פלוני: מה הוא ענין שליח ומשלח?
אלמוני: יש בזה כמה עניינים.
ענין ראשון יש לעיין בשלושה אופנים של קיום השליחות בפועל:
1) הגוף של השליח הוא ממש כמו הגוף של המשלח ובדרך ממילא מתייחסת העשיה של השליח למשלח.
2) כח העשיה של השליח הוא כח העשיה של המשלח ולכן עשיית השליח היא כמו עשיית המשלח.
3) העשיה היא עשיה של השליח, אבל הפעולה שנפעלה על הדבר שבו פעל השליח, נחשבת כשייכת לפעולות המשלח.
ענין שני הוא לעיין ממתי השליח נחשב כשליח:
1) רק כשיש דמיון בין השליח למשלח ולכן אין שליחות של נכרי ליהודי כי הם לא דומים וגם חרש שוטה וקטן אינם יכולים להיות שלוחים. אבל גוי יכול להיות שליח של גוי..(יש עוד דעה שאומרת שיש שליחות גם לנכרי אבל דעה זו לא להלכה)
2) השליח נקרא שליח תיכף או אולי רק לאחר שהתחיל לעשות את השליחות.
ענין שלישי הוא האם השליח הוא כמו המשלח עצמו:
1) השליח הוא כמו המשלח עצמו, ולכן,במקרה שאדם עושה שליח והשליח עושה שליח שני אזי אם האדם מת כבר אין כח בשליחים.
2) השליח אינו כהמשלח עצמו אלא שהכח של המשלח עבר אליו ולכן השליח השני בא מכח השליח הראשון שכאילו הפך להיות הבעלים של כח זה.
ענין רביעי הוא לעיין מה היא פעולת השליחות:
1) שליחות כגון הפרשת תרומה היא דבר שמטרתו לפעול פעולה בתרומה היינו שחלק מהתבואה יופרש מהשאר. כאן העיקר הוא הנפעל.
2) שליחות כגון נתינת גט לאשה שבמקרה כזה נתינת הגט איננה העניין המרכזי אלא הענין המרכזי הוא שבשעת נתינת הגט הבעל מגרש את אשתו. כאן העיקר הוא מה שקורה אצל המשלח.
פלוני: מה בעבודת האדם?
אלמוני: שליחות האדם להשלים את כוונת הבריאה ע"י העבודה בקיום התורה והמצוות. כל יהודי הוא שליח.
1) יש דרגא בעבודת ה' שהאדם מרגיש שהוא מציאות בפני עצמו ורק כופה את עצמו שהפעולות שלו יהיו ממלאות את השליחות שהטיל עליו הקב"ה.
2) יש מי שפועל בכח המשלח.
3) יש מי שבטל אל המשלח וכל מציאותו היא רק מציאות המשלח.
פלוני: מה הייתרון בהרגשת האדם שהוא מציאות בפני עצמה?
אלמוני: הייתרון הוא שמטבע האדם להתייגע יותר על דבר שהוא שלו ויש לו בזה יותר תענוג.
1) מי שבטל אל המשלח אומר לעצמו שהוא יעשה כל מה שהוא יכול ואת השאר ישלים המשלח ובכלל כל העניין הוא עניין של המשלח. השליח הוא רק כמו פקיד.
2) מי שמרגיש כמציאות בפני עצמו מרגיש גם שהשליחות היא עניין שלו. הוא כמו בעל הבית ששקוע הרבה יותר מאשר הפקיד שקוע בעסק.
בעומק יותר, מציאותו של השליח מתאחדת עם מציאותו של המשלח. ותחושת הבעלות של השליח על השליחות [היא באמת רצון ה' ] והיא זו שמשלימה את השליחות האמיתית, שבה, על אף שהשליח הוא מציאות בפני עצמו בכל זאת נמצא בו המשלח וכוחו של המשלח. היינו שדווקא במקרה שהוא נפרד, דווקא שם נמצא בו המשלח באמת.