן לו לשמוע או לקרוא דברים שבעקבותם השכל שלו מצליח למצוא את הקשר הישיר של הקב"ה למציאות, ואת הקשר הישיר של הקב"ה אליו, ואז הוא מתלהב.
ואז משהו מתחיל להתבשל בפנים וכל אחד חווה את זה במינונים שונים.
פלוני: מה הן התובנות הראשונות?
אלמוני: פתאום הוא מתחיל להבין שהתורה היא אמת ושהעיקר הוא הקדושה, ושהחומריות היא שפלה, ושיש בורא עולם, ושהוא מהווה את כל הבריאה ושהכל בהשגחה פרטית ושהאוטונומיה של הנבראים היא רק אשליה .
פלוני: בגדול, מה קורה?
אלמוני: השכל קולט שיש לו נשמה שאין לה בכלל שאלות והיא רוצה להתמסר לכל התורה והמצוות ולהיות צדיק, ושיש לו גם נפש שלא כל כך מתאים לה שיחולו פתאום שינויים ומי יודע מה יהיו ההשלכות.
פלוני: מה באמת עוברת הנפש הבהמית בזמן הזה?
אלמוני: היא אוהבת לשמוע דברים מעניינים אבל היא מרגישה ומתפחדת מהעובדה שאולי עומדים לאכול אותה.
פלוני: מה ההבדל בין השכל ובין הנפש הבהמית?
אלמוני: השכל יותר נקי. תועלתן. יותר מחפש מה היא האמת הנכונה. הנפש הבהמית יותר נהנתנית, מעדיפה טעים ולא בריא על בריא ולא טעים. קשה לה לקלוט את האמת כי היא רואה מאד חזק את הרגע, ולא את התוצאה ואת השלב הבא. את החיצוניות ולא את הפנימיות.
הנפש השכלית מנסה לשכנע את הנפש הבהמית שזה טוב, אבל הנפש הבהמית בהתחלה לא רוצה לשמוע.
אבל כשהיא שומעת ומשתכנעת שזה באמת טוב גם לה, זו היא האהבה הנקניית.
פלוני: נו, אז כל מי שיתבונן בכך, הנפש השכלית שלו תשחרר את הסתימה של הנפש הבהמית הסותמת את הנפש האלוקית, ואז הוא יחוש אהבה ספונטאנית?
אלמוני: לא תמיד. הסתימה משתחררת רק כשהנפש השכלית מצליחה להכניע את החומריות, ואז באמת לא יעניין אותו כלום ברגעים האלו אלא רק הקב"ה בלבד יכול לענג אותו.
