האם ישנה חובה דתית להיות "רלוונטי"?

במה דברים אמורים ?

חיים אנו בעולם התוהו. לכאן ירדנו
על מנת לשהות בו (והשאלה הפילוסופית על אופי התפקיד
אינה חשובה לעניין זה).

כאשר אין לאדם ירא שמים שום מושג מה קורה בחוץ
ואין לו נגישות למידע, למדע ולכל חומר אינטלקטואלי
חיצוני, כאשר אין לו ולא יכולה להיות לו שום שפה משותפת
עם כל "מנגנוני הדעת" הרווחים האחרים, הוא פשוט יצור בלתי רלוונטי.

הוא יוצר בעצם עולם חדש לעצמו, הוא לא יודע ולא רוצה
לדעת דבר מעבר לו.
גישה זו מעוררת תהיה מדוע נברא העולם החיצוני אם אין צורך בו ?

לכן תחושתי, ומדובר בתחושה בלבד, שיש בכך
סוג של כפירה בעולם, בטובתו של עולם ובעצם הקיום הדתי.

אני מניח שתפיסות כאלו עומדות בבסיס עמדתם של
אותם חכמים שדגלו בהשכלה החל מהרמב"ם וכלה
בתורה עם דרך ארץ, אולם לא ראיתי (ולא ראיתי אינה ראיה)
מי שרואה בכך מעין "כפירה בעיקר", למרות שהדברים נראים לי די פשוטים.

וחכמי הפורום מה אומרים ?

קוגיטו,
לא מצאתי בדברי המהר"ל כדבריך אלא להפך: יש חיוב ללמוד, יחד עם הזהירות מלעקור דבר מדת האמת.
בוודאי יש סיכון בידיעת ההוייה ושווה לקחת אותו. בפרט שהתערערות האמונה באופן הנ"ל מצביעה על עליבותה מלכתחילה. "יש כפירה שהיא כהודאה והודאה שהיא ככפירה" (הרב קוק, אורת האמונה).
אכן יש סיכון אופייני כ"כ לעולמנו הפוסטמודרני שלא דובר בו כאן עדיין. סיכו של טביעה בים של מידע בלי סדר ומבנה. תוצאתו אינה כפירה כשיטה רצינית אלא ציניות וליצנות: "יש מי שאומר אחרת". לכן צריך להתרחב קמעא קמעא ולהטמיע את הדברים בכל שלב.

זילבר
בין אם " שהתערערות האמונה באופן הנ"ל מצביעה על עליבותה מלכתחילה" ובין אם לא,
ואני כמובן לא מסכים -אם תראה את תגובתי לחסדאי,-הרי שיש ציבור רחב של אנשים
שאמונתם עלולה להתערער. ואז או שאתה קובע שהידע-מדע-רלוונטיות
איבר אלעס,וגם על חשבון האמונה,או שאתה מסייג את מצוות הרחבת הדעת לאותם ראויים
כדרכו של הרמב"ם,
ומסתבר שלכל אחד מהיחידים,למשל אנשי עצכח,תהיה מוטלת בניית הסייג-
איש כפי מעללו,
  אבל היוצא לנו מזה שקיום חובת ההשכלה  היא יחסית ומותנת.

COGITO22

אחזור על דבריי -  בהנחה שיש ליקום בורא - לא יתכן שההתבוננות בבריאה תביא לכפירה - יתכן אולי שמתודה מסוימת - קרי צורת הסתכלות נגזרת הנחות מוקדמות מסוימות - תכיל בתוכה כפירה - אולם הסתכלות והתבוננות תוך למידה טבעית אין ולא תיתכן בה כפירה - כלומר עצם הלימוד אינו מביא לכפירה, בעוד שיתכן וצורת לימוד כן. שוב בהנחה שאתה אכן מאמין שיש בורא ליקום.

מעבר לזה - אני חושב שגילויו של הבורא מתבטא בשני צורות - גילוי בעולם הבריאה וגילוי בעולם התורה - אמונותנו באמיתות גילויו בעולם התורה מבוססת רק על אמונתנו בגילויו בעולם הבריאה כך שמי שדוחה את גילויי עולם הבריאה ומבכר להתמקד בגילויי עולם התורה סופו שנותר כעץ בלא שורשים.

*
הרמב"ם מחייב להתבונן בבריאה - מעשה בראשית מבחינתו היא ההתבוננות בפילוסופיה - לא בפיזיקה.  

*

באשר לשפינוזה - אני לא חושב שהמרחק בין תפיסת הדואליות אלוקות וטבע שלו רחוקה כמו שאתה חושב מהשקפת הקבלה והחסידות בתחום. כמובן שישנם הבדלים אולם הם פחות בגופה של השקפה ויותר בהסתעפויותיה. דומני שקיים אשכול בענין זה.

חסדאי-אף אני אחזור על דברי ועין הודאתי
הקודמת.
לענין הרמב"ם אעזור לך-"שמעשה בראשית
הוא חכמת הטבע"-מורה נבוכים-פתיחה לחלק
א.
לגבי שפינוזה-עיין הודאתי לך-וכתבתי שלפחות חלק  חשוב של הוגים ראו בו כופר
ע"ע יעקובי  ומנדלסון,והטענה העיקרית היתה שצורת
הרצינליות השיטתית שלו מביאה בהכרח
לכפירה,מנדלסון ניסה להפריכו באופן ריציונאלי ויעקובי טען שבדרך הרציונאלית מגיעים לכפירה בהכרח ופנה לדרך של הכרה אי
שכלית ואנטרומורפיסטית

"לא עשית כלום"-למה?

COGITO22

מעשה בראשית של הרמב"ם - ומה שהוא כמו שכתבת מכנה מדעי הטבע - הם הדברים שהוא מבאר בפרקים ג' וד' מהלכות יסודי התורה -  כמו שכתב הוא גופו שם בפ"ד ה"י " וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית  כו' " - אם קראת את הדברים שדן בהם הרמב"ם שם וודאי אתה יודע שאין מדובר במה שאנו מכנים כיום מדעי הטבע.

סיבת הדבר היא כנראה משום שבזמן הרמב"ם עדיין לא הייתה הבחנה ברורה בין פילוסופיה למדעי הטבע - אלא רק בין חכמה אלוקית לחכמה טבעית. כיום החלוקה שונה. -

*

אשר לשפינוזה - כבר כתבתי שנדמה לי שקיים אשכול בנושא - אם אמצאהו אקפיצו לתועלת.

בנושא החכמות החיצוניות אני רואה אירוניה צורמת לאיש הרציונל הפילוסוף הדגול ורופא מומחה הרמב"ם, שאמר שכל החכמות אינם אלא רקחות וטבחות לתורה. כלומר החכמות הם טפילות עד טפילות מאוד.

אבל לעומתו הגר"א, שלכאורה האמין ב"שטויות" במאגיה וכאלה, ואני מצהיר - גם אני מאמין, דווקא הוא אמר דברים המעלים על נס את החכמות החיצוניות. הוא אמר שמי שחסר לו יד אחת בחכמות חסר לו שבע בתורה. זה כבר נותן משקל רב לחכמות. לא רק זה הוא אמר שכל החכמות רמוזות בתורה. כלומר אם למדת את כל החכמות, אתה יודע את כל התורה ונשאר לך רק לחבר קצוות כדי לתפור את הכל לחליפה אחת הנקראת 'תורה'. הגר"א אמר שכל העצות נמצאות בתורה. שכל העולם נמצא בתורה. הפוך בה והפוך בה דכולא בה. ואם תהפוך בחכמות תגיע לאותו דבר רק מהכיוון ההפוך.

קוגיטו,

אני דווקא כן מסכים איתך שהיפתחות כלפי העולם החיצוני על כל רבדיו עלול להיות מסוכן לאדם המאמין. הרי אני חושב שלא רק צריך ללמוד פיסיקה אלא גם פילוסופיה ומדעים רוחניים יותר, שעלולים לפגוע באמונה.
אך אעפ"כ אני מסכים עם זילבר, אמונה שלא עומדת בהיפתחות כלפי חוץ, וכל רוח סערה קטנה מזיזה אותה, הדבר מעיד דבר מה על חוזקה ועוצמתה של האמונה.
אתה שואל האם כל אחד צריך להפנות את עצמו לחקירות וידיעות, זו שאלה טובה.
אך התפיסה הדתית, כתפיסה חייבת להיות פתוחה וקשובה כלפי דעות שמחוץ לעולם התורה. המחשבה שאם ניפתח לדעות אלו אנו עלולים להיפגע, היא נכונה. אבל עדיין, מי שחושב שתמיד ששוא"ת עדיף, ואין לו מחיר, טועה טעות מרה. גם להיסגרות ישנו מחיר, ולעיתים מחיר גדול יותר. די לראות מה עוללה ההשכלה לאמונה הדתית, שהגיבה נגדה בהגבהת החומות תוך מחשב ששוא"ת עדיף(אני יודע שזו טענה בעייתית, ויש לדון רבות על הקשר בין ההשכלה לכפירה).
ומעבר למחיר המעשי של כפירה וכו', גם האמונה בעצמה יוצאת מופסדת. מצד שהיא אמונה ללא עומק וללא רוחב. ואולי מעל הכל, כמו שכבר כתבתי, ההפסד של גילויים אלוקיים רבים במציאות.