| נשלח ב-11/11/2007 00:08 |
 |
| |
פורמליזם הלכתי - מתי ועד כמה
בשבוע שעבר התעורר ויכוח, שיצא לי לנכוח בו.
הויכוח נסב על הפרדת דת ומדינה ואכ"מ, אבל הנקודה הייתה כזו :רב ת"ח טען שפשוט בעיניו שעדיף לתת ליהודי שלא שומר תו"מ להינשא לגויה [דרך אישות]על פני נישואים ליהודיה תוך אי שמירת הלכות טומאה וטהרה. החישוב הוא פשוט : הראשון הוא לאו, השני כרת. אמנם הרמב"ם כותב שנישואים לגויה הרי הם כ"בעל בת בן נכר", אבל בפשטות דבריו אגדתיים שם.
הויכוח עלה בעבר גם בפורום, בקשר למיסוד הזנות, או טבילת רווקות. גם שם ההלכה הפורמלית אומרת משהו אחד, ויש 'רוח הלכה' שקובעת משהו אחר. בקשר למיסוד הזנות יש תשובות מפורשות, שאוסרות על כך. בקשר לטבילת רווקות, הגישה הכללית היא שלא להתיר טבילת רווקות, גם במחיר שהן יעברו על איסורים. אבל בנושא שבו אני דן - נידה מול גויה - לא מצאתי תשובות מפורשות.
א. עד כמה דברי הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פי"ב, הם אגדתיים או הלכתיים : "הנה למדת שהבועל גויה כאילו נתחתן לע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קודש. עוון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו : שהבן מן העורווה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל ייחשב, ואע"פ שהוא ממזר, והבן מן הגויה אינו בנו וכו'".
האם הקריטריון של הוצאת בנו מכלל ישראל הוא קריטריון הלכתי? האם מטא-הלכתי?
ב. חלוקה אפשרית היא בין יחיד וציבור : אם יבוא מקרה לפני, אפסוק כמו ההלכה הפורמלית, ואציע למי שלפני להתחתן עם גויה. אבל ברמה הציבורית, בדומה למיסוד הזנות או טבילת רווקות, אין להתיר זאת. אבל, לפ"ז גם בטבילת רווקות יש ליחיד לפסוק לרווקה הבאה לטבול אחרת מאשר היה פוסק לו היה נשאל בציבור. מהפוסקים לא נראה כך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2007 23:34 |
|
| |
mcahn,
1. שאלת:
"רמ במזל, לא הבנתי. אני מדבר שהחילוני מייחד לו את הגויה דרך אישות ולא דרך זנות. במקרה כזה אין נשג"ז, לא?"
2. תשובתי היא כמובן: לא ! גם במייחד דרך אישות יש כאן נשג"ז.
3.גזירת בית חשמונאי שהבא על הגויה חייב משום נשג"ז לא מבדילה בין הבא דרך נישואין לבין הבא כשייחדה לו לזנות (הראשונים חלוקים לגבי ביאת זנות אקראית).
לכן גם אם בא על הגויה דרך חתנות, בכל זאת הוא עובר על איסור נשג"ז בנוסף לאיסור חתנות אם וכאשר הוא קיים.
4. ראה למשל מ"ש הרה"ג מ"ד בס' נהר מצרים (דף קי"א ע"א), שאיש ישראל הנלכד באהבת בת נכר וישב עמה כמה זמן, ואח"כ נוססה בקרבו רוח טהרה לגייר את אשתו הנכרית, והיא גם היא תחפוץ להתגייר, בשביל שלא תפרד מבעלה ומבניה, כאשר בעוה"ר הוא חזון נפרץ בזמנינו, אנו מגיירים את האשה והבנים בכדי להציל את הבעל מאיסור נשג"ז וכו', הגם כי ידוע סיבת גרותן. ע"ש.
והטעם הפשוט הוא "דגזרת ב"ד של חשמונאי הוא לחייבו משום נשג"ז להחמיר עליו יותר על של תורה" (לשון שאילת יעבץ חלק ב' סימן קס"ו). וכ"כ שו"ת חלקת יעקב אבהע"ז סי' כ"ג: ודרך חתנות יש גם איסור תורה. והדברים מפורשים במקומות רבים.
5. לגופה של שאלתך אל נא תשכח גם את איסור הכרת מדברי קבלה, שמכמה בחינות הוא חמור אפילו מכרת המפורש בתורה,
ואכ"מ.
ר"מ
|
|
|
|
|
|
|
