שותף, כתבת: <אלה שמתפללים מבעוד יום אינם יוצאים ידי חובת קריאת שמע (של לילה) אלא רק כקוראים בתורה, וממילא אינם צריכים להניח תפילין.> יש שיטות בראשונים שיוצאים ידי חובת קריאת שמע של ערבית לפני צאת הכוכבים (אכמ"ל, אך עיין בתוספות הראשון במסכת ברכות), האם תרוצך תקף גם לדידם?
נשלח ב-22/2/2011 21:19
בעלבעמיו כתב:
שותף,
יש שיטות בראשונים שיוצאים ידי חובת קריאת שמע של ערבית לפני צאת הכוכבים (אכמ"ל, אך עיין בתוספות הראשון במסכת ברכות), האם תרוצך תקף גם לדידם?
האיסור להניח תפילין בלילה הוא שמא יישן בהם וכו'. אם לפי ראשונים אלה זמן שכיבה מתחיל מבעוד יום גם האיסור מתחיל איתו, ולכן נראה שגם לשיטתם לא יניח.
אגב, על פי סוד בודאי שלא יניח (תפילת ערבית והכנותיה הן בכלים החיצוניים, ואין שם מקום לתפילין).
נשלח ב-23/2/2011 13:53
מאחר שדובר כאן בענייני ק"ש כתלמוד תורה והובא הירושלמי המפורסם, אזכיר מקור שנדמה לי כי הוא ידוע פחות:
שינה של שחרית כיצד? מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, שאם ישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, נמצא בטל מן התורה. שנאמר: (משלי כו) "הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו" (אבות דר"נ פכ"א).
אמנם, הגר"א מגיה "בטל מק"ש", אך זוהי הגהה שאין לה מקור בכתבי היד ונראה שהיא מסברה בלבד.
נשלח ב-29/2/2012 21:09
שותפיסוד כתב:
שאלה נוספת בענין קריאת שמע
קיי"ל שכל הקורא ק"ש בלא תפילין הרי זה כמעיד עדות שקר בעצמו, ולכן מניחים תפילין בקריאת שמע של שחרית, בערבית לא מניחים כי לילה אינו זמן תפילין (ולצורך הענין לא משנה אם זה מדאורייתא או מדרבנן).
לפי זה, אלו המתפללים ערבית מבעוד יום מן הראוי שיניחו תפילין. האם ידוע לחכמי הפורום על דיון בנושא.
אלה שמתפללים מבעוד יום אינם יוצאים ידי חובת קריאת שמע (של לילה) אלא רק כקוראים בתורה, וממילא אינם צריכים להניח תפילין.
וה' אינה לידי
הגהות מיימוניות הלכות תפילין ד:י
"כתוב בספר ה'עיטור' בשם רב עמרם גאון: 'וששאלתם ממנהג רבנן: כך ראינו גאונים, ואבות בית דין, ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה, שאין חולצין התפילין עד 'כימי השמיים על הארץ', של קריאת שמע על ערבית'".
נשלח ב-29/2/2012 21:57
(לפני שבודקים אם זמן קריאת שמע הוא מדרבנן או לא צריך לבדוק האם בכלל קריאת שמע כל בוקר היא מדאורייתא או לא.. ומה עושים למשל בקוטב הצפוני שחצי שנה לילה וחצי שנה יום..)
רמב"ם:
הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתו. אלא הרי הוא כקורא בתורה. ומברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות:
מרן באותו מקום:
הקורא אחר שלש שעות וכו'. משנה (שם ט':) הקורא מכאן ואילך כלומר מג' שעות ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ובגמרא מאי לא הפסיד לא הפסיד הברכות וכיון שלא חילקו שם בין אנוס למזיד משמע דדוקא גבי לילה דשכיח שינה הוא דגזרו, גם רבינו לא ראה לחלק ביניהם וזהו שכתב לענין שאחר שלש שעות לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה אפילו היה אנוס ולענין שמברך לפניה ולאחריה אחר ג' שעות כתב אפילו איחר כלומר אפילו איחר במזיד וכתב הרא"ש ז"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל דדוקא עד סוף שעה רביעית הוא דמברך לפניה ולאחריה שהוא זמן תפלה לרבי יהודה אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות ואם בירך עובר על לא תשא. וה"ר מנוח כתב הקורא אחר שלש שעות וכו' פי' כל שאר היום עד הערב ודעת ר"ח דדוקא עד שעה רביעית אבל מרביעית ואילך הפסיד ואין כן דעת כל המפרשים ולישנא דמתני' הכי מוכחא הקורא מכאן ואילך ולא יהיב שיעורא משמע דכולי יומא קאמר עכ"ל. יש שואלים מ"ט בשכבך דרשינן כל זמן שבני אדם שוכבים על מטתם וכדאמרינן בהא דרשב"י פעמים שאדם קורא קריאת שמע ב' פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת אחר הנץ החמה ויוצא י"ח אחת של יום ואחת של לילה ומסיק התם דקרי ליה ליליא משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא וע"כ אין פי' שבאותה שעה עולים על מטתם לשכב דאין דרך בני אדם לשכב באותה שעה אלא פי' שעדיין שוכבים על מטתם ואם כן בשכבך פי' בעודם שוכבים והיינו לרוב בני אדם עד שיעלה עמוד השחר ולמה לא דרשו כן ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום?וי"ל דאה"נ דהכי דרשינן ליה ומ"ה אמרי' הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואילו לא היה זמן קריאת שמע כלל היו ברכותיו לבטלה אלא משום דקי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפלה ותפלות כנגד התמידין תקנום והתמיד היה קרב עד ד' שעות ואם כן קודם צריך לקרות קריאת שמע ולכך הקדימו זמנה עד סוף שלש שעות ואסמכוה אקרא ובקומך בשעה שדרך בני אדם קמים ותדע דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא דתלי טעמא עד סוף ג' שעות דשכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ואטו בני מלכים מי הוו רובא דעלמא אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:
נשלח ב-1/3/2012 12:19
עיק כתב:
מאחר שדובר כאן בענייני ק"ש כתלמוד תורה והובא הירושלמי המפורסם, אזכיר מקור שנדמה לי כי הוא ידוע פחות:
שינה של שחרית כיצד? מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, שאם ישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, נמצא בטל מן התורה. שנאמר: (משלי כו) "הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו" (אבות דר"נ פכ"א).
אמנם, הגר"א מגיה "בטל מק"ש", אך זוהי הגהה שאין לה מקור בכתבי היד ונראה שהיא מסברה בלבד.
בירושלמי ברכות פ"א הל"ב:
רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין .... ולית ליה לרשב"י הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. וא"ר יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון.
הרי שהירושלמי מגדיר את קריאת שמע כתלמוד תורה ולכן אינה דוחה שינון אחר. ולכן אדר"נ מתיחס לביטול קריאת שמע כביטול תורה.
