זכותה של שבת ב'

בתחילה לא שמו לב לנוהגיו של אלי ברקוביץ בקיבוץ.אמנם יודעי דבר סיפרו שהוא התחיל

להתלבש בצורה שונה ממה שהיה רגיל,מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה סגורה עד הצוואר,אך

הדבר לא עורר חשד כלשהוא."מן הסתם הוא מזדקן" פסקו חבריו לקיבוץ-בודאי קר לו

גם רעייתו שושנה התחילה לשנות מלבושה.

ברם לאחר שאחד החברים ראהו הולך לאיטו בערב שבת אי שם בקצה המשק,מבודד ושרוי בהגיגיו,מייד עורר הדבר תימהון ושאלה,"מה קורה לאלי ברקוביץ"?ואין זה עניין קל,שהרי מיודענו היה מאז ומתמיד משמנה ומסלתה של החברה הקיבוצית,מנהל המוסך במשך עשרות שנים,וגם את תפקידיו בצבא עשה למופת-אחד שהולך בתלם כמו כולם,ומיד החלו הלשונות הרעים להשתלח בו באלי ברקוביץ.

חברים העלו השערה שאולי איזו כת העלתה אותו בחכתה,אך טענה זאת נדחתה על הסף,חברים אחרים

סברו שאלי ברקוביץ סובל מדיכאון כלשהוא הקשור להתבגרותו המוקדמת,אך עבודתו במוסך התנהלה

למופת,כך שגם תיאוריה זאת נפסלה.רק העצב הנורא שבעיניו הוא שהסגיר את שהתחולל בליבו פנימה.

אכן אלי כל כולו כמה לקיים מצוות.כל מהותו זעקה אל בוראה לשים כיפה על ראשו.

דבר שנראה עניין של מה בכך לכל ילד דתי בגאולה,הרי לגבי דידו של אלי ברקוביץ נראה כמו לטפס על    

הר האוורסט.כל בוקר בעת שהיה אומר את הפסוקים שלמדו רעהו וידידו הרב משולם.

"מודה אני לפניך  מלך אל חי וקיים שהחזרת את נשמתי בחמלה רבה אמונתך "היה מתחייב שימשיך לעטות על ראשו את הכיפה השחורה גם בצאתו מן הבית,אלא שברגע האחרון היה מתחרט.

והנה החליט אלי שזהו זה- הגיע הזמן לשים את הכיפה באופן קבוע,לעיני כל,שכולם יראו,וכבר עבר את סף ביתו עם הכיפה על ראשו,אלא שברגע האחרון נרתע שעה שהופיעה לפניו אשתו של מזכיר הקיבוץ

והוא הוריד בתנועת יד מהירה את הכיפה מעל ראשו.אבל היא הבחינה בכך,ומבט תמיהה גדול ניבט בעינה.כמו אמרה "איך יתכן שאלי ברקוביץ שונא הדתיים הידוע ישים כיפה על ראשו"

הקיבוץ היה כמרקחה,חברי הקיבוץ שלאלי לא היה כל מגע עימהם,הגיעו במיוחד לביתו להביע את שאט נפשם מברקוביץ.הגדיל לעשות מכולם ידידו משכבר הימים,יהודה שלו,הוא הודיע נחרצות לאלי ברקוביץ

שהוא אישית ידאג לסלק אותו מן הקיבוץ "איש בליעל כמוך לא צריך אצלנו בקיבוץ".

אלי מצידו כבר היה מוכן להסתלק מהקיבוץ וללכת לדרכו.הכול היה מוכן וארוז לקראת אותו רגע.

אך ידידו הרב משולם שכנע אותו להישאר למרות הכול.בשיחת טלפון שהתארכה כשעתיים דיבר על ליבו

שיישאר.

"איך לך מושג איזה קידוש השם אתה עושה ידידי,בשעה שאתה הולך בחוצות הקיבוץ עם כיפה על ראשך"

"אבל כבוד הרב הם מבזים אותי,לועגים לי לעיני כל...אפילו ילדים קטנים מטיחים בי עלבונות"

 דממה מעיקה השתררה מעבר לקו,לרגע נדמה לאלי שהוא שומע קול אנחה,אכן כן,הרב משולם נאנק

והזדעזע כל כולו,ליבו כרע תחתיו,בכל יכול היה הרב משולם לעמוד אבל עתה שהתברר לו עד כמה מלאה

סאת השנאה,שאפילו ילדים קטנים בזים להוריהם,פסק מיד "אכן אתה צודק אלי אין כל ברירה שאתה תעזוב את הקיבוץ".

אנחת רווחה נשמעה מפי אלי ברקוביץ.לגבי דידו זה היה כמו לצאת מלוע הארי.

"בכל אופן" הפטיר הרב משולם "אני הולך להתייעץ בעניין הזה עם כבוד האדמור,לשמוע את חוות דעתו

ואני אחזור אליך תוך זמן קצר"

האדמור,אדם מורם מעם,שלעצותיו נשמעו והקשיבו עשרות אלפי יהודים,קיבל את הרב משולם מייד,

מחמת דחיפות העניין.

בקצרה פרש הרב משולם את ענינו של אלי ברקוביץ.

שעה ארוכה  היה האדמור ספון בהרהוריו,מדי פעם היה קם,עיין בספר והחזירו למקומו

עד שלפתע מלמל בלחש.

"קידוש השם איום ונורא" וחזר וקרא בקול רם "אכן קידוש השם נורא ואיום"

פניו אדמו כאש !בכל אופן צריך לברר היטב מה יקרה לאלי שהוא יעזוב את הקיבוץ "ועוד הוסיף האדמור

"יכול להיות שבאם יעזוב עכשיו ילדיו יתנתקו ממנו לתמיד,אולי יוכל אלי לכנס מספר חברים

שיסביר את עצמו"והרב משולם נפנה לדרכו

"האדמור מתנגד בתוקף שתעזוב את הקיבוץ"כך היו דבריו אל הרב משולם לאלי.

הוא חושש שבאם תעזוב את הקיבוץ עכשיו-עלולים ילדיך לעזוב אותך לתמיד"

אלי לא חשב על כך,אבל עכשיו הוא חייב להודות שהאדמור צופה למרחוק,הנה בתו,אותה אהב במיוחד

הודיעה לו נחרצות שהיא לא חוזרת הביתה עד שאביה יוריד את הכיפה המשונה הזאת מראשו.

"פשוט לא חוזרת הביתה"

"אבל הרב משולם מה יהיה עם התורה והמצוות שלי "?

אתה הרי למדתי אותי שבשביל זה באנו לעולם הזה"

"תעשה מה שאתה יכול ליותר מזה אתה לא נדרש,בכל אופן האדמור מציע שתכנס מספר חברים

ותסביר את עצמך "

"אתה מתכוון לשיחת הקיבוץ"?

"כן יכול להיות "

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

שיחת הקיבוץ שהתכנסה בערב יום חמישי בשבוע הייתה סוערת ובלתי רגילה.

באולם הרחב נדחסו ובאו כל חברי הקיבוץ,איש לא נעדר.אף פעם בחיי הקיבוץ הוותיק לא דנו

בשאלה כמו זו העולה עתה על סדר יומו.

דממת מוות השתררה עת נכנס לתוך האולם אלי ברקוביץ,לראשו כיפה שחורה מבהיקה ובשולי צדדיו

השתרבבו ציציות קטנות לבנות,עתה כבר לא התבייש אלי ברקוביץ,כל כולו נכון ודרוך להילחם על נפשו

מלחמה של תורה.פניו היו מבהיקים מרוב מאמץ,ועיניו השחורות היהודיות והחכמות,מתבוננות בקהל הרב הנועץ בו את עיניו,חלקם בשנאה ובאיבה גלויה,חלקם בהתענינות כלשהיא,איש לא נותר אדיש.    

"אלי ברקוביץ בבקשה השיחה זומנה בעבורך"

"אחי ורעי"קרא אלי בקול ניחר.

בקצה האולם התפרץ רעהו לשעבר ועכשיו שונאו המובהק,יהודה שלו,נפיל בקומתו ושריריו האימתניים

משתרגים מרוב חימה "אנחנו בשום פנים ואופן לא אחים ורעים שלך תזכור את זה הרב ברקוביץ,

תזכור את זה טוב טוב"

רעש של הסכמה נשמע מכל קצוות האולם,הקהל היה מרוגז ונסער.

"במאה שערים תשא את הדרשות שלך לא פה"הביע את מחאתו איש שיבה שידע שנים רבות בקיבוץ            

אלי נותר קפוא על מקומו,מביט בחוסר אונים בקהל העומד לבלוע אותו חיים.כמה צדק האדמור שאמר

"קידוש השם נורא ואיום"נזכר אלי בדברי הרב משולם.

"חברים,חברים"קרא  המזכיר אל חברי הקיבוץ.

"שלא יראה כאילו אני מסכים עם דבריו של אלי ברקוביץ,

בכל אופן בזכות הדמוקרטיה הוא ישא את דבריו" 

"אחר כך הוא יספר לחברים שלו ממאה שערים שלא נתנו לו לדבר"קראה לעומתם אשה ישישה

היושבת על כסא גלגלים

אלי התחיל את דבריו מחדש,

"ראו נא חברים כל ימי שנאתי את החרדים שנאת מוות,לא הייתה הפגנה אותה החמצתי,חיי היו קודש

למלחמה בחרדים,ויהודה שלו יודע עד כמה התאמצתי שלט להפסיד אף אירוע"...

"אז איך זה הפכת להיות פודל שלהם,קצת נתנו לך מרק וכבר הפכת את עורך"קרא בקול רועם

יהודה שלו כנגדו.

אלי ברקוביץ התעלם מקריאת התגר כנגדו והמשיך!!

"כולכם ודאי זוכרים את הקור הנורא שהיה בשבת לפני חודשיים ימים,ובכן בירושלים הגיעו המעלות

למינוס,נתקעתי עם המכונית שלי בשכונת גאולה בירושלים וחשבתי להעביר את השבת בתוך האוטו,

ממש קפאתי מקור,אך הרב משולם היקר שראה במצוקתי לא הרפה ממני,

פעם אחר פעם ביקש התחנן והפציר לפני "אנא בא תהיה אורחנו בבקשה ממך"

אני מוכרח להגיד שדבר כזה עדין לא ראיתי שבן אדם בלתי מוכר,זר,יזמין את חברו בלי כל חשבון

ואני סירבתי בתוקף לכל ההזמנות ודחיתי אותן בבוז.ולבסוף שלח את אשתו ובתו להזמין אותי הזר

המוזר,במזג אוויר נורא שכזה.האישה דרשה ממני להתלבש במעיל שהביאה-ואחר בביתם איזה

יחס חם,איזו ענווה,הגברת משולם רק הבחינה שגמרתי את המרק וכבר הביאה עוד"

"זהו שאמרתי לך,אלי רק הביאו לך מרק וכבר שיניתי את דעתך"התפרץ יהודה שלו נסער כל כולו 

"זה לא המרק,יהודה זה היחס שלהם אלי."

תבין יהודה לגביהם לא הייתי זר אלא יהודי,יש מושג בתורה שכל ישראל ערבים זה לזה,שאם אחד נפגע

כמו תלמיד חכם מנוסה עמד אלי ברקוביץ ודרש את דרשתו.

"ואחר כך השירים מה אומר לכם חברים שנים שאני שר שירי פלמ"ח יחד אתכם,אבל שירה כזאת

שבאה מעומק הלב לא שמעתי מעולם.אני אומר לכם חברים יש הבדל בלתי נתפס בין שירי הקודש לבין

שירי החול שלנו.פשוט זוהי מהות אחרת לגמרי.

" ואחר כך בלילה,שהתכרבלתי בשמיכה,ממש לא יכולתי להירדם מרוב התרגשות ואת עצמי שאלתי.

אילו אויביך ?הרב משולם ואשתו הם בכלל אויבנו ?הרי שנים שאני נלחם בהם,שנים שאני צועק וממרר

 להם את החיים,אני יכול להגיד במפורש,חברים,החרדים אינם אויבנו אלא אוהבנו.

כך אני מרגיש כיום לפחות נכון הדבר לגבי משפחת משולם...." 

הקהל הקשיב בדממה מוחלטת לדבריו הנוקבים של אלי ברקוביץ.הגה לא נשמע,אף לא אוושה קלה ביותר.גם יהודה שלו נראה מתוח ללא תגובה.במיוחד הממו את הקהל דבריו הנוקבים של ברקוביץ.

"החרדים אינם אויבנו אלא אוהבנו"

היה זה חידוש שלא נשמע כאן מעולם,למרות המחלוקות והמריבות הקשות "החרדים אינם אויבנו

אלא אוהבנו"ומי אמר זאת אכן אחד מהשמנת שבשמנת מהאנשים המובילים בקיבוץ.

לפתע התפרצה ועמדה על רגליה אישה ישישה וכסופת שיער בעלת הדרת פנים וזעקה.

"הוי טאטא,הוי מאמא"    

הייתה זאת צפורה שלו אמו של יהודה שהמשיכה בזעקותיה.

"הוי טאטא,הוי מאמא.תסלחו לי שאכלתי ביום הכיפורים,תסלחו לי שחיללתי שבת,שלא אכלתי בשר כשר,

אנא ממכם תסלחו לי,תסלחו לי שאכלתי חמץ בפסח"

אלי ברקוביץ אמר בלחש "זה הקב"ה שצריך לסלוח לך לא ההורים שלך"

עוד הוסיפה גברת שלו "הוא צודק אלי ברקוביץ הכול אמת לאמיתה"

ערירית הגיעה לקיבוץ,היא גדלה בעיירה יהודית בפולין בשם קלימנטוב,ועד לשואה קיימה תורה ומצוות

בדקדוק רב.בעלה היה ראש הקהילה המכובד,לימים נולדו לה שני ילדים ועם פרוץ המלחמה צפתה לילד שלישי.

אותו הלילה,בו חיסלו הנאצים ימ"ש את בעלה ושני ילדיה כולל שאר תושבי העיירה הי"ד לא תשכח לעולם.היה זה ביום שבת קודש שבו נטלו הצוררים את בעלה ושני ילדיה למזבלה,ירו בכולם ללא רחם

ציפורה שלו נצלה בנס.גופתו של בעלה הוטלה עליה וכך שכבה מספר שעות מיוסרת,מעונה בלי שהנאצים ימ"ש הבחינו שהיא עדיין בחיים,מפחדת לזוז כך שכבה מספר שעות,ספק חיה ספק מתה,

עד שהתעורר בה רצון החיים מחדש והיא נמלטה מגיא ההרגה אל תוך היערות מסביב.

ביער כבר אספו אותה פרטיזנים יהודים ודאגו לה             

ביער ילדה את תינוקה הוא מיודענו יהודה שלו ומני אז חייתה בקיבוץ מסוגרת בתוך עצמה,אף לא חיוך קל שבקלים עלה על פניה.

אדישה התהלכה בקיבוץ,ולעיתים הועלה החשד שהיא לוקה בנפשה,אך מאחר שהייתה תופרת מצוינת

עזבו אותה החברים ולא בקשו ממנה דבר.את בנה לא ידעה על מה ולמה חינכה לשנאה תהומית לכל עניין חרדי או דתי,שנאה שהרגישה כלפי העולם כולו.

כבר מתחילת הערב ישבה קרוב לאלי ברקוביץ והאזינה בקשב רב לכל מילה היוצאת מפיו.

שלא כהרגלה הייתה מרותקת לדבריו מנענעת את ראשה בהסכמה לכל דבר שאמר.

ואכן אלי לא הבין מה רוצה אישה זאת ממנו והנה כאשר בא בנה להתריס כנגדו מיד הרימה את ידה

ודחתה אותו על הסף כמו אמרה "זה שטויות מה שאתה אומר בני"       

לפתע קמה על רגליה ושאגה בקול מתריס ותובע

"הוא צודק אל ברקוביץ,בכל מה שהוא אומר"

"אבל אמא הרי את חינכת אותי שהחרדים הם הטפילים של המדינה,איך פתאום את משנה את דעתך"?

התפרץ יהודה שלו כנגד אמו.

"יהודלה שלי,אילו רק זכית לראות את אביך רב חשוב בקלימנטוב שבפולין,אילו רק זכית לראותו דורש

לפני הציבור"   

יהודה שלו תפס את ראשו בשתי ידיו כלא מאמין "מה את אומרת אמא,מת את אומרת"

זאת הייתה הפעם הראשונה לאחר שישים שנים שציפורה קראה לבנה בשם יהודלה.ואילו ברכה שלו אשתו של יהודה  ברכה שלו קראה בקול סוער "למה את מתעללת בבנך,אה ציפורה איך לך בושה"

ציפורה מצידה לא נותרה חייבת וענתה "הלא כולכם חשבתם בקיבוץ שאני מטורפת"

אי אפשר לדעת מה גרם לה לגברת שלו לחזור בה מכל אשר האמינה בו כל ימי חייה יש לשער שהייתה זאת הופעתו האמיצה של אלי ברקוביץ,הכיפה השחורה על ראשו והציציות המתבדרות מעל חולצתו הם אולי שגרמו לגברת הזקנה לפרוק את מהלך חייה ולהזכיר נשכחות.

גילוי הלב של הגברת הזקנה עורר השתאות ופליאה בין חברי הקיבוץ,השיחה געשה ורעשה.

אכן נזכרו הוותיקים שבין החברים איך באה ציפורה לקיבוץ כשעיניה ברקו באור משונה

 אין ספק שהיא נראתה מיוחדת ביותר,ואפשר שנטרפה עליה דעתה אחרי השואה הנוראה והסבל שעבר

עליה,לכן התלבטו החברים זמן רב באם לקבלה לקיבוץ באם לאו.

אך ציפורה שלו לא הייתה מטורפת אמנם הגהנום האיום שעברה בשואה השפיעה עליה ושוב לא יכלה ליצור קשר עם אנשים.בתחילה בהגיעה לקיבוץ ניסתה איך שהוא לשמור תורה ומצוות בסתר

בתוך ביתה.לאחר זמן התרגלה לחיי החול ושוב לא נאבקה.

והנה שנים עברו ולפתע הופיע אלי ברקוביץ עם סיפורו המהמם והמרגש,ובבת אחת חזרה אל מעונות

נעוריה,עת שהייתה נערה צעירה בבית יעקב,שעה שהתפללה לבוראה שלוש תפילות ביום,שמרה שבת

ואכלה כשר והייתה אשתו של בר אוריין.

     .----------------------------------------------------------------------------------

אלי ברקוביץ ניצב נפעם ונרגש ביותר לנוכח סערת הרגשות שהתרחשה לנגד עיניו.

לעצמו תהה אולי בכל זאת יצליח ליצור קשר עם החברים שכל כך שנאו אותו בתחילת הערב

ועתה נראה שהשתנה יחסם אליו.

אך "הבעל הדבר"ניצב כנגדו כחומה בצורה,בראותו אמנם שמהפך רוחני מתרגש ובא אל פתחו

גייס לטובתו את יוחאי לוי,קיבוצניק,שלא הפסיד אף משחק כדור סל בטלויזיה,אפילו לא בשביל אלי

ברקוביץ.באותו ערב של השיחה התנהל משחק מרתק ביותר בין  הקבוצה הלאומית של רוסיה

לבין רעותה הישראלי.אמנם מגמתו של המזכיר הייתה לערוך את השיחה עם ברקוביץ באותו ערב.

כאשר קרוב לודאי הרבה חברים יעדרו ממנה בעקבות המשחק.

אך למרבה ההפתעה פרשת חזרתו בתשובה של אלי ברקוביץ עוררה התענינות מרובה ורוב הקיבוץ

נאסף לשיחה הגורלית.עתה שנותרו לסיום המשחק רק שלושים שניות התלבט יוחאי לוי באם להזעיק

את חבריו שישתתפו עימו בסיום המדהים.

התוצאה הייתה נקודה אחת בודדת לטובת הרוסים,הכדור בצד הישראלי קליעה אחת של השניות

האחרונות הטתה את הכף בצורה נחרצת לטובת הישראלים שנצחו את הרוסים.

המדינה כולה עמדה על רגליה,ניצחון כזה בלתי יאמן שכזה לא יכול יוחאי ליו לשמור לעצמו.

הוא טס אל האולם הלום צרחות "מכבי נצחה את הרוסים"

פצצה שכזאת שהטיל יוחאי לוי אל תוך האולם הייתה מהממת והשפיעה בבת אחת על כל הנוכחים      

נראה כמו התרוקנו מוחותיהם של אנשי הקיבוץ מכל מה שעבר עליהם עד לרגע זה.

מהו אלי ברקוביץ ומיהו בכלל לעומת ניצחון אדיר שכזה על הרוסים.

אפילו אלי ברקוביץ בעל התשובה החדש נראה מחייך בקורת רוח.

רק יהודה שלו נשאר על מקומו המום –כל כולו טרוד מהגילוי הנורא של אמו שאביו אינו אלא יהודי חרדי

כמו ממאה שערים התגלית הלמה בעוצמה שאין לה שיעור,זה היה כמו להלום על ראשו בקורנס בן עשרים ק"ג

מזועזע עד כלות כוחותיו נותר על מקומו ומפיו מתמלמלות המילים

"חרדי אתה,יהודה שלו,זה מה שאתה –חרדי.  

                                                                         נכתב עלידי אלון נאור