| נשלח ב-29/8/2018 09:48 |
 |
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | אני באמת לא מבין אנחנו עוסקים כאן בפרשה שאדם לוקח לו מהשבי אשת יפת תאר. כמובן לא יהודיה היא הרי שבויית מלחמה. אוסרת עליו התורה לבא אליה בשדה ומיד רק בביתו ולאחר שהוא נתן לה כל התנאים שהיא זקוקה בתור אשה. נתן לה את הזמן לבכות את אביה ואמה. לפני שהיא מגוירת. ורק לאחר מכן הוא רשאי לבא עליה.. ואם לאחר מכן הוא רוצה לשלחה אסור לו הדבר. למרות שאדם יכול למכור את ביתולאדם אסור למכור את אשתו בשום תנאי.
מעמד האשה בעולם בכלל עד לפני מאה שנה האשה היא רכושו של הבעל. נכון שהיום זה לא כך אבל כאמור כך היה בעולם כולו.
לאמה. אותה אסור לו למכור. |
|
אבל תראה מה חושב הרמב"ם,
במקום אחד הוא אומר:
ב וכן בועל אישה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה, וילך לואלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר . . ." (דברים כא,יא). ואסור לבעול אותה ביאה שנייה, עד שיישאנה.
ובמקום אחר הוא אומר:
ח [ט] גוי הבא על בת ישראלאם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. [י] אבל ישראל שבא על הגויהבין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחדכיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה. ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל . . . וכל אישה, יודעת איש למשכב זכרהרוגו" (במדבר לא,טז-יז).
והמסקנה הברורה היא, שלאחר המעשה, צריך להרוג את אי"ת.
וכך פתרנו את בעיית אי"ת.
מה שנשאר זה להחליט איך להרוג אותה.
|
|
|
|
|
