הרב הלפרין,
ראיתי את המובא לעיל, אך לא הבנתי דברים ברורים.
ניסיתי מעט לעיין בהלכות יוה"כ כדי למצוא על מי הסתמך הגרי"ש אלישיב, אך לא מצאתי נקודה עליה אני יכול להצביע, אולי רק כיוון מחשבה.
ההלכה הכי קרובה שמצאתי - מובאת אף ברמב"ם וכן ברמ"א (או"ח תריב) בשם
הטור - היא שמותר לשתות משקין שאינם ראויים לשתיה כגון ציר, מורייס או
חומץ חי. המ"ב שם מביא מחלוקת האם פטור כששותה חומץ חי ביוה"כ בצורה בלתי מוגבלת:
"וחומץ חי - ודוקא שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ דאז אינו ראוי לשתיה ופטור
אפילו שתה הרבה יותר מכשיעור דכיון שהוא חומץ חזק טפי מזיקו וי"א דכששותה
הרבה חייב משום דאז שובר רעבונו והתורה אמרה אשר לא תעונה אבל אסור לכו"ע
אפילו בפורתא"
כלומר
גם לצד הראשון שמותר לשתות חומץ הוא דווקא מטעם שחומץ מזיק לגוף, אך מה
היזק יש במים מקולקלים? וודאי שלצד השני אין היתר לשתות הרבה (יותר משיעור אכן מותר אך 'הרבה' - שמשביע צמאונו אסור).
אולי ההסתמכות היא על הצד שמשקה שאינו ראוי לשתייה מותר בגבול מסויים, אך
גם אותו אסור לשתות בכמות בלתי מוגבלת ולא כך מובא לעיל (ואולי לכך נתכוון כשכתב לעיל שאין להסתמך בצורה מדוייקת על המובאה?). ושמא יש חילוק בין שתי השיטות
המובאות במ"ב ובין מים מקולקלים וטעם דין חומץ לא דמי להכי (ואולי דמי לציר ומורייס ששם המ"ב לא הביא את המחלוקת הנ"ל ולא הגביל בכמות, מה שלא מסתבר לומר לפחות לפי הטעם של הי"א שהביא).
ובכלל חומץ מזוג הרי אסור, ומדוע לא נחשב שהחומץ קלקל את המים, כלומר אני מבין
שלא כל טעם רע שמתווסף למים מקלקלם, אולם מה נחשב כמקלקל את המים ומה
נחשב שהמים מתקנים אותו?
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 07/10/2008 21:34:11
מ. זוהר
 |
|
|