"הרהורים מותרים" – בין פרנסה לצניעות

אם מה אתה מזדהה, אם ההשואה לפלטי בן ליש. נדמה לי שפלטי מצאה פתרון למעשה, סנהדרין יט.   האם אסור גם ללכת ברחוב? לנסוע באטובוס, לחיפה למשל שם אין אוטובוס -בהפרדה.? להכנס לסופר?  לבנק? מה כן מותר לעשות היום חוץ מהבית? ובית הכנסת? הרי גם בבתי מדרש יש היום בעיה- הגמרא אומרת פגעה בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. הרי כל אחד מושך את המנוול שלו לבית המדרש, ובית המדרש מלאה מנוולים.
בשבת ישיר זמירות ושם  שרים הרהורים מותרים ולשדך הבנות.  מתוך ההירהור בא השידוך,
מי יודע אולי הבחור יחזיר בתשובה בחורה אחת,

_________________

מודה ועוזב

אילפא,

צניעות היא פקטור דתי, אחד בין רבים. אמנם חז"ל הגדירו את ייחודו בכך שאין אפוטרופוס לעריות. אני לא חושב שהיה מאן דפליג שאם הייתה אוניברסיטה צנועה יותר ובעלת אותה רמה אקדמית, שהיה ראוי ללכת אליה. אלא שבין שאר הפקטורים שצריך לשקול, יש גם את הרמה האקדמית (בין אם זה 'לשמה' ובין אם זה מבחינה פרקטית, כמו שענה הרב מלמד). יש כאלה שהקומבינות הדתיות היותר רגילות במוסדות השמורים לאנ"ש (ובלי להכליל - יש כאלה, מכל מיני סוגים), מפריעות להם יותר מבעיות צניעות. כך שהעניין הוא יותר אישי, וכך גם ענה הרב מלמד. מי שזו הבעיה בה"א הידיעה שלו, שבאמת יילך למוסדות נפרדים.

ירוחם ומקאן, תודה.

אילפא
במחילה, ממה נפשך אם דברי הרב מלמד נכונים. אז מה אכפת לי מה חושבים רבנים אחרים?
אני מבטיח לך כי הרבה הרבה רבנים ממגזרים שונים ולא שונים, פוסקים אחרת, אני יודע ממקור ראשון, שאחד הפוסקים החשובים כיום, ממליץ ואוסר על בחורות ונשים נשואות לצאת לעבודה, לפרנסה ממש, בגלל החשש הזה.
אם הם צודקים ודאי שלא. הגמרא מלאה בסיפורים על תנאים ואמוראים שעמדו לא מתוך כורח
בנסיונות הרבה הרבה יותר קשים משל הבחור מהאוניבסיטה,  גם אז היו דעות אחרות, אבל הכלל שנקבע, הוא אפילו יותר מקל מזה של הרב מלמד, (שאיני אחד מחסידיו בלשון המעטה)

אילפא,

לא הבנתי את השאלה. דעת הרב מלמד, שערך לימוד מדעים הוא הכרחי, כמו שאמר לך ירוחם על יציאה לרחוב או נסיעה באוטובוס, ונקודת הבסיס היא שחייבים ללמוד מקצוע. עכשיו יש מול זה את ערך הצניעות, וצריך לפתור את הדילמה. רבנים ממגזר אחר, יאמרו שאין כזה ערך או יותר נכון יצמצמו אותו למקצועות 'סטריליים' ספציפיים, ויטענו שהלכך אין דילמה כלל בשאלה הנתונה : תמיד עדיף ללמוד משהו אחר. הרב מלמד יטען מן הסתם, כי בלתי אפשרי שכולם יילכו ללמוד אך ורק הוראה, גננות וכו', וכיוון שבנקודת המוצא הוא שונה, ומקצועות אחרים אפשר ללמוד רק במקומות אקדמאיים, שאת חלקם אפילו אי אפשר להפריד, לכן על כרחנו הדילמה מגיעה לפתחנו.

סוף סוף אהנו לן רבנן והתירו לנו את העורב...

אם הרהורים דאורייתא הרי כיצד ניתן  להתיר אותם עבור מצוות פרנסהשתהיהחשובהכשתהיה,אולי אפשר לארגן גם היתר להתפרנס גם בשבת באותה חגיגה?
  
  ואם יש היתר שבלאו הכי נכשלים בזה אז היתרנו חצי מהתורה..

ואם הרב סובר שהאיסור מדרבנן אבל יש היתר משום צורך גדול של פרנסה והיות האדם אקדמאי, אז למה:"זולת מי שסובל מהרהורים מרובים מדאי"?
 אדרבא נכניס להיתר עוד הרבה איסורי  חכמים כאיסור יחוד, וכך נרויח בזנס עם פלז'ר.

קשה להבין פסק  כזה מאחד שמוחזק ת"ח

קוגיטו

מה שמקומם אותי זו הגישה שלך : אנחנו כביכול לא מתווכחים, אלא מסכימים. לדעה שלי כמובן. בא נסכם שהכל טוב ויפה, ורק הרב מלמד טעה. אז על מה אתה דן פה?

אתה לא רואה מה שקורה למי שמחכה עד שהוא נתקע, ואז יוצא ללימודים אקדמאיים?? אני לא רואה את הרב מיכי מסכים לכך, אלא רק לכך שמי שמשקיע את כל ייעודו בלימודים אקדמאיים ובתארים ע"ג תארים, אך ורק כדי להרוויח בעתיד - לא יכול להתלונן שאין לו זמן ללמוד. ועיין בזה הרב ליכטנשטיין, "באור פניך יהלכון", בתוך המאמר "בכל דרכיך דעהו - שני דגמים בעבודת ה'". אבל מעבר לזה, אין הבדל בין פרנסה מיידית לבין לימודים לפרנסה עתידית. במאתיים השנה האחרונות אין דרך ללמוד מקצוע.