| נשלח ב-5/6/2007 09:36 |
 |
| |
ליקוטי אמרים פרק א
פלוני: מה קורה למי שחושב את עצמו לרשע?
אלמוני: הוא עצוב ולא יכול לעבוד את ה' בשמחה.
פלוני: ואם הוא סובר שהוא רשע ואף על פי כן לא אכפת לו מזה?
אלמוני: חוסר האכפתיות תביא אותו לידי קלות חס ושלום בכל עניין של תורה ומצוות.
פלוני: אז מה יעשה מי שרואה שהוא רשע?
אלמוני:שיתמרמר על מצבו, שיחזור בתשובה ויפסיק להיות רשע ואז יהיה בשמחה. ובכלל, ספר התניא לא מעמיד את הרשע במרכז ההתייחסות, אלא את הבינוני.
פלוני: מה בנוגע לבחירה החופשית?
אלמוני: הקב"ה ברא בן אדם ומלמעלה החליטו אם הבן אדם הזה יהיה גיבור חכם עשיר וכל שאר העניינים, אבל בנוגע לצדיק או רשע זה דבר שלא מחליטים בשבילו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
פלוני: ומי הוא הבינוני?
אלמוני: זה שאיננו רואה בחיצוניות שהוא רשע, אלא הכל אצלו בשלימות בכל הנוגע לפועל, ואף על פי כן מחזיק את עצמו כרשע,וככה כל החיים.
פלוני: ומי הוא הצדיק?
אלמוני: למושג צדיק יש כמה דרגות. אם מסתכלים בספרי ההלכה אז שם הצדיק הוא מי שיש לו רוב זכויות על עוונות. אבל שם מדובר על דינו של אדם פלוני, והוא נחשב צדיק בדינו.
אך את התשובה לשאלה מה היא מהות צדיק, ניתן למצוא בספרים ששייכים לפנימיות כגון מדרשים וספרי פנימיות התורה. במדרש כתוב שראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור.
צדיק הוא אחד כזה שלבושיו [מחשבה דיבור ומעשה] הם לבושי הנפש האלוקית, וגם כוחות הנפש [שכל ומידות] של הנפש האלוקית גברו על כוחות הנפש של הנפש הבהמית.
פלוני: ומי זה הבינוני?
אלמוני: הבינוני הוא אחד כזה שהנפש האלוקית גוברת על הנפש הבהמית בכל הנוגע ללבושי הנפש, ואיננה גוברת על נפש הבהמית בכל הנוגע לכוחות הנפש.
פלוני: כולם יודעים שיש לכל אחד שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע...וכאן אומרים שתי נפשות. מה ההבדל?
אלמוני: ברמה של היצרים כולם יודעים שיש בתוך נפש אחת, שני כוחות. ויצר הרע הוא כח רע שמפתה את האדם לעבור עבירות. אבל כולם מייחסים את הכח הזה לאדם עצמו, היינו אדם עם שני כוחות.
ברמת הנפשות קולטים שמדובר בכלל בנפש אחרת. שתי נפשות. זה כבר לא איזה תכונה רעה. זה מהות אחרת.
פלוני: אחת הנקודות שהבעל שם טוב הדגיש היא הנקודה שאין עוד שום דבר חוץ מהקב"ה. אז מה זה האדם?
אלמוני: האדם הוא דבר כזה שעל ידו מתבצע מה שהקב"ה רוצה.
בספר התניא ההסתכלות היא בפנימיות. לא כמו בספרי הלכה שם יש אדם נפרד מהקב"ה ועליו יש את הקב"ה שמצווה אותו להניח תפילין.בספר התניא מציאות האדם היא שהוא מניח תפילין ועל ידי כך מתבצע הרצון של הקב"ה.
פלוני: ומה היא הנפש הבהמית?
אלמוני: נפש הבהמית היא נפש שמתלבשת בדם האדם להחיותו והוא מרגיש חיות, והוא מרגיש את המציאות שלו לא כהמציאות של הקב"ה אלא כראובן.
עוד לפני שמתייחסים למידות הרעות של ראובן יש חשיבות מירבית לשימת הדגש על הסטרא אחרא בכך שהוא מרגיש שהוא בכלל ראובן. וזו היא הכוונה נפש אחרת.
פלוני: אז יש כאן שני בני אדם?
אלמוני: כן, יש כאן אדם אחד שעניינו הוא שהוא האדם [נפש הבהמית] , ואדם שני [נפש האלוקית] שעניינו הוא ביצוע העניינים של הקב"ה. ולא שהוא מרגיש שהוא מציאות של מבצע אלא שאין כאן הוא.
ולגבי נפש הבהמית, חוץ מרגש המציאות של ראובן כראובן, אחר כך מתברר שיש לו גם מידות רעות.
פלוני: למשל,שיש לו תאוות?
אלמוני: כשהוא נהנה מתאוות האכילה ומענג את עצמו באופן קבוע אז אנחנו יכולים להסתכל מהצד ולומר שכל הדברים שהוא מתענג מהם הם שטויות.
אבל הוא מרגיש בזה טעם וזה עושה לו הרגשה טובה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2007 09:47 |
|
| |
ליקוטי אמרים פרק י
צדיק בינוני ורשע [תניא פרק י]
לכל אחד מהם יש 2 נפשות.
נפש אלוקית ונפש בהמית.
לכל נפש יש כוחות = שכל ומידות
וגם לכל נפש יש לבושים = מחשבה דיבור ומעשה.
והנפשות נלחמות זו עם זו.
---------------------------------------------
רשע = אחד כזה שהנפש הבהמית לפעמים מנצחת את הנפש האלוקית בתחום הלבושים, והוא עושה עבירות בפועל.
בינוני = אחד כזה שהנפש האלוקית תמיד מנצחת את הנפש הבהמית בתחום הלבושים. יש לו מידות רעות אבל הוא לא עובר עבירות בפועל.
צדיק = שהנפש האלוקית מנצחת גם בתחום הלבושים וגם בתחום הכוחות השכל והרגש.
יש צדיק גמור ויש צדיק שאינו גמור.
בלשון הגמרא - צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו.
צדיק ורע לו = יש לו רע אבל הרע כפוף לטוב.
איך אדם הופך להיות צדיק?
ע"י שהוא מגביר את הנפש האלוקית ונלחם כל כך עם הנפש הבהמית עד שמגרש ומבער את כל הרע שבצד השמאלי שבלב.
"וביערת הרע מקירבך!"
הוא לא מרגיש יותר תאוות לענייני העולם הזה [והבינוני כן מרגיש].
אבל בכל זאת, אצל הצדיק ורע לו אין הרע הפך לטוב.
לנפש הבהמית שלו אין אהבת ה'.
ולכן הוא עדיין צדיק שאינו גמור.
הוא צדיק שאינו גמור כי אהבת ה' שלו איננה בשלימות.
והוא נקרא צדיק ורע לו כי יש לו עדיין רע.
אבל הוא לא מרגיש את הרע הזה.
הוא לא מרגיש אבל האמת היא שיש שם עדיין רע.
אבל זה בכמות כל כך קטנה כך שהנפש האלוקית אוהבת ועובדת בשקט.
ונידמה לו שהוא גירש את הרע לגמרי.
ההוכחה שנשאר רע היא שהרע לא הפך לטוב.
נפש הבהמית מורכב מחומר ומצורה.
יש כח המתאווה, ויש צורה לכח המתאווה שהיא תאוות לענייני עולם הזה.
המושגים הראשוניים של נפש הבהמית הם ענייני העולם הזה,
ולכן מה שמוגדר אצלה טוב זה עניינים שנמצאים בתחום העולם הזה.
ולכן הכח המתאווה מצטייר בציור של תאווה לתענוגי העולם הזה.
אז מה היא העבודה?
להפשיט לגמרי את כל הלבושים של תענוגי עולם הזה.
ואז בינתיים החומר של הנפש הבהמית נשאר ללא צורה.
גם צריך למאוס בתענוגי עולם הזה.
ורק אז, כאשר אין ציור של תענוגי עולם הזה, וגם יש מיאוס בהם, רק אז אפשר להפכו לטוב.
למשל בשבת יש דין בשולחן ערוך לענג את השבת באכילת מעדנים.
אבל הצדיק מתענג רק בתורה ותפילה וזה כל תאוותו ומזה הוא רוצה להתמלא בשבת.
ובשבילו זה צער גדול ביום קדוש כזה לאכול, ולכאורה יש כאן בעיה [קושיה].
[לאנשים שכמונו קשה להבין את התרוץ, אבל לפני כן קשה לנו להבין גם את הקושיה]
מדוע הצדיק מואס בתענוגי עולם הזה?
הוא מואס בהם מהסיבה שהם נשפעים מהסיטרא אחרא.
וכל מה שבא מהסיטרא אחרא - הצדיק הגמור שונא אותו בתכלית.
צדיק שאינו גמור גם כן שונא את מה שבא מהסיטרא אחרא [למרות שאין לו תאווה] אבל אין הוא שונא אותו בתכלית.
ואדמור הזקן כותב בתניא שאם אין שנאה בתכלית אזי מוכח שיש איזו אהבה לשם למרות שקיימת גם שנאה.
וגם מוכח שלא הוסרו לגמרי הבגדים הצואים.
באיזשהו מקום עמוק בלב נשאר איזה אהבה לענייני העולם הזה.
ולכן הנפש הבהמית שלו עדיין לא נהפכה לקדושה.
דוגמא:
יש אנשים שאומרים עליהם שהם קצו בחייהם.
לכאורה אין כזה דבר כי כל אחד אוהב לחיות.
רק שאצל האנשים האלו [לא עלינו] יש כל כך הרבה דברים לא נעימים, ומצד זה הם מואסים בחיים.
משל :
אם נניח שיש לפנינו לחמניה שנאפתה במאפיה מסויימת.
וידוע לנו שהמאפיה הזו היא מאפיה שנגזלה לפני כמה ימים מיהודי ע"י גויים אלימים.
אזי ציור התאווה ללחמניה הזו נמחק.
הלחמניה עצמה משולה לחומר פשוט שאיננו מאוס בעצם , ויש גם את הסיפור ( העניינים שעומדים באחוריה) שהוא עצמו מאוס.
הלחמניה היא טעימה בעצם, אבל יש עניינים אחרים שמתגברים על זה.
כך אצל הצדיק שאינו גמור, בפנימיות הלב יש לו איזה תענוג מהלחמניה. וגם אהבת השם שלו לא בתכלית.
מתי זה בתכלית? – כשהאהבה שלו לה' היא גם מצד נפש הבהמית.
האדם עצמו מרגיש שהאהבה שלו לה' היא רק מצד נפש האלוקית, והוא יודע שהרע שלו לא נהפך לטוב, אבל הוא חושב שהוא גירש את הרע.. ואדמו"ר הזקן מוכיח שזה שזה לא נהפך לטוב זה ראיה שזה עדיין רע.
נפש האלוקית המשכן שלה בחלל הימני ונפש הבהמית המשכן שלה בחלל השמאלי. שני הצדדים האלו הם שני אופני רגש, בצד השמאלי יש חמימות התלהבות ודם. האדם מרגיש אם האהבה שלו היא כזו או לא. הוא יודע שאין לו התלהבות לה' באופן של בעל חי. והצדיקים הגמורים הם מועטים ונקראים בני עליה כי הם מהפכים את הרע לטוב.
---------------------------
אצל הצדיק הגמור אין 2 עניינים. יש מציאות אחת והיא הקב"ה ואין מציאות אחרת וכל זה מבלי שיצטרך לעשות חשבון בכדי להגיע למסקנה זו. בשבילו היפך הקדושה זה רק רע
סיפור:
היה יהודי בעל מדריגה די גבוהה, אמנם לא צדיק.
וכל סביבתו כולל הגויים ידעו שהוא אדם גדול.
ובסביבה היה גם מכשף אחד שרצה והצליח לבצע כישוף ולהכניס איזו מחלה באותו היהודי שנקרא "הרב פסח".
וכשהרב פסח התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר אצלו, הוא הלך מייד לליובאוויטש ונכנס לאדמור הצמח צדק.
הצמח צדק הוציא תפוח ושאל את הרב פסח אם הוא אוהב את התפוח.
הרב פסח ענה שכן.
והצמח צדק התחיל ללחוץ אותו ואמר לו בפליאה שלא יתכן שיהודי עם נשמה אלוקית בנו של אברהם יצחק ויעקב יאהב תפוח."אתה לא מתבייש?"
אחר כך שאל שוב אם אוהב את התפוח והרב פסח ענה שכן.
וככה כמה פעמים עד שכשהצמח צדק שאל אם הוא אוהב את התפוח ואז הרב פסח הקיא.
וככה גם המחלה הזו יצאה ממנו.
על כל פנים אצל הצדיק הגמור אין כאן 2 עניינים, אין את הלחמניה לחוד ואת סיפור הגזילה לחוד.
תוקן על ידי אזרחי ב- 28/06/2007 12:28:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2007 09:52 |
|
| |
שער היחוד והאמונה פרק א
פלוני: כתוב בתורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". לא עלה על דעתי שיש עוד אלוקים איפהשהו, ואם כן מה בדיוק מחדש לי הפסוק?
אלמוני: אכן, כשהתורה אומרת "והשבות אל לבבך" היא מתכוונת לומר שמה שהיא אומרת קשה להתקבל ושיש לעמול על כך.
זה שאין עוד אלוקה זה דבר פשוט. הפסוק אומר שאין עוד מציאות חוץ מהקב"ה.
הקב"ה הוא הנמצא היחידי, וחוץ ממנו אין שום דבר.
הדיבור האלוקי שבורא את העולם, כמו המשפט "יהי רקיע" הוא דיבור שקיים תמיד, ונמצא תמיד בשמיים. ואם האותיות היו מסתלקות חס ושלום, אזי הרקיע היה מתבטל באופן כזה שלא היה רקיע מעולם. וככה זה בנוגע לכל הברואים. גם הנבראים החיוביים והנעלים וגם הנחותים והשליליים.
פלוני: היו כאלו שאמרו שאחרי שהקב"ה ברא את העולם אזי העולם קיים בעצמו, כמו אומן שעשה כלי ואחרי שהאומן עזב את הכלי, הכלי קיים בעצמו. מה ההבדל?
אלמוני: הם טועים [ההגדרה ההלכתית שלהם היא – "מינים"]. ההבדל הוא שעשיית כלי של האומן היא באופן של הפיכת יש [חתיכת כסף] ליש [תכשיט]. הבריאה היא באופן של יש מאין ולכן העולם צריך תמיד את הכח שיהווה אותו.
אדם יכול לשנות צורה אבל הקב"ה עושה יש מאין.
יש כאלו שחושבים שבכדי להפוך את העולם מיש לאין, הקב"ה צריך לעשות פעולה. האמת היא שבכדי שהעולם יהפוך לאין, מספיק שהקב"ה יפסיק להוות אותו.
כשהאומן לוקח תכשיט ביום שני, ואחר כך ביום שלישי מתיך את התכשיט חזרה לכסף, מה שקורה הוא, שמבחינת התכשיט הוא היה ממשיך להיות תכשיט, אלא שהאומן הפעיל עליו כח שהפסיק את צורתו כתכשיט. כאן התכשיט איננו תכשיט ביום שלישי בגלל סיבה שהתווספה.
כשאדם זורק אבן כלפי מעלה, אזי הכח שהפעיל האדם הוא הסיבה לעליית האבן, האבן נחה על הכח העולה. האבן מצד עצמה לא עולה. כל מה שרלוונטי כאן זה רק הכח, אם הוא קיים או לא.
העולם מצד עצמו לא קיים.
אם העולם היה חוזר לאין, זה לא היה נובע מכח שפעל עליו להפוך לאין, אלא מהעדר הכח שבורא אותו.
הפלא הוא איך העולם קיים, ולא איך הוא עשוי להיעלם.
אבל על כל פנים הסיבה שהוא קיים היא שבכל אבן ובכל נברא יש אותיות הדיבור האלוקי שמהווה אותו.
פלוני: מה חידשה הקבלה?
אלמוני: הקבלה חידשה את הידיעה בעשר ספירות.
אלמלא היינו יודעים על עשר הספירות, היינו חושבים שהקב"ה הוא מופשט בלבד והוא ברא עולם מורכב, ומופשט ומורכב הם מובדלים זה מזה, והקב"ה נפרד מעולמו.
הקב"ה והעולם היו נראים לנו כשני עניינים שונים.
היינו אומרים שהעולם הוא ציור, והקב"ה כל יכול, והוא ברא יש מאין עולם מורכב.
פלוני: מה החידוש של עשר הספירות?
אלמוני: החידוש הוא שבהכרת עשר הספירות מכירים את הציור שנעשה באלוקות.
הקבלה חידשה שכל הציורים הם לא ציורים שמתחילים בעולם, אלא באלוקות.
למעלה, באלוקותו יתברך, נעשו ציורים, הקב"ה חסיד, הקב"ה גיבור וכו'.
וההתהוות של הנבראים למטה, באה מהעשר ספירות שלמעלה.
המים יורדים מלמעלה למטה כי שורשם הוא בחסד שזו היא התכונה שלו.
וזה שגבורה עולה מלמטה למעלה – זה מתבטא באש.
בכל דבר שהקב"ה ברא יש שני עניינים:
1) עצם זה שהדבר קיים.
2) התוכן שבהדבר.
עצם זה שהדבר קיים – זה הצד השווה של כל הנבראים.
התוכן שבכל דבר ודבר – זה מה ששונה בין הנבראים.
כשאנחנו מדברים על אחדות ה', אנחנו מקשרים את זה לא רק לנקודה הראשונה שאת כל הנבראים ברא ה', ושהכח המהווה הוא כח אלוקי,
אלא גם לנקודה השניה, שגם התוכן הוא תוכן אלוקי.
וכאן אחדות השם מתבטאת במים לא רק בעצם בריאתם אלא גם בתוכנם היינו במהותם.
וכשלא יודעים על עשר הספירות אזי כל הציורים שבעולם, לא שייכים לאלוקות.
ידיעה על עשר הספירות משנה את תפיסת הקשר של העולם עם אלוקות.
הבעל שם טוב חידש שהכח האלוקי שבורא כל נברא הוא הכח האלוקי שהצטמצם והתלבש בתוך כל נברא – והוא המהות של הנברא.
הכוונה היא שהכח האלוקי לא רק מהווה את הנברא אלא גם מלובש בתוכו.
הכח האלוקי איננו מחוץ להנברא ואיננו מעליו ומהווה אותו אלא בתוכו.
ולכן כתב האריז"ל [בכתבי האריז"ל] שגם לאבן יש נפש.
שראובן מדבר עם שמעון הוא מסתכל על הגוף שלו אבל בעצם מדבר עם הנפש שלו.
ולכל נברא יש כח מיוחד שמתלבש בתוכו.
והשם שקוראים לכל דבר בלשון הקודש, הוא אותיות הדיבור שמהוות ומחיות אותו.
והאותיות האלו משתלשלות מעשרת המאמרות שכתובות בתחילת התורה ומתלבשות בהנברא.
ואם לא היינו יודעים את זה היתה לנו בעיה בהבנת אחדות ה' כי לא היינו מצליחים להבין את החיבור של מהות הנברא עם אלוקות.
עשרת המאמרות מבטאות את החיות הכללית של הנבראים, והנבראים הפרטיים לא מקבלים כל אחד את כל החיות, אלא כל נברא מקבל חיות קטנה ומצומצמת מתוך החיות הכללית.
והשם של כל נברא [ כפי שנקרא בלשון הקודש] הוא הכלי לחיות האלוקית המצומצמת השורה בתוכו.
זה שקוראים לשור שור, זה לא בגלל שזה שפה הסכמית, אלא שזה הכלי לחיות האלוקית הנמצאת בו.
פלוני: אבל זה שהחיות מצטמצמת והופכת להיות מוגבלת, לכאורה בזה היא מתנתקת מהאין סוף, ואם כן איך היא יכולה לברוא יש מאין, שהרי הבריאה יש מאין היא רק בכח האין סוף?
אלמוני: זה הוא כבר מה שמסביר אדמור הזקן בשער היחוד בתניא, שהדבר הזה נפעל ע"י התורה.
בתורה יש את שני העניינים יחד.
מצד אחד היא מצומצמת מאד, וביחד עם זה היא קשורה עם הבלי גבול.
התורה והקב"ה הם דבר אחד. והקב"ה "מסתכל בתורה ובורא את העולם" והעשרה מאמרות הם עשרת המאמרות שבתורה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2007 09:54 |
|
| |
שער היחוד והאמונה פרק ב
פלוני: מה עושה האומן בהכלי?
אלמוני: כאשר אומן עושה כלי, הוא לוקח חומר ומשנה את הצורה שלו.
החומר של הכסף מוכשר מלכתחילה לקבל את צורת התכשיט שעשה האומן.
זאת אומרת שבכח [בפוטנציאל] ובהעלם הצורה כבר קיימת.
האומן גילה את מה שהיה אפשרי.
פלוני: מה ההבדל בין זה ובין הבריאה?
אלמוני: האומן לא עשה משהו חדש אלא גילה משהו קיים ולכן לאחר שהוא גילה את מה שהיה קיים בהחומר [ היינו את הצורה העכשוית] אזי כבר לא צריכים את האומן והצורה יכולה להישאר בחומר.
בבריאה הקב"ה מחדש דבר חדש ולכן צריך תמיד להוות אותו.
פלוני: בקריעת ים סוף גם כן השתנתה הצורה של המים מצורה של נוזל לצורה של דומם מוצק חזק! האם גם בקריעת ים סוף הקב"ה היה צריך כל הלילה להנשיב רוח שתחזיק את המים בכדי שיעמדו כנד וכחומת אבנים?
אלמוני: כאן מדובר בנס. החומר של המים לא היה מוכשר לקבל את הצורה של צורת חומת אבנים. כאן כבר מדובר בדבר חדש [ הצורה הזו היא דבר חדש שלא היה בפוטנציאל של המים] ולכן היתה צריכה להיות פעולה מתמדת של הרוח.
פלוני: אם כך, מה ההבדל בין קריעת ים סוף לבריאה?
אלמוני: החידוש בבריאה הוא חידוש גדול יותר.
פלוני: מה החידוש בקריעת ים סוף?
אלמוני: בקריעת ים סוף, הטבע של המים השתנה לטבע אחר. הטבע שלהם הוא להיות נוזל שניגר והם קיבלו טבע של חומת אבנים.
כשהקב"ה ברא את המים הוא עשה שני דברים.
דבר אחד זה שהוא ברא את חומר המים.
דבר שני שהוא נתן טבע בחומר הזה.
המים מצד החומר שלהם, לא מוכרחים לקבל דווקא את הטבע שניתן בהם. הטבע שניתן בהם הוא כמו תוספת על החומר שבהם.
ולכן, שינוי הטבע של המים הוא אמנם פלא, אבל איננו פלא כמו הבריאה, שהרי לא כל כך מופרך שחומר המים יקבלו צורה כמו שקיבל חומר האבנים [ שהרי בשעת הבריאה הקב"ה ברא את חומר המים ואת חומר האבנים, ו"אחר כך" נתן צורה מסויימת למים וצורה מסויימת אחרת לאבנים, (אבל זה יכל להיות גם להיפך, היינו שהמים יקבלו צורה של עמידה קשיחה)].
זאת אומרת שמצד עצם החומר של המים, לא מופרך שהם יהיו ניצבים.
רק מצד מהות המים היינו מצד הטבע שלהם, בקריעת ים סוף היתה שבירת הטבע וקרה דבר שאיננו מובן על פי שכל, היינו שקרה דבר שאיננו בפוטנציאל [איננו אפשרי בטבע שלהם] .
ובגלל שהקב"ה הטביע בבריאה צורה כזו [טבע כזה של נוזל ניגר] במים, ובקריעת ים סוף היה חידוש, אזי החידוש הזה היה צריך להישען על כח תמידי שיחדש אותו, ולכן היתה רוח כל הלילה.
ובנוגע לבריאה כולה, שכל כולה הוא חידוש, הכח המחדש צריך כל הזמן לחדש את הבריאה וכל הבריאה נשענת תמיד על הכח התמידי שבורא אותה. ובאם חס ושלום יסתלק כח הבריאה ויחזור לשורשו בהבורא, תחזור הבריאה להיות אין ואפס כמו שהיתה לפני ששת ימי בראשית ממש.
יתירה מכך, הצורה החדשה שקיבל החומר של המים בשעת קריעת ים סוף, היינו הצורה של עמידה קשוחה כמו של חומת אבנים, הוא צורה [טבע] שכבר קיים בחומר אחר. הטבע הזה קיים באבנים. היינו שהטבע הזה איננו טבע חדש ממש אלא חדש רק בנוגע לחומר המים שאיננו "רגיל" לכזו צורה. וכמוסבר קודם, שהצורה של ניגר היא דבר נוסף על עצם חומר המים, והטבע של עמידה קשוחה גם הוא דבר נוסף על חומר האבנים, ורק שבפועל מי שקיבל את הצורה הזו בששת ימי בראשית הוא חומר האבנים.
פלוני: גם המים שנמצאים בתוך הכוס אינם זזים.
אלמוני: נכון. הכלי מחזיק אותם. הם נשארים דבר נוזל אבל הכלי מחזיק אותם.
פלוני: אז הרוח רק החזיקה את המים?
אלמוני: לא רק. ברוח הזו היה כח אלוקי שהתלבש ברוח ושבהתחלה החזיק את המים כמו שהכלי מחזיק את המים בכוס, אבל אחר כך זה פעל על המים שהמים מצד עצמם יעמדו כמו אבנים.
נעשה שינוי בהטבע של המים. ומשום שהצורה החדשה של המים היתה דבר חדש לחומר המים, לכן הכח היה צריך להיות כל הלילה היינו רוח קדים עזה כל הלילה.
החידוש המרכזי בקריעת ים סוף הוא שהמים עמדו לא רק מצד הכח [ניצבו כמו נד נוזלים] אלא גם מצד המים [קפאו תהומות בלב ים] , אבל על כל פנים מצד עצם חומר המים אין קבלת הצורה החדשה הזו, דבר מופרך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 15:32 |
|
| |
שער היחוד והאמונה פרק ג
אלמוני: בפרק הקודם הוסבר על כך שקיומו של הנברא תלוי ונפעל מהכח האלוקי הבורא אותו בכל רגע.
למשל כשאדם עומד מול מראה, אזי הדמות שנראית במראה אין לה קיום מצד עצמה. וכאן אף אחד לא יתחיל לחקור מדוע הבן אדם הזה שבמראה תלוי בבן אדם האורגינל. כי כל הגדר של הדמות שבמראה הוא רק שהיא השתקפות בלבד של האורגינל.
ובהסתלקות הבן אדם מסתלקת הדמות שבמראה. מלכתחילה כל המציאות של הדמות שבמראה תלויה בכך שיגיע בן אדם ויעמוד שם. להדמות שבמראה אף פעם לא היתה מציאות מצד עצמה. היא מצידה איננה.
כך גם העולם, לעולם לא היתה לו מציאות מצד עצמו. הוא מצידו איננו.
והקב"ה כל יכול ובורא יש מאין. היינו שהקב"ה פועל שדבר שאיננו נמצא יהיה נמצא.
אז המציאות קיימת מצד הכח שפועל אותה.
כעת במשל, כשאדם עומד מול המראה אין אנו אומרים שכעת יש כאן שני אנשים. כי הדמות שבמראה איננה נתפסת בעיניינו כמציאות, למרות שאם מסתכלים אז רואים "עוד בן אדם".
כך הוא גם בנמשל.
העולם אף פעם לא נעשה לדבר כזה שהוא מצידו ישנו. הוא מצידו איננו.
וגם לאחר הבריאה לא נתווסף כאן באמת עוד דבר. כי כל המציאות של העולם היא רק מצד הקב"ה ולכן אין עוד מלבדו גם לאחר הבריאה. הבריאה היא רק השתקפות של הכח הבורא.
[אמנם יש הבדל בין השתקפות במראה ובין כח שבורא (כאן יש פעולה ובהשתקפות אין פעולה) אבל בינתיים הבדל זה איננו נוגע להבנת העניין עד כעת]
עד כאן תקציר עניינים מפרק ב.
פרק ג מוסיף את העניין שהנברא כלול בהכח האלוקי:
כעת על כל פנים מובן איך שכל נברא הוא בעצם נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל שבתוך הנפעל היינו הנברא [ רוח פיו של הקב"ה שבתוך כל נברא] , שהרי הכח הפועל הוא זה שבעצם מוציא את הנפעל מאין ממש ליש.
גם, הנברא איננו דבר שבסופו של דבר נמצא מחוץ להכח. הנברא נמצא וכלול בהכח. הנפעל מתהווה בתוך הכח.ולכן כל עניין שבבריאה הוא אלוקות ולא שייך שיהיה אחרת.
פלוני: אבל כשאדם רואה ציפור עפה, מה שהוא רואה וחושב זה שהציפור עפה מצד עצמה. הוא לא יחשוב שהיא עפה מצד איזה כח רוחני....בקיצור הנברא נראה לנו ליש.
אנחנו נולדנו אחרי הבריאה ולא ראינו אף פעם איך שהעולם איננו. וממילא אנו חושבים שהעולם הוא ישנו. מדוע זה כך?
אלמוני: הבעיה שלנו איננה בהיכרות עם גדר הנברא. הנה בשני הפרקים הראשונים קלטנו שגדר הנברא הוא שמצד עצמו הוא איננו.
הבעיה שלנו היא שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא.
ולכן, למרות שבפועל, הנפעל לא יצא ממקורו אלא נמצא תמיד בהמקור, היינו שהנברא תמיד נמצא בהכח הבורא, בכל זאת,
מהסיבה שאנו לא רואים את הכח הפועל, היינו שאין אנו רואים את המקור, מסיבה זו, לגבינו זה נחשב שהנברא כאילו יצא מהמקור.
אז האמת היא שהנברא כלול בדבר ה' שמהווה אותו, ומצד האמת הוא אין ואפס, ומצידנו אנחנו לא רואים את הכח האלוקי, ולגבינו זה כאילו יצא מהמקור.
בקיצור בפרקים הקודמים למדנו שהנברא זקוק לכח המהווה אותו, וקלטנו את גדר הנברא, שבעצם, הנברא מצד עצמו הוא איננו,
ובפרק זה למדנו שהנברא נמצא כלול במקורו. כאן אנו קולטים שחוסר המציאות של הנברא היא מצד הבורא. היינו שהכח הבורא שולל את מציאות הנברא. כאן הדבר שכלול במקור הוא לא מציאות כי המקור שולל אותו.
כי אם המקור כאן, אז המקור כאן ואין עוד כלום.
אבל כאשר לא נרגש המקור אז המקור לא שולל אותו. כי במקרה הזה הוא נחשב לאין ולאפס רק לגבי הכח האלוקי.
הפרקים הקודמים מסבירים את גדר הנברא ופרק ג מדבר על הכח הבורא.
ופרק ג הוא שלב נוסף ביחוד ה'.
אנחנו לא רואים את הכח, ומשום שאיננו רואים את הכח אזי לגבינו זה כאילו שהכח לא שולל את הנפעל.
פלוני: ואם כן היינו רואים את החיות והרוחניות שבכל נברא, השופע בו ממוצא פי ה', מה היה קורה?
אלמוני: במקרה כזה, לא היתה גשמיות הנברא וחומרו וממשו, נראה כלל לעינינו.
[הערה: נמצא במאמר של הרבי מהר"ש שלא ניתנה רשות לעין לראות ללא עבודה, אבל ע"י עבודה ביכולת כל אחד לראות...
בעולם ישנו רק ידיעת המציאות ולא השגת המהות, בין בענייני אלקות ובין בענייני עולם. מהות הנברא הוא הכח האלוקי שבו ( שהרי בהסתלק כח הפועל מהנפעל יהיה אין ואפס, אם כן הרי מהותו של הנברא הוא הכח האלוקי), ומהות הכח האלוקי אי אפשר להשיג ובמילא נמצא מובן שאין אנו יכולים להשיג מהותו של הגשמי...אבל בגן עדן ישנו השגת המהות ונהנים מזיו השכינה, וההנאה היא מהשגת המהות דווקא. וקרקעית הגן עדן הוא הרוחניות שבגשמיות של העולם ( ובגן עדן לא שייך שתהיה מציאות הרע ולכן זו היא הסיבה האמיתית לגירוש האדם משם לאחר החטא)]
פלוני: למה לא היינו רואים גשמיות הנברא?
אלמוני: כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו
פלוני: כיצד ניתן להבין שהנפעל כלול בהפועל?
אלמוני: ההוכחה לכך היא מהעובדה שהוזכרה בפרקים הקודמים, שהכח האלוקי [לא רק מהווה את הנפעל אלא גם] מתלבש בהנפעל, מחיה אותו ונמצא בו. מכך מבינים שהנפעל כלול בהפועל.
כשאנחנו רואים את קרני השמש אנו יודעים שהמקור הוא השמש. אנו גם יודעים שאם השמש יכולה להאיר בכדור הארץ אזי וודאי שהיא מאירה גם בשמש. רק שלגבי האור - שם במקום בו נמצאת גם השמש [מקור האור] , שם נחשב האור והזיו הזה לאין ולאפס ממש. שם יש שמש ואפס בלעדו.
האור שנמצא בהשמש הוא דבר שמתהווה מהשמש. אבל לא רק כהתהוות מהשמש אלא התהוות האור מהשמש בתוך גוף כדור השמש עצמו.
פלוני: האור והמאור הם שני דברים או דבר אחד?
אלמוני: הם שני דברים, אבל בתוך המאור לא שייך לומר על האור שהוא לא המאור.
איפה אפשר לומר שהנה אור ולא מאור? – כאשר האור לא נמצא במאור.
אם מסתכלים מההיבט של סיבה ומסובב אז בעצם השאלה היא זו: איפה מתחיל המסובב, האם בהסיבה או מחוצה לו?
ניתן להבין שאלה זו ע"י מקרה שבו ראובן תובע 100 דולר משמעון. הוא רוצה את כספו המגיע לו.
והם הולכים לבית דין ובית הדין פוסק ששמעון צריך לשלם 100 דולר לראובן.
מנקודת המבט [או יותר נכון בהרגשה] של ראובן, פסק הדין הוא עניין אחד ותשלום ה100 דולר הוא עניין שבא אחר כך, היינו המסובב [התשלום] מגיע אחרי הסיבה [הפסק דין]. מבחינת ראובן פסק הדין והתשלום הם שני עניינים.
מנקודת המבט של בית הדין, פסק הדין והתשלום הם עניין אחד. יתירה מכך, המסובב הוא לא עניין. מה שנרגש זה רק הסיבה [היינו פסק הדין]
בקיצור, במקום שבו נמצאת הסיבה, שם גם נמצא המסובב, אבל הוא לא תופס מקום. שם העניין הוא הסיבה.
כשהקב"ה אומר "יהי רקיע" או "יהי נברא" אזי בפועל הנברא לא מתהווה מחוץ להדבר השם אלא בהדבר ה'. הנברא הוא לא עניין אלא דבר ה'. במקום בו נמצא המקור לא שייך שיתפוס מקום או שתהיה התייחסות לדבר שאיננו המקור.
בפרקים הקודמים למדנו שאור השמש כפי שנמצא מחוץ להשמש, אין לו מציאות מצד עצמו כי הוא צריך תמיד שהשמש תאיר אותו.
בפרק זה למדנו שהנברא כלול בדבר ה' ושמצד דבר ה' אין יכולת להתייחס לשום דבר אחר והכל אין ואפס. ולמה נראה לנו הנברא ליש? – כי אנו לא רואים את הכח ולגבינו אין דבר ה' שולל אותו [את הנברא].אך לגבי המקור [דבר ה'] הם בטלים לגמרי.
פלוני: הפרקים הקודמים מובנים יותר. ניתן להבין שאור השמש בסופו של דבר נמצא מחוץ להשמש. כי קרני השמש נמצאים היכן שלא נמצאת השמש, למרות שהמקור שלהם הוא השמש.
אבל אם כאן בפרק ג' נאמר שהנבראים נמצאים בתוך דבר ה', היינו שהנבראים הם במקורם תמיד [ ורק שאנחנו לא רואים את דבר ה'] , היינו שהמקור נמצא כאן, אם כך אין יתכן שהנבראים הם בכלל מציאות? ואף אם נאמר שזה רק אנחנו לא רואים את המקור, בכל זאת האמת היא שהמקור כאן ואם כן אין בכלל נתינת מקום למציאות שחוץ ממנו. למה הם לא בטלים במציאות למקורם, שהרי המקור שולל כל עניין אחר ומצידו הכל אין ואפס וזה שאנחנו לא רואים זה לא אמור לשנות את העובדה שאין כאן מציאות כלל, ואם כך אז כיצד אנו רואים מציאות? הרי רק מחוץ להמקור תיתכן מציאות.
אלמוני: תשובה לשאלה זו איננה בפרק זה אלא מהפרק הבא.
לכאורה לא כל כך נעים להישאר עם שאלה.. וידוע שחסידים נהגו שלא ללמוד ספרי חקירה משום שלפעמים לומדים בלילה ואפשר ח"ו להירדם באמצע קושיה ויקח זמן עד שיגיעו לתירוץ, וזה לא טוב.
אבל מה באמת הבעיה? – הבעיה היא שבספרי חקירה מקשים קושיה על מציאות הבורא ואחר כך מתרצים אותה ומוכיחים שוב את מציאות הבורא.
כאן הקושיה היא על העולם. איך בכלל קיים העולם? כי אם הוא בטל אז מה הוא עושה כאן?
ואדמו"ר הזקן נותן לנו הפסקה עד הפרקים הבאים עם קושיה על העולם.
תוקן על ידי אזרחי ב- 08/07/2007 14:22:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2007 09:32 |
|
| |
ליקוטי אמרים פרק ב
פלוני: מה ההבדל בין יהודי לבריאה?
אלמוני: שאר הנבראים נבראים מכח שמוגדר כחיצוני כמו דיבור שהוא בשביל הזולת, כשאדם מדבר הוא מתנתק מהמהות שלו בכדי לדבר לאחרים. כח הבריאה ש"הושקע" בשאר הנבראים הוא כח כמו שאדם משקיע כח חיצוני בכדי לבנות שולחן.
יהודי הוא כמו הבן של הקב"ה. הילד איננו נובע מהכח של אבא שלו. זה לא שלאבא שלו יש כח לבנות שולחן וגם כח לעשות אנשים. בבן נמצא כל העצם של אביו. אם השולחן ישבר האבא לא יתרגש כמו שאם חס ושלום יקרה משהו לבנו. בנו זה בעצם הוא כמו שנעתק אל גוף אחר.
הבן נמשך ממוח האב לא מהמקום במוח שבו האב מלמד את תלמידיו [שזה חיצוניות ולא מהות האב] אלא מהפנימיות שהיא מהות האב.
וזו היא הנפש האלוקית. נשמות ישראל הן מפנימיות האלוקות ולא מהחיצוניות ככל הנבראים.
וגם על הנברא, אין אנו אומרים שהוא עצמו חיצוניות האלוקות אלא שחיצוניות האלוקות ברא אותו.
ובנשמות אין אנו אומרים שהפנימיות ברא אותם אלא שזה הפנימיות.
שלא כמו בדיבור "יהי אור", הנשמות הן באופן של "ויפח באפיו נשמת חיים" שההבל היוצא בנפיחה איננו יוצר דבר חדש אלא ההבל נשאר הבל.
בתחילה היה ההבל כלול במקורו ושורשו, דהיינו בעצמותו ומהותו ממש, אלא שלאחר ירידתו והשתלשלות המדריגות, נשתנה ההבל ממהות למהות וירד להתלבש בגוף האדם בעולם הזה.
במשל, הבן, אף על פי שנמשך ממוח האב, מכל מקום, הוא נפרד ממנו אחר כך ונעשה למציאות ולאדם בפני עצמו, ולכן איננו מחוייב למסור נפשו בעד אביו, כי חייו קודמים, אבל הנשמה איננה כך, אלא היא והקב"ה אחד ואינה נפרדת ממנו יתברך כלל.
פלוני: אבל גם אם נאמר שהנשמות הן הפנימיות, בכל זאת אין זה אלוקה אלא חלק מחכמתו בלבד?
אלמוני: איהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא הוא וחכמתו אחד. החכמה של הקב"ה איננה כמו החכמה שלנו, אצלנו – האדם והחכמה הם שני דברים ואצל הקב"ה הוא וחכמתו דבר אחד, ומכך מובן שהנשמות והקב"ה הם דבר אחד.
פלוני: אבל יש הבדלי דרגות בנשמות, יש נשמות כמו של משה רבינו ויש כבדורות שלנו שהן כמו עקביים לגבי נשמות האבות, וגם בכל דור ודור יש ראשי ישראל. למה לא כל הנשמות גבוהות? האם שורש הנשמות הנמוכות איננו נמוך יותר?
אלמוני: לא. כולם נמשכו ממוח העליון שהוא חכמה עילאה.
פלוני: אז למה יש חילוקים?
אלמוני: גם הבן שנמשך ממוח האב יש לו ציפורניים ויש לו מוח, אבל גם הרגליים והציפורניים נתהוו מטיפת מוח האב ממש.
פלוני: אז למה נתהוו והפכו לציפורניים?
אלמוני: זה קרה עקב שהייה תשעה חודשים בבטן האם, בטיפה נעשה ציור והיא התחלקה לציורים שונים של רמ"ח איברים, וירדה ממדרגה למדריגה עד שנעשו ציפורניים.
פלוני: טוב, אז השורש הוא אותו שורש, אבל ע"י השהייה תשעה חודשים, הטיפה השתנתה, ונעשו ציפורניים והיא התנתקה מהשורש? הראש של הבן לא רק שהשורש שלו הוא מטיפת מוח האב אלא שיש לו קשר למוח האב גם אחר כך. התכונות של הבן על פי רוב דומות לתכונות האב, אותו סוג שכל ואותו רצון. היש קשר גם בין הציפורניים של הבן לאב?
אלמוני: גם כעת, ציפורני הבן קשורות ביחוד נפלא ועצום במהותה ועצמותה הראשון שהיתה טיפת מוח האב.
כעת יניקת הציפורניים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש הבן.
הבן איננו רמ"ח אנשים אלא בן אדם אחד. העיקר הוא אמנם המוח שבראש אך מזה יונק כל הגוף.
מהיכן החיות של הציפורניים? – מהמוח של הבן, שקשור עם מוח האב, ועל ידי זה קשורות הציפורניים למוח האב.
בנמשל, שורש כל הנשמות מחכמתו יתברך כולם, וע"י השתלשלות נעשו נשמות נמוכות. יש נשמות שהגיעו למטה ונשארו כמו למעלה, והם הנשמות הגבוהות ויש נשמות נמוכות של עמי הארץ, אבל שורש כל הנשמות הוא מחכמה עילאה, והם קשורות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהוא המשכת חכמה עילאה, וכמו שהציפורניים יונקות ממוח הבן, וזה מה שמקשר אותן עם מוח האב, כך הוא הקשר של נשמות של עמי הארץ בחכמה עילאה, כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ, היא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם. והצדיקים מקשרים אותם עם חכמה עילאה. וכל הדבק בתלמידי חכמים [מעלה עליו הכתוב כאילו] נדבק בשכינה ממש, כי הצדיקים הם ממוצע שמחבר ומקשר את הציפורניים עם טיפת מוח האב, היינו את כל הנשמות עם חכמה עילאה. והוא וחכמתו אחד.
בראש של הבן [ובנמשל בצדיקים] נרגש הקשר עם האב בתכונות ובהרצון, ובהרגליים לא נרגש.
על פי הטבע הרגליים בטלות לראש, אבל בנמשל, אמנם "צריך להיות דבוק" אבל יש גם פושעים ומורדים בתלמידי חכמים.
פלוני: מהיכן הם יונקים חיותם?
אלמוני: גם הם יונקים מתלמידי החכמים, ראשי בני ישראל, אבל זה לא בגילוי כמו אצל יהודים אחרים שבגילוי הם בטלים ומקושרים לתלמידי חכמים. אבל גם המורדים קשורים עם הקב"ה ע"י תלמידי החכמים, והיניקה היא בבחינת אחוריים.
פלוני: האם לעם הארץ יכולה להיוולד נשמה גבוהה?
אלמוני: כן, אבל הלבוש של הנשמה, היינו הנפש השכלית תלויה בקדושת ההורים ובפרט בשעת תשמיש.
יש מי שהשכל שלו יותר דק ויש מי שלא.
זה לא אומר שמי שאין לו שכל דק לא יכול להבין אלא שאפילו אם הוא מבין יותר, בכל זאת השכל שלו הוא עם הרבה ישות שמסתירה על אור הנשמה.
וכל הגילויים של הנפש האלוקית באים על ידי הבנה. וזה תלוי אם יש שכל דק או שכל גס שמסתיר על אור הנשמה. ודקות או גסות השכל תלויה בקידוש אביו.
מסופר על אחד מגדולי ישראל שפעם אמר שאם אבא שלו היה הולך פעם אחת למקוה לפני שהוא נולד, אז הוא היה באופן אחר. היינו שהיה לו לבן לבוש אחר.
אבל על כל פנים, בנוגע לנשמה אין מונע לנשמת אדם גבוה לאין קץ להיות בנו של אדם נבזה ושפל שבוודאי לא קידש את עצמו בשעת תשמיש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 12:26 |
|
| |
תניא פרק י"א
פלוני: מה פירוש שהטוב כפוף לרע אצל הרשע וטוב לו?
אלמוני: שהניצחון של הנפש הבהמית הוא גם בנוגע למחשבה דיבור ומעשה.
יש כאלו שמזלזלים יותר בתחום המעשה ונכשלים בקלות יותר במעשה אבל על המחשבה הם שומרים ויש כאלו שדווקא על המעשה נזהרים ובמחשבה מזלזלים.
אבל הם מתחרטים כי מתעוררים בהם הרהורי תשובה, אבל הם רק מתחרטים ובסופו של דבר שוב פעם חוטאים.
פלוני: אבל אם הוא מתחרט אז בשעה שהוא מתחרט צריכה להיות ההגדרה שלו בינוני ולא רשע, לא?
אלמוני: ההבדל בין רשע לבינוני הוא לא רק בנוגע לפועל, שזה חוטא וזה לא חוטא אלא גם במהות.
למה הרשע חוטא ולמה הבינוני לא חוטא? זה נובע מעניין פנימי.
העניין הוא קבלת עול.
כמעט לכל יהודי רגיל יש עבירות שהוא עלול לעבור ויש עבירות שזה מופרך מבחינתו לחטוא בהם. יהודי דתי לא יחלל שבת וזה מופרך מבחינתו לחלל שבת ויהודי לא דתי עלול לחלל. יהודי דתי לא אוכל טרף אבל זה לא מצד המידות שלו. מצד המידות שלו הוא עלול להימשך לאכול דברים טעימים והמאכל הטרף עלול למשוך את ליבו, אבל קבלת העול שלו לא נותנת לו שיעלה בדעתו לאכול את זה כי זה הרי אסור. וכל דבר אסור זה דבר שמופרך אצל יהודי דתי לעשות.
אם זה עולה בדעתו לעשות [ ואפילו אם בפועל הוא מתאפק] , בכל זאת, עצם העובדה שעלה בדעתו לעשות, זה מראה שחסר לו בקבלת עול ושהעול מלכות שמים שלו לא בשלימות.
בינוני יכול להתאוות גם לדבר אסור אלא שבדברי איסור לא עולה בדעתו לעשות את האיסור אלא שרק עולה בדעתו שזה נחמד. הוא יכול לחשוב על כך שזה טעים אבל הוא לא יחשוב לעשות את האיסור. לעשות איסור זה מופרך אצלו בגלל שיש לו קבלת עול מלכות שמים.
וכאשר חסר קבלת עול, אזי גם כשהרשע מתחרט, בכל זאת לא מופרך אצלו שהוא יעשה עבירה שוב [למרות שבפועל יתכן שאכן הוא יצליח להתאפק ומצד הבחירה החופשית לא להיכשל שוב]. אבל הוא טיפוס כזה שחסר לו בקבלת העול.
הרשע וטוב לו והבינוני הם עולם אחר למרות שהקב"ה סולח לרשע בשעה שהוא מתחרט.
כי אף על פי שהקב"ה סולח לרשע בכל זאת הקב"ה הטביע טבע כזה בבריאה שבו עבירה גוררת עבירה ולכן מצד העבירה הקודמת עדיין יש לו משיכה לעבירה נוספת, אלא אם כן יעשה תשובה ראויה ויתנתק לגמרי מהעבירות ואזי יהפוך לבינוני.
בינוני הוא אדם כזה שאם תנתח אותו אזי תמצא שבן אדם זה לא עתיד לחטוא לעולם.
פלוני: ומה עם מי שלא מתחרט לעולם?
אלמוני: זה הוא הרשע ורע לו.
הטוב הסתלק מקירבו ונשאר מקיף מלמעלה.
ההבדל בין צדיק וטוב לו לרשע ורע לו הוא שאצל הצדיק וטוב לו הנפש הבהמית הפכה לקדושה ואצל הרשע ורע לו הנפש האלוקית אמנם מסתלקת אך היא לא נהפכה לקליפה. ולכן גם רשע גמור שייך לקדושה ועל כל עשרה יהודים השכינה שורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2023 19:44 |
|
| |
✅ יו"ר נכי צה"ל, שרון נחשוני, פגש את דדתו בעולם הבא מבלי לדעת שהיא נפטרה בהיותו בעולם הזה, הסיפור אמיתי לחלוטין , כותב שורות אלו שוחח איתו והכול אמת ויציב:
https://youtu.be/FXBEStbLb8A
✅ סרטון על חווית מוות קליני:
https://m.youtube.com/watch?v=s-AtyvDhHck
https://m.youtube.com/watch?v=WH_9KVg-Qog
https://m.youtube.com/watch?v=xMLFTN4mcSI
https://m.youtube.com/watch?v=s55veNTfSaM
https://youtu.be/oJ_uVVorpaM
הסרט הנ"ל מתאר אדם אשר חזר לחיים לאחר 19 שעות בקירור, קיבל תעודת פטירה חתומה ע"י בית החולים התעודה מופיעה בזמן 36:32 בסרט, ראש ישיבת אור החיים הרב ראובן אלבז מתפלל עליו בסרט זה בזמן 38:56 ומחזירים אותו לעולם הזה, יש את כל המסמכים מצולמים, ארוך אך מחכים וצפיה בסרט זה הינו גם לימוד תורה כפי שהגמרא הקדושה כותבת: "נשאת ונתת באמונה", יהי רצון שנזכה כולנו להיות ממזכי הרבים, בשורות טובות.
✅ חיים שאחרי החיים:
https://mobile.arachim.org/?MediaID=1599
https://m.youtube.com/watch?v=CUBWPkeUi_Y
https://m.youtube.com/watch?v=5XUxTh4gV70
✅
כל השאלות הנראות לך קשות בנושאי יהדות ועולם הבא :
https://70q.co.il/
שיעורים למתחילים:
www.hidabroot.org/article/1136087
✅ שיעורי תורה המתאימים לשמיעה בזמן נסיעה:
✅ קבוצת ווצאפ הרב יוסף צבי בן פורת בנושאים מגוונים
https://chat.whatsapp.com/Cq2T3veI5dZ7henol8EHmx
קבוצת ווצאפ שקטה מתאים במיוחד להורים ולאנשי חינוך:
*מתוך הספר רב המכר "לאהוב"* לצפיה בסטטוסים שכבשו אלפי לבבות!והצטרפות לרשימת שידורים שקטה, *'לאהוב'*.
בין הנושאים: *אהבה, זוגיות, הורות, חינוך ילדים, ועוד...*
כנסו לקישור הבא:
https://api.whatsapp.com/s?phone=+972547466677&text=גם%20אני%20רוצה%20להצטרף%20למשפחת%20לאהוב.*
קבוצת ווצאפ שקטה , קבלת מכתב יומי , מכתבים המכילים ידע רב בכל תחומי החיים מאת הרבי מליובאוויטש זיע"א
https://chat.whatsapp.com/D1UmPZi0IAoBgMe7Y8J5PE
✅לימוד ספר התניא - ספר מקיף נושאים עמוקים בתורת הקבלה והחסידות בשפה השווה לכל נפש - בכל יום נשלח לווצאפ קטע קצר מבואר
https://chat.whatsapp.com/Klpa37CwIkfI7ixH3mgj1N
✅לימוד הלכות , קבלת הלכה בכל יום לווצאפ , ההלכות נאמרות על ידי הרב אהרון בוטבול בשפה ברורה
https://chat.whatsapp.com/E4I1Ln2Atl2JxQy4rwadOF
✅✅✅📶הדובדבן שבקצפת- סוף שבוע וסדנאות בארגון ערכים בתחומים שונים ומגוונים ובהארת פנים, בבתי מלון במחירים מיוחדים ומסובסדים , סדנאות חשיבה, גיבוש משפחתי, חקר התורה ועוד. הסמינרים מיועדים למגזר הכללי , בנושאים מגוונים ובתכנים שונים כגון: חיזוק הקשרים במשפחה, כלים למציאת בן זוג ובת זוג על פי תורת הקבלה, חינוך ועוד ובנוסף יש סדנאות וסופי שבוע המותאמות למשפחות עם ילדים קטנים ( ביבי סיטר כלול), וכן סופי שבוע לחיילים , לחיילות , רווקים , רווקות, והכול באווירה טובה מאוד - מאוד מומלץ :
https://mobile.arachim.org/?EventsListCategory=2
✅
אם תרצה לחוות שבת בישיבה , הנך מוזמן לנסות חוויה רוחנית
www.hybp.co.il/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA/
✅ארגון איילת השחר מקיים לימודי יהדות טלפונית לנשים 073-2322222
✅אתר בנינו מכיל שיעורים לצפיה ישירה לגברים ונשים
http://beinenu.com/
✅עולמות נפגשים הרב יצחק פנגר, תחומי עניין מגוונים :
https://shamayim.info/
חשיבות הבאת ילדים לעולם:
https://youtu.be/wDV5NsJNPyg
סגולות לפרי בטן :
www.hidush.co.il/hidush.asp?id=55521
www.tehillim-center.co.il/magazine
סיפורים לילדים :
www.hidush.co.il/hidush.asp?id=54463
תפילות:
www.tfilah.org/tfilot/tfila-lezivug-g/
כלים וידע לשימוש נכון ברשת (כותב שורות אלו משתמש בכלי שימושי זה ומאוד מרוצה ) :
https://mmb.org.il/
סדרות וסרטים חינוכים לילדים:
https://kids.hidabroot.org/?_gl=1*1r7ooy3*_ga*NzE3MTkyMTc1LjE2NzU5MzUwNTQ.
קבוצות ווצאפ שונות - גם לילדים עם תוכן בונה :
https://linktr.ee/Hidabroot
מכתב יומי לווצאפ (קבוצה שקטה) מחכים מהרבי מליובאוויטש זיע"א
https://chat.whatsapp.com/I0XuQzvjQQrLog5lahbC8j
משהוא מסוג אחר : *נפלאות הבריאה וארוחת הבוקר שהקב"ה מכין לך יום לפני...*🥚 מדהים‼️ שתפו⬅️ *להצטרפות לקבוצות של הרב אייל עמרמי:* לגברים:
https://chat.whatsapp.com/I2ZGgZv2Gkm0dUaLSlKNcn
לקבוצת הנשים שלחי 'צרף' למספר: 0543136033 הצטרפו לעמוד הפייסבוק הרשמי שלנו: https://m.facebook.com/858662184514533/ לאינסטגרם שלנו: https://instagram.com/harav_eyal_amrami?igshid=NWRhNmQxMjQ= הכנסו לערוץ הרשמי שלנו ביוטיוב,לחצו על פעמון ההרשמה והשארו מעודכנים: https://did.li/mrtlC לאתר הרשמי שלנו: https://ayal-taarog.co.il/
♾נזכיר כי חשוב שיהיה מכסת זמן מנימנלית בלימוד התורה לכל אחד ואחת מעם ישראל בכל יום או לפחות בכל שבוע.
⛳️⛳️⛳️⛳️⛳️
*"והכל חיבים בתלמוד תורה"*
לעסוק בתורה חיבים כולם, *ואפילו מי שהוא טרוד ומוטרד ביותר*, וכמובא בהלכה:
כל איש ישראל חיב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים. ואפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים, *_חייב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר "והגית בו יומם ולילה"(שו"ע יורה דעה רמו,א. שוע"ר קנה,א)
*חשיבות אמירת אותיות התורה:
המשכת הקדושה לעולם (כבמעמד הר סיני) מתבצע לא רק ב"לימוד" המושתת על הבנה והשגה. אלא, *גם בקריאה בתורה* (קריאה שאינה משולבת בהבנה דוקא), בין בקריאת התורה בציבור, ובין בקריאתו של היחיד בתורה שבכתב.
למרות שמצות לימוד התורה, באה לידי ביטוי בהבנה ובהשגה טובה, בכל זאת, *אמירת אותיות התורה, גם כאשר אינו מבין את פירוש המילים* היא דבר גדול מאוד.
*באותיות התורה והתפילה, באותיות עצמם יש קדושה* - כך שגם בקריאת סיפורי התורה, מתקשר האדם לחכמה עילאה.
*מלוקט מהספר "ה' אחד"- מאמר כ"ק אדמו"ר הרייצ על הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ערוך מנוקד ומבואר ע"י הרה"ג יקותיאל גרין*
*"היום בתניא"*
יום ו' י"ב שבט
תניא "ליקוטי אמרים"
המשך פרק כ"ג (עמוד 56)
שנה פשוטה
⛳
*עם לימוד התורה:*
לעיל למדנו, *שהמוח הגשמי והפה הגשמי,* בעת שהאדם עוסק בתורה, הביטול שלהם לרצון העליון, הוא כביטול *המרכבה* לרוכב עליה.
וכעת מתייחס רבנו: לחיבור הנפעל במחשבת האדם *ובכח* הדיבור שלו, שהם הלבושים הפנימיים של הנפש האלוקית, וכן בנפש האלוקית עצמה - שבעת הלימוד, הם נעשים *"מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון העליון"* (ולא כביטול הגוף לרצון הנפש, ובודאי שלא כביטול המרכבה לרוכב עליה).
...
*התורה והקב"ה אחד הם:*
והיות שכל ההלכות שהאדם לומד "הן פרטי המשכות פנימיות הרצון העליון. וכן, כל פרטי אותיות התנ"ך, *"הן המשכות רצונו וחכמתו המיוחדות באין סוף בתכלית היחוד"*.
הנה, כאשר האדם עוסק בלימוד ההלכות שבתורה ובלימוד התנ"ך, "דאורייתא וקוב"ה כולא חד" (שהתורה והקב"ה אחד הם).
*נפעל איפוא* כאמור, החיבור *והיחוד הגמור עם הרצון העליון,* של מחשבת האדם, כח הדיבור, וכל הכוחות הפנימיים של הנשמה.
...
*יחוד התורה בנפש נעלה מהיחוד של התורה בעולמות העליונים:*
וזאת משום, שבלימוד התורה של היהודי למטה (כשהתורה מלובשת בדברים גשמיים), חכמת ה' והרצון העליון, מאירים ומתגלים "בנפש ולבושיה *בבחינת גילוי ממש".*
ואילו האור והחיות הנמשכים לעולמות מהתורה שלמעלה. אינם יכולים "להתלבש" בתוך העולמות, והם מאירים ומחיים את העולמות *רק מלמעלה, בבחינת "מקיף"* בלבד.
...
*חבר נכבד:*
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של *הרב יקותיאל גרין ע"ה* מחבר באור התניא *משכיל לאיתן* ועשרות ספרי *חסידות לעם* הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🌺 *שבת שלום!*
מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים ליד שולחן השבת.
🕯️ *לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז' שבט תש''פ*
🟩 להצטרפות בעברית:
https://chat.whatsapp.com/JdaQFbO6NK4IjoCk0tURUI
Join the English version 🟩
http://lg.wbser.co/YsfCSLMjMx
🟩 להצטרפות במייל [email protected]
הגיע אליי לווצאפ , מעניין, מכתבים של הרבי יוסף יצחק שניאורסון זיע"א
*שער פרטי לכל נשמה*
_דרכי החסידות משיחות ומכתבי הרבי הריי"ץ מליובאוויטש:_
בבריאת האדם וירידת הנשמה בגוף ישנה כוונה אלקית, ובכוונה זו ישנן גם כן שתי דרגות, הכוונה הכללית והכוונה הפרטית. הכוונה הכללית היא שהנשמה תאיר את העולם באור התורה, והכוונה הפרטית בכל נשמה בפרט היא העבודה הפרטית של כל נשמה.
לכל נשמה פרטית – שליחות פרטית בעולם שעליה לבצע, שכל עניני התורה והמצוות שהאדם עושה, מאירים לו במצוה או בענין שלשמו שלח השי"ת את נשמתו לעולם הזה.
באחד ממאמרי הקודש שאמר רבינו [אדמו"ר הזקן] נ"ע, לפני תלמידי חדר א' בשנת תקל"ו – אז אמר הרבי מאמרים קצרים – אמר:
כל נשמה יש לה שליחות לבצע בעולם התחתון. זוהי הכוונה הכללית בירידת הנשמה בגוף.
ולכל נשמה יש מצוה פרטית ומדה פרטית שעליה לעסוק בה ולתקנה. זהו מה שרב יוסף שואל את רב יוסף ברי' דרבה אבוך במאי הוה זהיר טפי. לאמיתו של דבר, הרי "אל תהי יושב ושוקל במצותיה של תורה", אלא רב יוסף שואל "אבוך במאי הוה זהיר טפי" – איזו מצוה האירה בו, שכן אותה מצוה היתה מצוה פרטית של רבה.
הכוונה הפרטית בכל אדם, היא ה"זה השער לה'" הפרטי שלו. כפי שנאמר בזהר דא תרעא לאעלאה. שער משמש לכניסה ויציאה. הכוונה הפרטית היא השער של כל המצוות שהאדם מקיים, התורה שהוא לומד והמדות הטובות ואהבת ישראל שהוא נוהג בהן, עולים לה' דרכו. ועל ידי השער של הכוונה הפרטית נמשך לאדם שפע ברכה העליונה ברוחניות ובגשמיות.
_מקור: ספר השיחות [בלה"ק] ע' כט_• *מוגש ע"י מכון "אור החסידות"*
*להצטרפות לקבלת דרכי החסידות יומי:*
https://chat.whatsapp.com/BoeadXjQQ3X1cq13SNBOFm
חסד אמיתי - הגמ"ח של דניאל אשוש, הגמ"ח מקבל מוצרים יד שניה ומעלה בסטטוס וצופים אשר מעונינים במוצר נגשים לקחת את המוצר הרצוי בחינם, במידה ואתם לעשות חסד ולמסור מוצרים כגון: ריהוט, מוצרי חשמל ועוד או לקבלת מוצרים פנו אל דניאל אשוש בהודעת וואצאפ בלבד!
כל הודעה הוא רואה וגם אם לא עונה מיד,
ולמען העזרה הפיצו את המס' של הגמח, שמרו אותנו באנשי קשר וצפו בסטטוס של הגמח.
הקישור לגמח
https://wa.me/c/972508165833
, טעמו וראו כי טוב ה' , ברוכים תהיו מפי עליון. 💠
יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ, אהיה אשר אהיה, אדון הכול היה הווה ויהיה, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, חוקר כליות ולב ומשלם לאדם כמעשיו וכפרי מעלליו החפץ בחסד, בקדושה ובטהרה ובזיכוי הרבים, שזכות התורה הקדושה וזכות זיכוי הרבים תעמוד לנו ולכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם וישמור אל שדי ויגן בעד כל בית ישראל אלף המגן וישפיע תמיד שפע של קדושה וטהרה וברכות ומילוי משאלות הלב לטובה ולברכה לנו ולכל בית ישראל וכן לימוד התורה הקדושה וזיכוי הרבים תהיה לעילוי נשמת אבי מורי שמעון בן מרים ואברהם אשר נפטר לבית עולמו ב י תמוז תשפ"ב, רוח ה' תנחהו בגן עדן ויזכה להינצל מכף הקלע ומכל גלגולים בין בדומם בין בצומח בין בחי בין במדבר ויזכה אבי מורי לראות נחת רוח דקדושה מכל יוצאי חלציו ויהי רעוא שיקוים בו נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ וכן וְנָחֲךָ֣ יי תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
ויזכה אבי מורי עם כל אחיו בית ישראל השוכבים עמו לקום בתחית המתים ולהתברך בבנין בית המקדש במהרה בימנו אמן

|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2024 04:59 |
|
| |
מחזות התניא
ראיתי את הרבי בחלום והוא אמר לי: "תגיד להם שלא ככה לומדים תניא"!!!
|
|
|
|
|
