יש לה' ריבוי/גשמיות? צלם אל' במקרא, חז"ל, פילוס' וקבלה

מתודולוגיות והעדר אובייקטיביות

התזה של יחזקאל קויפמן, חוקר המקרא, היא שהרעיון המונותיאיסטי (אלוקים אחד) הוא חידוש של עם ישראל, שלא היה כמוהו בעולם לפני כן. והא-ל המקראי הוא מעבר להשגה ואין לו למעשה תכונות.

כמובן, לימים האשימו את קויפמן בגישה משכילית-רמבמיסטית...

אחד מאלו שיצאו נגדו הוא יאיר לורברבוים, שהקדיש לנושא את עבודת הדוקטורט שלו שאחר כך הפכה גם לספר, "צלם א-לוהים" (שוקן, ישראל תשסד).

אמנם יש לציין לשבח את הסיכום של התפיסות השונות של התז"מ בספרו ואשתמש בו לקמן.

דעתו של לורברבוים היא כשל דוד12, גם אודות המקרא וגם אודות חז"ל. אך לפני שאבוא לבחון את הראיות של לורברבוים מהמקרא ומחז"ל, ואולי מעוד "חוקרים אחרונים", אני מציע לבחון את המתודולוגיה שלו, שלדעתי מעידה על אג'נדה בעייתית, בלשון המעטה (והסליחה עם כבודו על הלשון החריפה).

בעמ' 100 הוא כותב:

"ניתן להשוות את מצבו היום של המחקר בסוגית צלם א-לוהים בספרות חז"ל למצבו של המחקר בסוגיה זו בחקר המקרא בסוף שנות השלושים של המאה שעברה. עד אז שלטו בחקר המקרא בכלל ובסוגיה זו בכלל הנחות יסוד, מתודולוגיות ותיאולוגיות, הדומות לאלו השולטות בזרם המרכזי של ספרות חז"ל בימינו."

כלומר, כפי שעברה שעתו של קויפמן בחקר המקרא כך הגיעה השעה להילחם בתז"מ היסודית כל כך ולהוכיח כי אפילו חז"ל לא האמינו בה...

"מאז התקדם מחקר המקרא בסוגיה זו כברת דרך נכבדה. הוא השתחרר מהנחות תיאולוגיות ודוגמטיות, העמיד שאלות חדשות לדיון ופיתח מתודולוגיות להתמודד עמן".

(הדגשים שלי).

אני מסכים שיש התקדמות - מונח ערכי! - כאשר "משתחררים" מהנחות יסוד. כלומר, ערים להן ומנסחים אותן במפורש. אולם יש להיזהר גם מהצד הנגדי. מודעות להנחות יסוד אינן מחייבת לשלול אותן מראש. רק להניח את האפשרות שאנו משליכים מהנחות מאוחרות או מתקופות אחרות על תקופה שבה הן לא היו קיימות. לא פחות אבל גם לא יותר.

לי נראה כי השיח "הפוליטיקלי קורקט" של האקדמיה במדעי היהדות בזמננו מחייב להוכיח גישה "נאורה" שמציגה את המקרא וחז"ל באור ששולל מהם את ההכרות הנשגבות (הנה עוד מונח ערכי), כגון המוסר והמונותיאיזם. איני בא להאשים דווקא את לורברבוים בכך, אבל דומני שהאקדמיה תראה בעין יפה וגם תזכה בתקציבים ובפירסום את מי שיערער על הנחות היסוד שמעמידות את היהדות ההיסטורית באור חיובי. ערעור עמדתו של קויפמן ביחס למקרא וביחס לחז"ל יכול למלא את התפקיד הזה בנאמנות רבה.

כמובן, לדיון כזה על הסוציולוגיה של האקדמיה למדעי היהדות בארץ ישראל ובעולם בזמן הזה אין שום קשר עניני לניתוח המקורות. אולם גישתו של לורברבוים הכעיסה אותי, ואני תולה את מה שבעיני הוא פרשנות מוטעית ומתודולוגיה מוטעית במחקרו בהתחשבות בשיקולים סוציולוגיים אלו. ובוודאי חשוב שמי שנתקל ברעיונות אלו ללא ידע מוקדם צריך לדעת כי המתיימרים לביקורת אובייקטיבית אינם, לדעתי שלי כמובן, אובייקטיביים באמת והניתוח של טענותיהם יוכיח.

והעיקר הוא כמובן הניתוח ולא דעתי שלי או של אחרים. כל אחד צריך ללמוד ולבדוק בעצמו.

השאלות שיעמדו בפנינו הן אם כן:

האם התז"מ מאפיינת את המקרא ואת מחשבת חז"ל לתקופותיהם? האם המקורות מצדיקים עמדה כזו או עמדה הפוכה?

מתודולוגית, יש פרשנויות שהן "פשט" ויש שהן "מאי לאו?" (האם לא נאמר שזו הכוונה בלשון המקורות). אנו זקוקים לרשימה של מקורות ולנתח אותן, בין בעצמנו, בין מתוך התייחסות לדברי פרשנים.

בינתים, כפי שאתם רואים, עסקתי רק במתודולוגיה. אני מקווה בימים הקרובים להביא מן המקורות. תחילה מן המקרא. אחר כך במחשבת חז"ל. אם כי הדיון בפסוקים לעיתים יביא אותנו אל חז"ל ממילא.

וכמובן, כל אחד מוזמן לתרום מידיעותיו ותובנותיו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני,
באם בחז"ל או במקרא יש רמז לפרשם שלא כפשוטם?

יש מאמר של אלון גושן בנידון ב HTR.
Goshen-Gottstein, Alon . The body as image of God in
                          rabbinic literature. In: Harvard Theological Review,
                          87,2 (1994) 171-195


וכמובן הזכרנו כבר את ריא"ז בקונטרס הראיות לסנהדרין פ"י, שטיעונו המרכזי שלא זה מה שעיקרי ביהדות.
ואפשר לבקש את עזרת אתנחתא.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/09/2007 12:16:46

מיימוני ובע"ב ,

אשכול ישן של מסתברא נוגע בכמה נקודות :

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=425667

תא שמע בספרו על פרשנות התלמוד טוען שהגישה האשכנזית היא שאין להגביל את הקב"ה במגבלות הפילוסופיות ולכן אם ברצונו לעשות את הנמנעות (לדעת הרמב"ם עיין מו"נ ח"ג פט"ו) הוא יכול. הוא יכול להתגשם אם הוא רוצה והוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחר. מכאן שהטיעון של ר' משה תקו שהוזכר באשכול שספרן הפנה הוא עקיפה של הרמב"ם מ'ימין'.

(כתבתי מהזכרון והספר אינו לפני)

מאידך יש את גישתו של קלנר שאמונה כלל אינה בדברים מופשטים, (ראה למשל במאמרו בקובץ על האמונה) אלא במובן של אמון. לשיטה זו לא ברור עד כמה הדיונים כאן רלבנטיים.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/09/2007 14:01:32

מיימוני, אני מחכה להמשך !

אפשר כמה שאלות ביניים ?

1> אם אין לו שום תכונות, משום סוג , על מה מדברים  ?
2> ימי הסליחות והרחמים, ואנו אומרים שוב ושב 13 מידות, האין הם קוים לדמותו  ?
3 > נניח לרגע למאמר על התפילה של ליבוביץ < שהוא שווה דיון לעצמו > האם מושג התפילה הקלאסי לא מלמד על איזושהיא תכונה , כמו שאומרים בתקיעות מבין ומאזין מביט ומקשיב, טוב לא עם אוזניים ומשקפיים , אבל הקשבה מאיזשהוא סוג , האין מושג התפילה עצמו מעיד על תפיסה כזו ? 
 4> עם מי דיבר משה בסנה, 
 5> ידוע הסיפור על וולטר בנימין שאמר לחבריו לשתוק שלא תשמע המשרתת את דיבוריהם על אלוהים ותגנוב את כל התכשיטים ,  וכמו שאומר ליבוביץ, בספר בראשית לכולם יש אלוהים מאבימלך ועד לבן הארמי, האם לזה אתה קורא אלוהי השלילה,

עד כאן שאלות שקפצו לי למקרא האשכול אבל כאמור אני ממתין  לדרשה.