בס"ד, יצחק ישעי' ווייס
עורכים, הזהרו במלאכתכם
א)
כאש"ע – כאפר של עולה?
בשו"ת שבות יעקב חלק ג' בסוף הקדמת המחבר, וכן בסוף קונטרס לא הביט און ביעקב שצורף לחלק זה. חתם עצמו 'הק' כאש"ע יעקב', וכן חתם הגאון הנ"ל בהרבה מתשובותיו שנדפסו בחלק זה [סי' עו, קד, קט, קי, קיא, קיב, קיג, קיד, קכא, קמא, קעד, קעד/ב, קפא, קפב], וכן מצאתי לו בתשובות שכתב בשנים אלו שנדפסו בספרי בני דורו, והם בשב יעקב ח"ב סי' י"ד [מיום י"ד מנחם תצ"א], בשו"ת שתי הלחם סי' לא [משנת תצ"ב]. ולעת עתה לא מצאתי שמחבר אחר ישתמש בר"ת אלו בצמוד לחתימתו.
וראיתי למהדירי ה'שבות יעקב' במהדורה החדשה המפוארת שנדפסה בירושלים שנת תשס"ה [לע"נ הרמ"י וידאבסקי], שבגוף הספר לא פיענחו את הר"ת, ובהקדמה ובסוף קונטרס הותירו את הר"ת 'כאש"ע' ובסוגריים פיענחו [כאפר של עולה], על פי מה שמצאו בספרי פיענוח ראשי תיבות.
ברור שבמפרשי מס' זבחים ומעילה בסוגיות הדנות באפר עולה, פיענוח זה נכון. אבל שיבוש ברור הוא לפענח כך כאן, שהרי לא ידועה כל משמעות של קטנות וענוה ב'אפר של עולה' דוקא.
הפיענוח הנכון הוא 'כאפרוח שנפתחו עיניו', שהוא ביטוי של קטנות וענוה. אמנם בדרך כלל כתבו בדרך ענוה את הביטוי 'כאפרוח שלא נתפתחו עיניו', הבנוי על לשונו של ראב"י בביצה [ו, ב] ובחולין [סד, א] שאוסר אכילת אפרוח כל זמן שלא נתפתחו עיניו, ועל כן יש שהקדימו ביטוי זה כהתנצלות שבוודאי אינם ראויין לחלוק על עומק דברי כת הקודמין. [ראה לדוגמה בתשובות מהרשד"ם חאעה"ז סי' עח, שכתב כן לנמק מדוע אינו רוצה להכריע בענייני חדר"ג, כדרך שכתב הר"ן בתשובותיו סי' מח מטעם שאינו נוהג במדינתו לכן על חכמי צרפת להכריע: אם הר"ן ז"ל הוציא דברי פיו ולא רצה להכניס עצמו בנידון זה, אני וכיוצא בי אפרוח שלא נתפתחו עיניו על אחת כמה וכמה. וכן התבטאו בעקבותיו רבים מהאחרונים].
נראה לכאורה שבעל השבות יעקב ביקש אמנם להביע ענוה בסיום דבריו, אך מאידך לא רצה שישתמע מחתימתו זו כאילו הוא מעיד על חוסר ידיעה והבנה בנושא, לכן שינה וחתם אפרוח שנפתחו עיניו, שאמנם משמעותו קטנות אך יש גם במשמעותו ביטוי לראיית והבנת הדברים, על דרך ויפתח א-להים את עיניה האמור בהגר.
אולם יגעתי ומצאתי בס"ד שבעל השבות יעקב חתם עצמו בכינוי זה במלואו ולא בראשי תיבות בסוף הקדמתו לספרו עיון יעקב על עין יעקב, [דפו"ר ווילהרמרשדארף תפ"ט, ושוב בתחילת עין יעקב מהדורת וילנא], ומעיון בהקדמתו שם, מובן היטיב מדוע החל להשתמש בביטוי זה, וז"ל:
'ונתעלתי לקבל אב"ד ור"מ דק"ק מיץ... וביקשתי לישב בשלוה... ויבא עלי רוגז, ותרגז בטני, כי בא לי כאב עינים ועלה הסנוור על עיני, שמאלי וימיני, ועולם הולך וחשך בעדני, אמרתי ח"ו אבדה תקותי ממני... ומתוך צרה קראתי ושועתי אל ה' שתרפאני,... ובתורתך תאיר עיני, שמע ה' קול יעקב אל תטשני ואל תעזבני,.. ובשנת ת"פ ותפ"א נשמע תפלתי וחנני, לשלוח לי רופא מומחה להסיר מעיני מכת הסנוור משמאלי ומימיני, על כן אמרתי לשלם נדרי אשר נדרתי בעת צרה ליעקב כי דלתני, לשלם עין תחת עין, להשלים חיבורי עיון יעקב על כל עין יעקב... 'כ"ד הקטן כאפרוח שנפתחו עיני, יעקב'.
הרי שמליצה יפה זו מתאימה במיוחד לחיבור שמבוסס על עין יעקב, שבו נפתחו עיני המחבר להבין את העין יעקב, והרי הוא ופותח את עיני הלומדים להבנת דבריו. ויפה מליצה זו שבעתיים למי שרח"ל איבד מאור עיניו למספר שנים, וחזרו ונפתחו עיניו. על כן מאז החל לעיתים לצרף לחתימתו את הביטוי בראשי התיבות 'כאש"ע', וכנראה סמך על בני דורו שהכירו בנס פקיחת עיניו, ויפענחו נכונה רמיזתו. וה' יפתח את עינינו ויראנו נפלאות ויצילנו משגיאות.
ב)
אגדות הש"ס או עין יעקב
מצוי מאוד בספרי האחרונים שמביאים מאמרי חז"ל, ובעת העריכה מתגלה שלא דייקו בהבאת הדברים בלשון מקור הדברים, בחז"ל או בדברי המפרשים הקדומים. במקרים רבים מדובר בשינויים מכוונים לשם קיצור, שאם אינם פוגמים בהבנת הדברים אין מהראוי לתקנם. ובמקרה והמחבר קיצר במקום שהיה לו להאריך, והקיצור או השינוי מקשה על ההבנה, מהראוי לתקן ולהרחיב את המובאה ע"פ מקור הדברים כדי להקל על הלומד.
לעיתים השינוי נובע מהעובדה שמדובר בהעתקה ע"פ מה שהיה חקוק בזכרונם, ואז במקרה והשינוי משמעותי, יש מהצורך להעיר על כך, ולפעמים אף לתקן בגוף הספר בהתאם לכללי העריכה.
ידיעה החסירה לרבים מבני דורנו, ואף לעורכים מנוסים, היא העובדה שספר 'עין יעקב' שהוא לקט אגדות חז"ל שבש"ס, נדפס לראשונה בשאלוניקי שנת רע"ו, כלומר עוד לפני הדפסת הש"ס השלם הראשון שנדפס בויניציאה רע"ט-רפ"ב, וממילא נדפס על פי כתבי יד אחרים, ולכן גירסאותיו שונות בהרבה מגירסאות הש"ס שבידינו, שהם נגזרים מגירסאות ש"ס ויניציאה. ואם כי המדפיסים המאוחרים של העין יעקב קילקלו על ידי שהשוו במקומות רבים את נוסח העין יעקב לנוסח הש"ס בלי להודיע על כך ובלי להשאיר את הגירסאות הישנות, עדיין נותרו שינויים מרובים ומשמעותיים ביותר אף במהדורות של הדורות האחרונים, הן בלשון אגדות חז"ל והן בפירש"י. חלק משינויים אלו צויינו על דפי הש"ס במסורת הש"ס, וחלקם הובאו על ידי הגהות הב"ח ללא ציון מקורם.
מכיון שבדורות הקודמים היה נפוץ מאוד הלימוד בספר עין יעקב, בבתי מדרש רבים נמסרו שיעורים בו, ולשם עידוד וביסוס שיעורים אלו אף נוסדו אירגונים מיוחדים, שהיו מכונים 'חברות עין יעקב'. מסיבה זו רבים ממחברי הדורות הקודמים בבואם לדרוש ולבאר את אגדות חז"ל, הביאו את נוסחת העין יעקב ופירשוה, ואף לא טרחו לציין את השינויים מנוסחת הש"ס.
הדברים בולטים ומורגשים במיוחד בספרים מיוחדים של ביאורי אגדות הש"ס כמו 'בניהו' ו'בן יהוידע' להגרי"ח בעל ה'בן איש חי', ילקוט הגרשוני ואחרים, אך מצויים גם בקטעי אגדה שבתוך ספרים שאינם מיוחדים לאגדות הש"ס. מצאתי פעמים רבות אצל עורכים מנוסים ש'תיקנו' והגיהו לפי נוסח הש"ס, ולעיתים הניחו בצ"ע את הדברים, מכיון שלא תאמו את נוסחת הש"ס, ולא ידעו שהדברים מתימים ונכתבו בהתאם לנוסחת העין יעקב. [ואני משער שיותר ממה שמצאתי אבד, על ידי עורכים שהרשו לעצמם לתקן 'שיבוש' על פי נוסח ה'מקור' בלא להודיע על כך, ולא ידעו שה'מקור' אינו מקור, והשיבוש אינו שיבוש, ובאו לתקן ונמצאו מקלקלים.
*
בברכות דף נו, ב בריש העמוד: כפיתו תרין ארזי בחבלא, אסור חד כרעיה לחד ארזא וחד כרעיה לחד ארזא ושרו לחבלא עד דאיצטליק רישיה, אזל כל חד וחד וקם אדוכתיה ואיצטליק ונפל בתרין.
במהדורת שוטנשטיין ביארו: ... עד דאיצטליק רישיה - והתירו פתאום את החבל, עד שנחלק ראשו של בר הדיא. אזל כל חד... ואיצטליק ונפל בתרין, ובר הדיא נחלק ונפל בשני נתחים.
והדברים תמוהים, שמאחר שכבר נחלק ראשו, ורחקו הארזים, כיצד שוב נחלק ונפל בשני נתחים. וכנראה קושי זה הביאכם לציין בהערה לדק"ס, ולבאר שנית: הכונה היא שכאשר התירו החבל...
ואם כי אכן לגירסת העין יעקב שהביאה בקיצור בהגהות הב"ח, וכעין זה גירסת הדק"ס, גם האיצטלק הראשון על כרחך הכוונה לגופו של בר הדיא, שגרס אחרי איצטליק הראשון: אמר רבא לא מחילנא לך עד דאיצטלק רישיה, אזל כל חד... אלא ששם לא גרס תחילה איצטלק רישיה, אלא איצטלק בלבד, והכוונה שתחילה נחלק גופו וראשו נותר שלם, ואמר רבא לא מחילנא ליה עד דאיצטלק רישא, ונעשה נס וחזרו הארזים למקומם [כלומר כאילו היו קשורים] ונתחבר גופו של בר הדיא, ושוב נחלק אף ראשו. והקושי בגירסא זו מרובה, איך הגיע לשם רבא, ולמה לא מחל אחרי עונש נורא זה, עד שהוצרכו לעשות לו נס להענישו יותר, כמו שתמה בדק"ס.
אבל ראה בבן יהוידע למה נעשה נס זה. ונראה שהמבאר שלכם נגרר אחר דבריו, ולא הבחין שאין דבריו אלא לגירסת העין יעקב.
אבל לגירסת הש"ס שלפנינו, אין לפירושכם מובן, שכבר בתחילה נחלק ראשו, וכנראה גם גופו, מה אירע אחר כך שנחלק שוב לשנים.
ולא הרגשתם שלגירסת הש"ס לפנינו, הביאור בפשיטות: עד דאיצטלק רישיה, נחלק ראש הארזים, שהיו כראש אחד ע"י החבל, ומשהתירוהו נחלקו ראשיהם, אזל כל חד וחד וקם אדוכתיה, חזרו כל אחד מראשי הארזים למקומם, ואיצטליק ונפל בתרין, ונחלק בר הדיא ונפל בשני חלקים.
אגב בדפוס וינציאה במקום דאיצטליק רישיה הגירסה דאסתליק רישי', ונראה דעדיף לפענח רישיהו, לשון רבים, שעל שני הארזים כוונתו כאמור. אם כי גם רישיה ניתן לפרש על ראש שניהם שנחשב בהיותו קשור כאחד. גם לגירסא דאיסתליק יש עדיפות, שפירושו הלכו במובן התרחקו, ואילו איצטליק פירושו נחלק, מה ששייך יותר על גוף אחד שנחלק ולא על שני ראשי ארז שחוברו לאחד.
