תפילה ודטרמיניזם או תפילת שוא

יעויין בגמרא בברכות דף נה, א בתחילתו:
"כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב".
וברש"י:
מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:
כאב לב - שאין בקשתו נעשית:

כנראה שהדטרמינזם הנידון באשכול זה הטריד גם את הגמ' -לכה"פ אליבא דרש"י- וכנראה שהנקודה בתפילה היא איננה מקח וממכר. בדיוק כמו בשאר מצוות.
מה כן? מצווה? בכל מצווה ישנו טעם ספציפי או חוויה ספציפית. מהו טעם מצוות תפילה? מהי החוויה של מצוות תפילה?
הפתרון של ליבוביץ' לא כ"כ מספק אותי. משום שבאותה מידה ניתן לגזור דקותיים דומיה. או קריאת טקסטים מתמטיים לשם עמידה לפני ממה"מ [או למצער פסוקים מהקוראן].

אני מתחבר יותר לגישה של הרב סולובייצ'יק או זו של הרב וולבה. אך אני כעת קצת מתעצל מלסוקרם בקצרה. אולי בהמשך. או שיבוא פורק אחר לאיגרתי.

תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 07/04/2013 20:38:35

גליליאו
האפשקט הפסיכולוגי של אמירת שבחים ובקשות גדול לאין ערוך ממשוואות מתמטיות

דה וינצי עיין ברכות לב עמוד ב, אמר רב חנין כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם ,ומקשה הגמ,איני והא וכו ומתרצת הא דמעיין בה והא דלאו מעיין בה,עיין שם,

מדף נה ניסית להביא ראיה על התפילה שאינה עוזרת מטעמים דטרמיניסטיים ,[או לכל הפחות ,לאו דוקא עוזרת] בדף לב הגמרא מפרטת סיבתו ,אין תפילה החוזרת ריקם כשאינו מעיין בה,ואם חזר ריקם סיבתו תהיה סוג של עונש לזה שעיין בה,

עונש למעיין בה ,מהרהר אחר מידותיו בזמן ההמתנה,מאירי, יש מפרשים לפי תוס,המעיין בה רואה את עצמו ראוי לישועה וממילא הוא שייך לקטוגריה דשלושה דברים שמזכירין עוונותיו שאחד מהם הוא עיון תפילה

תפילת שווא ותפילה בלתי מוצדקת, מה הן? 

הובאה למעלה דוגמא, אדם שמבקש שהרמזור יהיה ירוק. אלא מה, באותו הזמן הגיע יהודי חשוב לרמזור מצד אחר, וגם הוא מבקש שהרמזור יהיה ירוק. האם יכול להיות שתפילה לא תתקבל רק בגלל שהיא סותרת תפילה של אחר?