שתעלנו בשמחה לארצנו - על מי אנחנו צוחקים?

בהמשך לאשכולי הזה  ולהוראת מרא דאתרא , נפשי בשאלתי.

איך מותר לומר בכל שבת במוסף 'יהי רצון מלפניך שתעלנו בשמחה לארצנו', מה זה? תפילה זו בדיחה?
מילא בהגדה של פסח לומר השתא הכא, (איפה?) השתא עבדי (של מי?) ניחא, זה ערב של חינוך ואוירה, שיהיה.
מילא תקע בשופר גדול לחרותינו, טוב, שופר עוד לא היה אם מצפים לקב"ה שיתקע תשר"ת תש"ת תר"ת.
מילא יקום פורקן, ממילא רוב הציבור או מפטפט או מתמתח משינת ההפטרה העריבה.
אבל סתם להתלוצץ באמצע התפילה?

_________________
--------- מאיר

מאיר,

הייתי מציע שבמקום לרנן בציניות על המנהג הקיים, תציע חלופה נאותה.

למשל: להוציא מהמוסף את ותעלנו בשמחה לארצינו - האם נוציא את זה רק מהסידורים של א"י? אבל זה לא תתגודדו. ואם נוציא את זה מכל הסידורים, נמנע מאחינו מלהתפלל על שיבתם ארצה (למרות שלכאורה הדרך לפניהם פתוחה וצ"ע). ואולי הכוונה היא לשבטים האבודים (לא ברור לי אם בזמן הבית השני השורה הזו לא היתה בתפילה).

כל זה מביא אותנו שוב לעניין השלטון - כל עוד אין שלטון הלכתי מרכזי מוסמך לכל \לרוב\ העדות והקבוצות ביהדות אנחנו ממילא בגלות של חוסר החלטיות. קיבוץ גלויות פיסי קל יותר מקיבוץ גלויות מנטלי.

אכן כדבריך

היום בתפילת נחם לא עמד לי כוחי ללגלג עוד.

איך אני יכול לומר 'את העיר האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב'?

הקניזי
גם לי זה צרם.
החרבה? מבלי יושב?
איך אפשר לומר באמת מילים שכאלה?

אני בחרתי את הנוסח של הירושלמי בתענית פ"ב ה"ב שמרוכך מעט, בלי "מבלי בניה" ו"והיא יושבת וראשה חפוי" וכו'

רחם ה' אלוהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה ההרוסה השוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים כי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשת כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.


תכל'ס, רובה של ירושלים המקודשת, ומקום מקדשנו, עדיין נתונים למרמס בני ישמעאל ובני פריצי עמנו. לא?

_________________

חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעים תכלת לפיכך דמיו יקרים