דינה

איך, איך, איך הופכים סיפור רע - לטוב, למוסר-השכל, לחזרה בתשובה...

הנה לך ההבדל בין זכרים לנקבות. שהמוח הזכרי הוא פתלתל ומנותק, ולא מתעניין במה שבאמת קורה, אלא יכול להפוך את ההפוך ושוב להפוך ולתת פרשנות שאין לה אפילו קצה קצהָ של אמת, אבל היא מתאימה למה שרוצים להשיג...

ואילו נקבה רואה דברים כהווייתם, מאיפה הם יוצאים. הנקבה מחוברת קודם לחיים, אחר כך למוח...

דינה חטאה והחטיאה, ובבירור - ואיך אתם הופכים אותה לצדיקה מחזירה בתשובה -  גאונות פתלתלי המוח הגברי המנותק מהמציאות...

דינה היא נערה חסרת חינוך ומשמעת, בת יחידה מפונקת בין 12 בנים, עושה רק מה שבראש שלה, לוהטת בנעוריה, מחפשת לה הרפתקאות בעיר, הולכת לה לבדה לשכם, מתאהבת בנסיך, נשארת אצלו ללילה -
והשבח לאל - גם מצליחה לגרום לו לרצות לשאתה לאישה, באיום על מה יעשו לו אחיה או שבאמת מצליחה לעורר את אהבתו, לך תדע -

ואחר כך באה ומספרת את הסיפור ככה שמוציאה את אחיה מדעתם, כאילו נתפסה ועשו לה משהו, והם, חמומי מוח וערמומיים בו-זמנית -  הלכו ועשו את הזוועה שעשו לבני שכם...

ויצרו עוד מסד איתן לשנאת עולם... העלו חמתה של עיר שלימה על בית יעקב במעשה הנפשע שלהם.

לא הספיק להם מעשה יוסף בבור, והערמומיות חסרת הלב שגילו עם השמלה הטבולה בדם, ואיך שברו את לב אביהם מצער בשל קנאתם, ואיך עוללו לאחיהם הקטן מה שעוללו, ועכשיו זה...
 
לא לשווא התייאש מהם יעקב כל כך.   

העיקר שמישהו מתייחס...

יש כאלו שקשה להם להתיחס כשמולם עומד מישהו שמקובע במה שרואות עיניו הגשמיות במבט ראשון ואין אפשרות לדבר איתו על דברים שקצת צריך לדעת לשחרר בכדי לדון בהם.

ולגברים קל יותר לשחרר. 

המילה קיבוע, מה שכתבת -  "מישהו שמקובע בגישה גשמית" אינה במקומה, אם בכוונתך לתאר את הגישה שלי. 



 אני מתייחסת לכתוב. בעיני הכתוב בתנ"ך הוא קדוש, אבל הפרשנות לא. ואין לי שום רשות לפרשן את הכתוב בצורה שתהיה כדאית יותר לאינטרסים העכשוויים שלי.

מי שמפרש את מעשה דינה והתנהגותה כרצון להחזיר בתשובה ולהחזיר אנשים למוטב - מקובע בכך שלא משנה מה כתוב -  הוא יפרש את זה באופן שיתרום למטרתו העכשווית, היינו, שכל המטרה של התנ"ך היא להחזיר אנשים בתשובה.

אני חושבת שיש בתנ"ך הרבה הרבה הרבה  יותר מזה ושהמגמתיות של הפרשנות הזו אינה שונה מהמגמתיות של בעלי כוח בכל הדתות בעולם מאז ומעולם  - להשתמש בנגישות שלהם לדברי הקודש כדי להשיג את חפצם העכשווי. להפוך את הקדוש לקניינם הפרטי.

פרשנות כזו בעיני היא פוליטית ולא רוחנית.  

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.
-----------------------------
אני לא רואה בכתובים הקדושים שהיא התאהבה בנסיך כמו שאת רואה. את רואה מה שאת רוצה לראות או מה שנראה לך שהכי כדאי לך שקרה .

או קיי, צדקת ממני, עמית,  כי שכחתי את המילה "וַיְעַנֶּהָ".

עדיין - מאיפה המצאת את ה"מחזירה למוטב"? מצא לי את זה בתנ"ך - ואקבל. היא הלכה לבלות עם חברות בעיר. סבבה. מגיע לבחורה צעירה ליהנות קצת, ובחורה צעירה ויפה תמיד מעוררת יצריו של בחור צעיר ויפה.

מנין שהיא חיפשה להחזיר אנשים למוטב? ואם היתה כזו צדקת כמו שאתה מנסה להציג אותה - איך הניחה לאחיה לעשות את מעשה הזוועה שעשו? מדוע סיפרה להם באופן כזה שהרתיח את דמם עד שהלכו ועשו מעשה נבלה אשר כזה?

בחורה תמימה, טובה, הומחזירה אנשים למוטב - לא היתה גורמת אסון כזה לדורות, אסון כזה למשפחתה ולעיר שלימה, ולשנאת עולם לצאצאי יעקב , עד עצם היום הזה. 

ואם הייתי כותב שהיא הלכה לראות הופעה של רקדניות שהזמין שכם, והוא נדלק עליה תוך כדי שהיא בקהל, והיא קצת נגררה להסתכל עליו גם, ובסוף הוא לקחה קצת יותר בעל כורחה מאשר היא רצתה זה היה נראה לך בסדר או שגם ירגיז אותך שאין זכר בכתובים לרקדניות?

עמית, בוא נסתכל על הסיפור כפי שהוא.

שכם בן חמור היה ממשפחה מכובדת - גם ככתוב "נשיא הארץ" וגם במשתמע מכך שיכל לגרום לכל העיר לעשות מה שביקש, ועוד בקשה מחמירה כזאת, למול את עצמם.

ושכם בן חמור היה אמיד וממשפחה הגונה   - זה במשתמע מכך שאחרי שראה אותה ולקח אותה - בא הוא ואביו עם כל המתנות הדרושות ובכל הענווה הדרושה וביקש מיד לשאתה לאישה ולשלם ככל אשר ישיתו עליו, מבלי להתחמק, ולא התחבאו מאחורי מעמדם הנישא.
 
לגבי אופיו האישי - אין לנו אלא לשער. המילה "ויענה" מציגה אותו  כקוזק גס רוח, גם אם  מעשיו שלאחר מכן מדברים בזכותו. אז או שהיה בחור טוב אבל באותו מעמד לא שלט ביצרו או שבחברה בה הוא גדל לא היה מקובל להתאפק כמו בחברה היהודית. או אפשר והיה רודף נשים זלזלן שלוקח ונוטל ומנצל מעמד משפחתו, וכל אותו עניין של נישואין בא מלחצה של משפחתו שהחליטה להגיד לו "עד כאן",  או שפשוט התאהב בכנות בדינה.  באשר אליו - הכל אפשר, וכל פרשנות שתביא יכול להיות בה טעם.


אבל לגבי דינה - יש לי בעיה עם הפרשנות שהבאת.

 מאיפה מציתם כי דינה, שהיתה מעורבת והיתה הגורם במעשה נפשע ללא ספק אשר נעשה שם - הן מצד אחיה לתושבי שכם ומשפחתו,  והן המקרה שלה עצמה ואיך הגיע שכם אליה - והן מדוע זה בחורה  עם כל כך הרבה אחים צריכה ללכת לבדה לבקר חברות  - מאיפה מציתם כי היתה ברה ותמה ומחזירה אנשים למוטב?

נערה תמה המחזירה אנשים למוטב לא היתה מניחה לאחיה לעשות מה שעשו, זה דבר ראשון.

נערה תמה אשר  קרה לה מקרה עם בחור  - שנסחפה  או שנאנסה   - נערה תמה ב99 אחוז מהמקרים לא מספרת לאיש, מלבד אולי לאימה או אחות קרובה, ובסודי סודות, ורק אחרי זמן, ולעולם אין אחת מהן שתגלה דבר החוצה, ואף לא ברמז. 

כך נוהגת כל נערה טובה.  אבל נערה לא טובה - רצה מיד לפרסם ולהודיע רבים כי נאנסה, וכך מבטיחה את עצמה מראש, כדי שאם יתגלה משהו - בידוע שאין זו אשמתה...

ממעשיה של דינה, הן הפרסום המיידי  "עינו אותי, נאנסתי"  (נערה אחרי אונס לא מסוגלת לדבר חודשיים - לא כל שכן שתבוא מיד ותספר פרטי פרטים לאחים חמי מזג) והן מצד העובדה שגרמה אסון כה גדול לעיר שלימה והביאה את אחיה לידי מעשה נבלה אשר עשו -   

ממעשים אלה קשה מאד לשפוט אותה לטובה. במקרה הטוב ניתן שלא לשפוט אותה לרעה. לתת לה זכות נעוריה או תמימות או בורות בהבנת העולם.  אבל בוודאי שאי אפשר להגיד שהיתה בחורה טובה, ועוד מיטיבה לאחרים או מתעניינת בלהחזיר אנשים למוטב....  

ואני מקווה כי תשיב לי לעניין, ולא תברח להתחכמויות.   

אנחנו לומדים את זה בהיקש ["ותצא דינה".."ותצא לאה"].
זה אחד מהדרכים ללמוד תורה.

התורה קוראת לה "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב.." [המילים "בת לאה" קצת מיותרות אך אין דבר מיותר בתורה אלא שיש כאן משהו שמלמדנו על ההקבלה למה שעשתה לאה]

רש"י שם עומד על נקודת ההיקש שגם לאה יצאנית היתה כשיצאה לקראת יעקב "ותצא לאה לקראתו", ויציאה זו היתה לטובה כמו שכתוב בהמשך שהקב"ה שמע אל לאה ביציאה זו משום שרצתה להרבות בשבטים.


וכשם שיציאת לאה היתה לדבר טוב שהוא "להעמיד שבטים" מיעקב, כך גם יציאת דינה היתה לדבר טוב.



והתורה היא בעצם ספר של הוראות וכאן יש הוראה לנשים ששיכות ויכולות לפעול השפעה על הזולת, שיצאו ויעשו זאת.

הבנתי. כלומר, אין ערך למי היא, מה קרה באמת, אבל יש כאן קודים סימבוליים, ואליהם מתייחסים.


או-קיי, מקובלני. 

 אם הסיפור אינו חשוב, אלא הקודים - אז הפרשנות ל"ותצא דינה" יכולה להיות גם כל טוב אחר, כל טוב שתרצו בו - 
אז למה ה"טוב" שביציאת דינה הוא דווקא החזרה בתשובה או החזרת אנשים למוטב? ( זה לא ארגומנטרי, אני באמת רוצה להבין.)  אולי ה"טוב" הוא שגרמה לזה שעיר שלימה מלה את עצמה וזה תרם להם משהו מבחינה רוחנית, וזה  דבר טוב, אבל כדאי לא לשכוח שהם כולם מתו מזה בסוף, והשאירו זיכרון של זוועה ובגידה לצאצאיהם באשר למהי מילה ואיך נוהגים בני יעקב...  


ואם דווקא החזרת אנשים בתשובה  -  מקובל עלי שיש אפשרות שבבגרותה ייסרו אותה ייסורי מצפון על מעללי נעוריה, והיא הפכה אדם טוב המחזיר גם אחרים למוטב...  ועדיין, היא נראית לי נוקשה וחסרת התחשבות, שאפילו את זה עשתה בצדקנות ולא מלב...


כשאתה אומר "התנ"ך הוא ספר הוראות, יש כאן הוראה לנשים ששיכות ויכולות לפעול השפעה על הזולת, שיצאו ויעשו זאת" - אתה למעשה מחזק את הטענה הראשונה שלי - שלא משנה מה כתוב, הופכים את זה מגמתי לכיוון שחפצים בו, ופה הכיוון שחפצים בו הוא החזרת אנשים בתשובה.

לכן אני מפקפקת בפרשנות הזאת. פרשנות מגמתית אינה יכולה להיות אמיתית.

אני חושב שזה חלק מהתורה וחלק מדרך ישראל שהתחילה כבר בכך שאברהם גייר את האנשים ושרה את הנשים והם הנחילו לנו את הדרך הזו.

כמובן שזו מגמה כללית שבאה לידי ביטוי בפרד"ס התורה, בדברי הדרשנים ואפילו בחיי היום יום של הרבה מבני ישראל ודינה ביניהם.

וכמובן שרצונו של הקב"ה הוא שישובו אליו ואף יש אנשים כלליים שמתפקידם ללכת ולהשיב אבידה להקב"ה.

נשים בדרך כלל פועלות באופן של "כל כבודה בת מלך פנימה" היינו שאינן מיועדות לצאת ולהביא אוצרות שבויים, ולכן התורה צריכה לתת הוראה ודוגמא גם לפעולה נשית בתחום.

וכדאי להוסיף על דרך הדרש שדינה היתה בעצם יוסף, אם אנחנו כבר פתוחים זה לזה ומוכנים לשמוע עוד, ולאה לא רצתה לקחת עוד שבט על חשבון רחל ולכן התפללה שיוסף יהפוך לנקבה בבטן.

וכך נולדה דינה.

והתכונות הזיכריות של היציאה לכבוש בחוץ ולהוציא אוצרות היתה חלק מתכונות הנפש שלה.

עשו היה המטרה האמיתית שלה ולמרות שזה היה סיכון גדול לנסות להשיב את הפרא הטבעי הזה למה שלמעלה מהטבע, בכל זאת היא היתה מצליחה, אבל יעקב מנע ממה את זה ולכן נענש הוא בסיפור עם שכם בן חמור.

וכן. ברור לנו שהמהות האמיתית שהתורה מספרת לנו עליה היא המהות של ההחזרה למוטב, ושזה הדחף שהיה לדינה.

גם לאה היתה מיועדת בנשמתה לעשו [הגדולה לגדול והקטנה רחל ליעקב].

בקיצור יעקב היה צדיק כזה שאוהב צדקנות ואהב את רחל ולאה היתה שייכת לעבודת התשובה וכך גם דינה, וכמותן יש נשים נוספות בישראל שביכולתן וגם בתכונותן להשפיע בחוץ ולא רק להיות עקרות בית,

ובמובן מסויים הן טובות בכך יותר מגברים שמגיעים בקלות להתנצחות ולא מצליחים להישאר בדרכי נועם שהן דרכי התורה האמיתיות.


את הקירוב לאבינו שבשמיים לא המציאו הרבנים אלא שזה חלק מתורת ה', שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.