העובדה שהדברים קרו כפי שנכתבו אינה פותרת את הבעיה, כי השאלה למה הם קרו כך, כלומר, למה ה' החליט לצוות על טבח מדיין אחרי הקרבנות, ועל המפקד לפני מיתת משה, וכו'. לעומת זאת, לגבי המערערים היא כן פותרת את הבעיה כי להם היו נימוקים אחרים שאין לנו שום דרך לדעת אותם,למשל, אתה מעוניין שבגוב"ר יגיעו למשה מיד אחר כיבוש סיחון ועוג אבל אז הם עדיין לא חשקו בכלל בארץ יעזר וגלעד. יותר מזה, כל נימוק לא יהיה אלא המצאה כי אין לך מושג על האינטרסים שלהם. (נ.ב. הצלופח הוא תואר שאתה המצאת)
עניתי על שאלותיך ואעבור על כולן:
א. הסיפור מתחיל בכך שמגיע זמנו של משה, א"א לבקש שזמנו יגיע במקום אחר בתורה כי כל הפרשות שאחריו מגיעות בגלל שהגיע זמנו.
ב. טבעי מאד שמיד עם בוא זמנו הוא יבקש למנות מחליף. לא?
ג. אח"כ מגיעות המצוות האחרונות, צריך לשים אותן לפני חלוקת הארץ שהיא כבר נושא של הכניסה לארץ בעוד הן משתייכות לחלק המצוות, שהוא עניין המדבר/תקופת משה, והן סיום לחלק המצוות שבתורה.
ד. מלחמת המדינים אינה צריכה להתבצע עד היום האחרון של משה, (ההלכה שהאומר הריני נזיר שעה אחת חייב להיות נזיר רק בשעה שלפני מותו, רק שבאדם רגיל לא יודעים מתי מותו) לכן היא מתבצעת בסיום, אלא שהוצבה לפני חלוקת הארץ כי היא מעסקי המדבר וכי היא נכללת בנושא מות משה.
ה. אלה מסעי מסכם את תקופת המדבר ופותח את נושא הכניסה לארץ (נוסח קצת שונה ממ"ש לעיל)
ו. טבעי מאד שנושא חלוקת הארץ יגיע אחרי נושאי המדבר. אבל מחוץ לזה, העובדה היא שמתוך חמש הפרשיות של חלוקת הארץ, בשלוש מוזכר המצב החדש אחרי בגוב"ר (בני גד וראובן) כי נוצרו שינויים או כדי להבהיר שלא נוצרו שינויים. והם: שמות המחלקים - רק 10 ולא 12. ערי המקלט: שלוש בעבר הירדן. גבולות הארץ אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, כי לקחו מטה בני הראובני...לקחו נחלתם. שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה.
ז. אח"כ משה נושא סדרת נאומי פרדה שנקראת 'ספר דברים'.
המפקד אינו משתייך לדברים האחרונים שקרו במדבר אלא לאחרי המגפה, כאמור לעיל, מתוקף מות כל ההרוגים בנס. והיא הנותנת, הוא הוצב שם, ימים, שבועות או חדשים לפני הדיבור על מות משה, כדי להגיד שגם המתים באופן טבעי בחדשים הקרובים הם בעלי זכות ירושה בארץ, כפי שנאמר במפורש לאלה תחלק הארץ בנחלה, לרב תרבה נחלתו וגו'
לסיכום: הפשט פשט והדרש ידרש, פשט הוא הפשט שלי, דרש הוא הפשט של השני, ובמקרה של אברם דרש הוא כל הפשעטלעך שאומרים בשטיבלאך עם הערינג וקוגעל ופשט הוא כל מה שאומרים הפרופסורים.
 |
|
|
