היש כאן מי?

נדמה לי (תקנו אותי אם אני טועה) שפורום זה, שהיה בעבר שוקק חיים ושוקק דיונים - נותר שומם, ומבקרים בו כרגע רק עמית חן ואנכי, שנעדרתי וחזרתי רק לאחרונה  .

עמית - אני חושבת שזה בגלל שהחלפת את השם. איכשהו, "אזרחי" היה כנראה ניק יותר אטרקטיבי, אחרת אני לא מבינה מה קרה פה לפורום...

אם אכן יש כאן עוד קוראים - אנא התפקֵדו...

...

תוקן על ידי מגי_אדם ב- 25/11/2007 10:48:14

טוב, אלקנה הוא לא במיוחד טיפוס רגיש לנשים...

חנה היא טיפוס דרמטי, מורכבת, כואבת. לכל הנשים סביבה יש ילדים ולה אין, והיא פונה אליו (למי תפנה) והוא מבטל את עצם הצער שלה - "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים..."  בחייתאך. תשלח אותה להתפלל, תשתתף בצערה, תלך תחפש דודאים, תבטיח לבקר אותה בוקר וערב... מה זה התשובה הזאת? כאילו, מה רע לך, אני אוהב אותך, לא מספיק? בטח שלא מספיק, אבל הוא קצת קהה, הבחור הזה, למרות שהוא טוב לב מאד, ועושה כל מה שהיא רוצה. אבל לא תומך, לא מציע, לא עוזר, לא לוקח אחריות. הוא גם לא משחרר אותה מהנדר הזוועתי הזה שנדרה (מה הקטע? את מבקשת ילד, ואחר כך מבטיחה שאם תקבלי אותו - תתני אותו.... למה? זה רק מראה איזה ראש משונה היה לה). למרות שיכל, ולמרות שהיא פונה אליו לעזרה - הוא אף פעם לא קולט את המסרים שלה, הבעל הטוב הזה.

נראה לי שאדרבה ולהיפך.

אלקנה רצה לומר לחנה שתצא מהמתח ושהוא אוהב אותה יותר מאשר הוא אוהב את עשרת ילדיו, הוא ניסה לומר לה שהיא בסדר בעיניו ושלא יהיו לה רגשות לא טובים בגלל שהיא לא נותנת לו ילדים.

חנה לעומת זאת [כך נראה לי] בכלל היתה בקטע כזה שבו היא לא חושבת על ילדים לאלקנה אלא על כך שיש ביכולתה להביא ילד להקב"ה ולכן אלקנה לא הצליח להרגיע אותה.

לא פשוט להתעסק עם צדיקה כזאת בבית.

גם אני כאן.

על תקן ילד דחוי.

חח אתה חמוד

תודה.

אין כמו העידוד לחינוך.

בכלל אין כמו חינוך

אני הייתי מציע להפוך את ה"מרכז לעניני חינוך" שלכם, ל"מרכז לעניני חיוך".