לפי הפשט הכתובים עוסקים על פי סדר בסדרי הבית, ומתחילים בעיקר הבית - אשתו עצמה, ועוברים לבנים.
לכן תחילה עוסק בדין אשת יפת תואר, שלוקח אותה לאישה, ורק אחר כך דן בדין נחלות הבנים. לא צריך, להיות קשר, לפי הפשט, שום קשר לעניין אשת יפת תואר. והדרש ידרש. ואני לפשוטו של מקרא באתי.
כל מצב של שתי נשים בבית אחד הוא מצב מורכב, יש סיכוי סביר שתהיה אחת מועדפת - התורה דואגת להסדיר את זכויותיה של כל אישה. ההנחה היא תמיד שאם אדם נושא שתי נשים זה בגלל שאשתו האחת - כנראה הראשונה - לאחר זמן היא מוצאת חן בעיניו פחות, או שמסיבה כלשהיא הוא רוצה אישה נוספת, אבל אינו רוצה לגרש את הראשונה כי עכ"פ אינו שונאה ממש, ועל כן משאיר אותה כאשתו ורק נושא אישה נוספת. זה כנראה מצב שהיה מוכר אז, ואת הבעיה המוסרית בעניין זה באה התורה לפתור.
|
|