נתקלתי בחוברת של ההדרת התלמוד בהוצאת "עוז והדר", ובחוברת מנו המו"ל את מעלותיו של התלמוד שבהוצאתם, שהוא מדויק ע"פ כ"י ודפוסים קדמונים, ואין בו מהטעויות המצויות בהוצאת וילנא, ועוד מעלות ותוספות יקרות ונכבדות שנמצאות רק בהוצאתם.
אולם דא עקא, עמדה לנגדם הדעה הרווחת כאילו החזו"א התנגד לכל אותם תיקונים הנעשים ע"פ כ"י, ולכן הם פרסמו לקראת סוף החוברת מאמר יפה המבאר בצורה מפורטת את דעת החזו"א על תיקונים לתלמוד שנעשים ע"פ כ"י.
מכיוון שהמאמר כתוב בטוב טעם ודעת, והוא מבאר בצורה יפה את דעת החזו"א, ויש בו ידיעות מועילות על נוסחאות התלמוד המצויות בידינו, החלטתי לסרוק את המאמר שבחוברת לכאן, וחברי הפורום יביעו את דעתם, כיצד יש להגיה את התלמוד, אם בכלל, ועל מי נסמוך בהגהת התלמוד.
***
מכאן המאמר העתק מהחוברת
לאחרונה התפרסם מאמר המדבר בשבחה של מהדורת ש"ס וילנא. הכותב מעתיר דברי שבח וקילוסין על מפעלם של מדפיסי וילנא, ומדבריו משמע כי אין תחליף למהדרה זו. בהמשך הדברים מובא ציטוט מדברי מרן החזו"א השולל חילופי גירסאות בש"ס על סמך כתבי יד. מכאן מצא הכותב ראיה שאין לשנות מדפוס וילנא מאומה.
הקורא, שאינו מודע להקשר שבו נאמרו דברי החזו"א ואינו בקי בכל מה שנאמר בנידון רחב זה ע"י ענקי הדורות הקודמים, עלול לקבל את הרושם כי:
1.דבריו של החזו"א נאמרו, כביכול, ביחס למהדורת ווילנא. דהיינו: נוסחאות כתבי-היד בטלות לנוסחאות מהדורת ווילנא, שעליה יש לסמוך.
2.אין לנו רשות כלל להזדקק לכתבי-יד קדומים כדי לתקן שיבושים של מעתיקים מדפיסים שחדרו אל הש"ס במשך עשרות הדפסותיו.
ובאשר הדברים אינם מדויקים כלל, והרושם המתקבל למקרא אותם הוא, כאילי גזירה היא על הלומדים להוסיף ולגשש באפילת השיבושים, הפזורים באלפיהם במהדורת ווילנא, אשר ע"כ חובה עלינו לפרש העניין מצדדים ומצידי צדדים, והאמת תורה דרכה.
א. טיב הנוסח של מהדורת ווילנא
הניסיון לצייר את מהדורת ווילנא כאילו נוסחה מקוים ע"י מרן החזו"א אינו יכול לעלות יפה.
1. מרן החזו"א למד בש"ס מהדורת וורשה (מדפוס ארגלבראנד) ובביתו כלל לא היה ש"ס ווילנא . הנוסח במהדורת וורשה בה למד החזו"א שונה לטיבותא בהרבה מקומות מנוסח ווילנא .
2. בדברי החזו"א האמורים (שחלקים מהם מצוטטים להלן) אין שום אזכור של ש"ס ווילנא, לטוב ולמוטב. [לעומת זאת, במקום אחר בכתביו מתייחס החזו"א לטיב מלאכתם של מגיהי דפוס ווילנא בפירוש הר"ח (שנדפס לראשונה במהדורה זו) ומדבריו לא נעדרת נימה של בקורת .]
האמת היא כי טענה זו, המתיימרת להציג את נוסח ווילנא כעידי עידית, נסתרת מאליה ע"י כל לומד במהדורה זו, הפוגש בדרך לימודו את שיבושיה. כרי לסבר את עיני הקורא, נפנה אותו לעיין בקונטרס 'שלומי אמוני ישראל' מאת רבי משה אליעזר בלינסון, שם מוגה המחבר בחדא מחתא 349 (!) טעויות בתוכן חמורות ביותר, שמצא באקראי בעת שלמד במסכת שבת של מהדורת ווילנא.
כמו"כ הלומד במהדורות המתוקנות שהופיעו בדורנו, בהן מסומן כל תיקון ותיקון, יכול אף הוא להיווכח בנקל בשפעת השיבושים, ההשמטות, הסירוסים וסילופי הצנזורה, הפזורים במהדורת ווילנא לכל אורכה. (וצא וראה שהגהות מרן החזו"א עצמן , רובי-רובן נוגעות גם לנוסח ווילנא.)
ב. בירור דעת מרן החזו"א על נוסחאות שבכתבי-יד
ראשית דבר, נבהיר את הרקע אליו כוונו דברי החזו"א בסוגיא זו:
בשנת תרח"ץ נדפס ספר תשובות מאת אחד מחכמי ירושלים. בספר מופיע דיון ארוך בחשבון שנות השמיטה, ובתוך הדברים העלה המחבר מספר קושיות מסוגיית שבת פז ע"ב. המחבר בדק את גירסת כת"י מינכן בסוגיא זו, המובאת בספר 'דקדוקי סופרים', ומצא כי גירסתו שונה מגירסתנו.
כך הגירסא לפנינו בסוגיא דשבת הנ"ל:
ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבת דאשתקד [ברביעי] בשבת... הוה ליה ריש ירחא דאייר מעלי שבתא וריש ירחא דסיון שבתא.
גירסא זו גרסו גם רש"י ותוס', וכמבואר למעיין שם, אך בכת"י מינכן חסרות התיבות המודגשות. ע"פ גירסת כתה"י ביקש מחבר הספר הנ"ל ליישב את הקושיות שהעלה בחשבונות הסוגיא דהתם, וכן את קושיית התוס' שם (ד"ה לרבנן), ולדבריו "לגירסת הש"ס כת"י מינכן אין התחלה כלל לקושיית התוספות".
כנגד גישה זו, המצדדת בנטייה מהסכמת הראשונים על סמך תגליות חדשות שבכתבי-היד, יצא מרן החזו"א בתשובתו :
ולא די להם במחיקת תיבה בד' ... אלא שמוחקים עוד ה' תיבות 'ריש ירחא דאייר מעלי שבתא' מפני שליתא בכת"י מינכן [ומפניה עזבו את הגירסא של הכת"י שהיה בידי רבותינו ושנתנו דעתם על בחינת גירסאותיו בזמן שכ"י מינכן הנמצא אצלנו אין לו סמכות עד כמה סופר דיקני כתבו] ואשר בפשטותו דהוא השמטת הסופר מריש ירחא לריש ירחא ...
באיגרותיו , הרחיב מרן זצ"ל בהסברת שיטתו:
כתב לפרש סוגיה... ולהגיה בגמרא ע"פ כת"י מינכן. וכי כל חכמי הדור מזמן הראשונים עד עכשיו כולם , לא עמדו על האמת מפני שסופר אחד טעה והוסיף דברים מלבו והכשיל את כל החכמים. ואני לא מהם ולא מהמונם, וכת"י שהיה ביד הראשונים מסרו נפשם עליהם, והשגחתו יתברך שלא תשתכח תורה מישראל הגינה עליהם, וכשהחלו להדפיס את הגמרא מסרו חכמי הדור נפשם על זיקוקו והגהתו. ואם אמנם לפעמים נהנים מהכת"י לנקות השיבושים המתהוים במשך הזמן, אבל דבר שיצא מיד כל רבותינו בלי שום פקפוק, חלילה להרוס...
באיגרת אחרת הביע מרן החזו"א הסתייגות מסוג נוסף של שימוש בכתבי-יד:
הצילומים מהכ"י אין דרכי להעמיד עליהם... והדבר ידוע בענייני הלכה שלא לסמוך הרבה על מציאות חדשות.
הרי שפתיו ברור מיללו לאמר: חס לן 'לקדש' את כתב-היד וללכת אחר נוסחאותיו נגד הגירסא הרווחת בספרי רבותינו הראשונים או במקומות בהם תשתנה ההלכה, דכל כי-האי גוונא נוסח כתב-היד 'בטל כחרס הנשבר נגד הגירסא המקובלת' ובכגון דא עלינו לבכר את הנוסחאות שביררו הראשונים 'שמסרו נפשם עליהם', ולקבוע כי במקום זה נפל שיבוש בכתה"י.
אך כאשר לפנינו נוסח מוקשה בעליל, שאין לו אחיזה בדברי הראשונים ואין לו משמעות הלכתית, ואילו בכתה"י הנוסח בהיר ומתוקן, ע"ז נאמר כי 'לפעמים נהנים מהכת"י לנקות השיבושים המתהווים במשך הזמן', ואדרבה במקום זה יש לראות את נוסח כתה"י הקדום כמי שהיה ביד הראשונים, וכפי שאכן במאות מקומות גירסאות כתבי-היד מכוונות לגירסאות הראשונים, וסותרות את נוסח דפוס ווילנא. ואם הותר להגיה מסברא במקום הצורך (וכפי שנהגו רבותינו האחרונים היעב"ץ, הרש"ש וכו' וכו') וודאי שמותר להיעזר בנוסח מתוקן המצוי בכת"י מתקופת הראשנים, כדי לתקן שיבושים בעליל.
ואכן גדולים וטובים הבינו כדבר פשוט, שדברי מרן החזו"א אינם עניין לגירסאות תמוהות שאין להם אסמכתא בדברי הראשונים, כדוגמה נביא את דברי הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א :
ומן הראוי תמיד להשוות ולבדוק בנוסחאות וגירסאות הקדמונים ז"ל, וכן בגירסאות הדפוסים הראשונים, ובפרט בספר היקר דקדוקי סופרים , שבהרבה מקומות מאיר עיני הלומד, וצא וראה כמה שבחוהו הגאונים המסכימים על ספרו ... וכן סמכו עליו והשתמשו בספר יקר זה הרבה מגאוגי בתראי ... ולפענ"ד אין דברי מרנא ורבנא הגה"ח החזו"א זיע"א באיגרותיו היקרות (ח"א סימן לב וח"ב סימן כג) ועוד כמה מקומות בחיבורי קדשו כגון בחזו"א או"ח (סימן קמ אות ג וע"ש סימן סז אות יב) ועוד חלוקים על האמור כאן, וכמו שיראה כל מעיין היטב .
ג. דעת רבותינו גאוני הדורות על נוסחאות שבכתבי-יד
ונעיד לנו עדים נאמנים - עשרות ענקי-רוח, גדולי הדורות הקודמים והאחרונים שמפיהם אנו חיים, שראו עיקר גדול ונכבד בשימוש בכתבי יד לבירור הגירסא.
רבינו נתנאל ווייל, בסוף ספרו "קרבן נתנאל" יישב דברי רש"י תמוהים ע"פ גירסת ש"ס כת"י מינכן (הוא כתה"י בו דן החזו"א). אלו דבריו:
שלא להוציא הנייר חלק אעתיק איזה גרגרים לזכות את הרבים וזהו, בברכות דף לד ע"א ברש"י מתחילת הברכה שטעה זה, וממילא משתמע דגומר ממנו והלאה, אלמא על סדרה צריך לחזור ולימרה ע"כ. ופ' זה תמוה דא"כ הוי תיובתא דרב אסי והתלמודא קאמר תיובתא דרב הונא. וראיתי שהרבה לומדים נשתבשו בזה להשוות פירש"י עם פירכת הש"ס. וראיתי בש"ס על הקלף בפערשי הגי' תיובתא דרב אסי לימא תהוי תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא, וגי' זו היה לפני רש"י ודבר פלא הוא .
בן עירן של רבי נתנאל, רבי יוסף דארמשטאט, בספרו "עץ יוסף" טען לעומתו כי אין צורך לשנות הגירסא וכתב ליישב דברי רש"י בפנים אחרות. כמו"כ הטיל ספק במהימנות כתה"י. רבי יוסף הגיש את ספרו לרבי נתנאל כדי שיתן עליו הסכמתו, ורבי נתנאל התנה זאת בכך שרבי יוסף יצרף לספר את תשובותיו להשגות המופיעות בו על ה'קרבן נתנאל' . בסוף הספר נדפסו אכן תשובותיו של רבי נתנאל, ובהם הוא מתייחס לדברי רבי יוסף הנוגעים לכתב היד בדברים כדרבנות:
אמרתי שאקבל חינות שזכות הזה נתגלגל לידי ותקילין לי ככולא תלמודא, עשיתי דרך סלולה, שאין צריך לילך בה בדרך עקמימות ולדחוק בפרצה דחוקה, והש"ס הקלף ראיתי כתיבתו הוא יותר מחמש מאה שנה, ולמה לי בחריפות של הבל, וחד ממעלת התורה מודה על האמת ...
רבותינו גדולי האחרונים סמכו ידיהם על דברי ה'קרבן נתנאל'. זה לשון הצל"ח בברכות שם:
וכבר תמהו על דברי רש"י הללו כל אנשי חיל לא מצאו ידיהם, ואפריון נמטי להגאון בעל קרבן נתנאל בסוף ספרו הביא לנו מרגניתא טבא, נוסחא בש"ס ישן נושן כתוב על קלף... ובלי ספק שזוהי נוסחת רש"י .
כת"י מינכן היה גם בידי רבינו החיד"א לזמן מה, והוא השתעשע בנוסחאותיו, כפי שמספר בספרו 'שם הגדולים' :
ראיתי ש"ס כולו כתוב על קלף בעיר פרשש"א שבתחלת אשכנז... ונכתב בעיר פארי"ץ (פאריז) שנת ק"ג לאלף הששי לאחד מקרובי רבינו שמשון משאנץ. ולהיות כי הנח"ץ השיאני ויהי דוד נחפז ללכת ולא זכיתי ליהנות הרבה לאור הש"ס הנזכר. ואגב רהטאי העתקתי מעט מנוסחאות בתחלת הוריות והבאתים בספר הקטן שער יוסף בשם גמרא של קלף. והרב קרבן נתנאל בסוף ספרו מביא נוסחאות מש"ס הנזכר.
בהמשך דבריו מעתיק החיד"א נוסחאות מתוך כת"י שראה במצרים, ומשבח אותן .
הספר "דקדוקי סופרים" של הגררנ"נ רבינוביץ, שכאמור, כולל את כל שינויי הנוסחאות שבכת"י מינכן, זכה להסכמותיהם הנלהבות של מאורי ישראל: רבי שלמה קלוגר, רבי יוסף שאול נתנזון רבי יעקב עטלינגר בעל 'ערוך לנר', רבי יצחק אלחנן מקאוונא, רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל 'כתב סופר', ורבי שמעון סופר מקראקא. מדברי אריות אלו נמצאנו למדים כי הם ראו חשיבות עצומה בבדיקת נוסחאות כתבי-היד.
כדאי להעתיק קטעים ספורים מן הדברים, המדברים בעד עצמם:
'...הרב המאור הגדול מעוז ומגדול עיניו כיונים על אפיקי הש"ס... מו"ה רפאל נתן נטע... הוגד לו כי נמצא לחם קדש ש"ס כת"י... ונמצא בו כמה שינויים... וכבר שלח לידי כמה פעמים הגהות ותיקונים אשר מצא ושמחתי מאוד וברכתי עליו ברוך יוצר המאורות כי הוא יהיה לנו לעיניים לעמוד על עומק כוונת הש"ס ע"פ הגירסאות החדשות הנמצאות שם... ומאוד שמח לבי בזה בי תורת אמת בפיו...'
'ולו היה בדורות שלפנינו אשר כרעו רבצו כארי על ספרי התלמוד ובדקו בחורין ובסדקין למצוא מקום כמו הגאון מוהרי"ב וסייעתו ז"ל אשר היו סופרים ומונים כל אות ואות, היו שמחים לקראתו וברוך היו אומרים לעומתו אשרי שזכינו לשיחתו' (מתוך הסכמת רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב)
'...מחשכים האיר בהעתיק מש"ס ישן נושן נכתב שנת ק"ג כל שינויי הנוסחאות אשר בין ש"ס שלנו וש"ס משנים קדמוניות למען הכיר המקומות שנפלו טעויות ואשר יתורצו בזה כמה קושיות...' (מתוך הסכמת רבי יעקב עטלינגר בעל 'ערוך לנר')
'יגע ומצא בעז"ה חמדה גנוזה מן גירסאות ונוסחאות שונות המסכימים בכמה מקומות לגירסת ראשונים... ובאמת זה עניין יקר ונכבד מאוד, ולכל בני ישראל יהיה אור כשנזכה לראותו בעז"ה על הגמר...' (מתוך הסכמת רבי יצחק אלחנן מקאוונא)
'סייעתא הוא מן שמיא לעיניים הרואות כמה הלכתא גבורתא איכא למישמע מינייהו, יברכוהו רבנן דמיתב דעתייהו הרואה אומר ברקאי... אשרי הדור אשר לחמדה גנוזה הלזו זכה...' (מתוך הסכמת רבי שמעון סופר אב"ד קראקא)
בין גדולי ישראל המפורסמים שהגו בספר 'דקדוקי סופרים', ולאור נוסחאותיו העלתה מצודתם פנינים, אותן קבעו בחיבוריהם, ניתן למנות גם את רבותינו: הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין ; הגאון רבי יוסף חיים בעל 'בן איש חי ; הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל 'אור שמח ; הגאון רבי ירוחם פישל פערלא ; הגאון רבי מאיר דן פלוצקי בספרו 'כלי חמדה' ; הרה"ק רבי חיים אלעזר שפירא בשו"ת 'מנחת אלעזר' ; הגאון רבי איסר זלמן מלצר בספרו "אבן האזל" ; ועוד רבים וגדולים, זכותם יגן עלינו .
העולה מדברינו הוא כי:
1. החזו"א מעולם לא סמך ידיו על נוסח ש"ס וילנא.
2. מהדורת וילנא,משופעת באלפי שיבושים חמורים.
3. שימוש בכתבי יד לשם תיקון השיבושים שנדפסו בש"ס הוא דבר הכרחי ונדרש, אשר גדולי הדורות הקודמים סמכו עליו בשתי ידיים וקילסו את העוסקים בו, וחלילה מלהטיף להוסיף ולאחוז בקרנות מזבח השיבושים שבש"ס וילנא.
4. דברי החזו"א על כתבי-היד אינם עניין לנידוננו כלל וכלל.
5. אין לסמוך על כת"י לשנות ההלכה המקובלת.
ע"כ מאמר, ארוך אבל מעניין.
כעת חברי הפורום מוזמנים לכתוב את דעתם בנידון
האם יש עוד שיטות מלבד החז"א כיצד להתייחס לכ"י?
האם נוכל ליישב קושיות בתלמוד ע"פ כ"י גם נגד הראשונים?
האם יש קריטריונים אחרים כיצד להכריע בין כ"י, או שמא הלכה מפורסמת, ושיטה מפורסמת ביד הראשונים (ואולי צריך לבדוק בעוד ראשונים), הם המכריעים כנגד כל כ"י.
ראה בספר "חקר ועיון" ח"ד עמ' קמג.
דוגמה לשיבוש חמור במהדורת ווילנא, שאינו במהדורת וורשה, היוצר נפק"מ להלכה, הראה הגרי"ח סופר בספרו "מנוחת שלום" ח"ד סימן ט אות ב. וסיים שם: ואיני יודע מי הוא המגיה בתלמוד הנדפס בווילנא (דפוס ראם) שהגיה ומחק מדברי רש"י ז"ל שלפנינו אות ו', וכן לא יעשה, ויש לתקן דבר זה.
וז"ל (חזו"א הלכות מתנו"ע סו"ס רג אות א): פירוש רבינו חננאל שבידינו (היינו הנדפס בדפוס ווילנא) אינו בטוח בדקדוק הגירסא והוא ממולא בהגהות המגיה, [על ערך עבודתם של מגיהי ווילנא בפירוש הר"ח, ראה עוד מוריה אייר תשנ"א עמ' ד]. וראה בספר קריינא דאיגרתא מכתב רנג, ביקורת נוקבת מרבי שמריהו יוסף קרליץ, אביו של מרן החזו"א על מגיהים מסויימים שהועסקו בדפוס ווילנא. את דעתו השלילית של החזו"א בנידון זה ראה בקובץ בית אהרן וישראל שנה י גיליון ד [ניסן – אייר תשנ"ה] עמ' קכג.
חוברת ראשונה, אודסה תרנ"ח, עמ' 58, סעיף ב.
נדפסו על מסכתות ברכות ושבת בש"ס הוצאת אל המקורות.
כ"י מינכן נכתב בשנת קג לאלף השישי והוא כתה"י היחיד הידוע לנו שמכיל את כל התלמוד הבבלי, לפני כמאה שנה פירסם הג"ר רפאל נתן נטע רבינוביץ את ספרו הגדול "דקדוקי סופרים" בו החווה על אלפי שינויים וחילופים הקיימים בין נוסח הש"ס שלפנינו לנוסח כ"י זה. בהערות שצירף לחיבורו, העמידנו הגאון המחבר על ערכן של גירסאות כתב יד זה אשר לאורן מסולקות תמיהות לרוב בגמרא וראשונים.
בסוגיית שבת שם איתא 'דאשתקד ברביעי בשבת', ומחבר הספר הגיה 'בשלישי בשבת'.
בספרו אות יעקב, בהערות על ספר יחי ראובן, לרבי ראובן נאבי, דף קיט עמ' ב.
להלן בדברינו מנינו כמה מרבותינו שהשתמשו בספר דק"ס.
וראה גם דברי הג"ר דוד מצגר שליט"א במאמרו הנפלא 'לאוקומי גירסא' במוריה, שבט תשנ"ה, עמ' יג הע' 12, שהראה על שיבוש ברור בגירסתנו ליבמות קיד,ב, שאינו בנוסח כ"י מינכן, וסיים שם: אגב דברי החזו"א הנודעים בעניין כת"י של התלמוד אינם עניין לנידון שלפנינו כאן, כמובן לכל בר בי רב דחד יומא, ויש לקבלם רק ביחס לאותו הנידון המדובר בו כמובן.
קרלסרוה תקט"ו. הדברים הללו אינם במהדורת הק"נ שנדפסו על הש"ס.
הכוונה לש"ס כ"י מינכן שלפנים היה באשכנז במקום הנקרא כך, ראה בהקדמה לדקדוקי סופרים ברכות עמ' 29.
בהמשך דבריו הוא מגיה בדברי תרגום אונקלוס בפרשת בחוקותי (כו,ו) ע"פ כת"י כדי ליישב דבריו.
כולל חידושים על מסכת ברכות, ביצה ומגילה, קרלסרוה תקכ"ג, ברכות דך לד.
בספר ישנן יט השגות על ספר קרבן נתנאל.
בהמשך מיישב הק"נ תמיהה שהעלה רבי יוסף על נוסח כתה"י.
כן הביא רבי ישעיה פיק, במסורת הש"ס על אתר, את נוסח כתה"י.
חלק ספרים, קונטרס אחרון, מערכת ג אות ד.
ראה גם בש"ך חושן משפט סימן ערה ס"ק ג.
בספר אוצר המלך על הרמב"ם, תשובה בדין טומאת אהל אות מז, דף כא ע"א; שם, אות קלט דף מד ע"א.
בן יהוידע, ר"ה יח ע"א, תענית ז ע"א.
אור שמה הל' שבת פי"ב הלי"ב. הל' עבודת יוה"כ פ"ה ה"ב.
בפירושו על סהמ"צ לרס"ג ח"א דף מה ע"ב, דף רא ע"א.
כלי חמדה על המועדים (עורך רד"א מנדלבוים) כרך א' סימן קמ', חג הסוכות, עמ' תיז.
הל' ביאת המקדש ט,ד, ובעוד הרבה מקומות.
נציין לדברי הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, בעל שרידי אש, שהפליג בגודל החשיבות שבבירור גירסאות ע"פ כ"י, ראה איגרתו בנידון, נעם טז (תשל"ג) עמ' קס ואילך.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 24/05/2007 1:08:56
ולא נעניתי.
עולם הפוך אני רואה
