|
|
| נשלח ב-1/1/2019 15:56 |
|
| |
מדבריך נראה, שאתה לומד כאילו יש צורת הבנה אחת, התלויה בבחינה של סדר המאורעות הפיזי, וצורת הבנה שנייה 'דרשית', שלהבנתך היא שונה ואתה טוען שלאור הבנה מסויימת של סדר המאורעות יש לך קושייה על הפירוש שפירשתי, שלדעתך הוא הבנה 'דרשית'.
אלא, שכאשר אנו באים להתבונן בעולם הרוחני, עלינו להתבונן קודם כל בתובנות הרוחניות, ועל פיהם לבחון את המציאות הגשמית, לא לבחון את הרוחניות על סמך המציאות הגשמית, אלא להפך, להתבונן בעולם הרוחני, ועל סמך זה לבנות הבנה ראויה של העולם הגשמי. הרוצה להתבונן בעולם רוחני ושכלתני ותבוני טהור, עליו להתבונן קודם כל בעולם הרוחני, ודרך אגב אפשר ללמוד מכך כיצד יש להתנהל בהבנת העולם הגשמי, קרי-מעשה בראשית, וכיצד יש להתנהל בו באופן פרקטי - קרי- הלכות. הבנת העולם הפיזי, וענייניו, תלויים בתובנת הרוח והשכל הטהורים, ובהבנת העניינים הרוחניים המשחקים תץפקיד במהלך העניינים.
לפיכך, אין שאלה: כיצד תיתכן התובנה הרוחנית, אם המציאות הגשמית מורה אחרת. אלא: אם אלו העניינים הרוחניים המשחקים תפקיד, כיצד עלינו להבין את המציאות הגשמית לאור זאת. ולשאלה זו ייתכנו תשובות שונות: למשל, תשובה פשוטה שבפשוטה, שהם קראו את שמות בניהם כחלק ממהלך התשובה, וכי סבור אתה שהם חיכו שיעקוב יוכיחם? פשיטא שבני ישראל הצדיקים היו עסוקים בתשובה עוד לפני כן, וכפי שמצינו כבר בחז"ל. תשובות נוספות ניתן לומר, שהעניינים הרוחניים שהם עסקו בהם, היו מסוג אותם נושאים, וזה גם כן פשוט, שהרי במקום שיש פוטנציאל להצלחה שם יש פוטנציאל לאי-הצלחה, והם קראו את השמות על פי הדרך הנכונה, אבל באמת זה היה חלק מתהליך כולל שהקב"ה העביר אותם בו, כדי שילמדו את הדרך הראויה בעניינים אלו. בצד זה, ייתכן שאלו היו ניצני תשובה, וזו תשובה המחברת בין שתי התשובות. תשובה נוספת, הלוא כבר מייד אחרי מעשה דינה הוכיח יעקב לשמעון ולוי, הרי שבאמת השאלה כלל לא מתחילה. הרי, שתשובות ניתן לענות, ואם יש קושיא, מה בכך, הלימוד הרוחני מבטיח הבנה עמוקה וכוללת של העולם, וגם מבטיח טובה והצלחה לעולמו הרוחני של האדם, ומתוך כך כמובן להבנה השכלית, וגם מאפשר התבוננות מפן חדש על העולם הגשמי. הרי זו השקעה ששכרה בצידה.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 01/01/2019 14:07:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2019 20:53 |
|
| |
סדר המכות, הולך ועולה בנראות השליטה האלוקית במציאות,
ראשית מכת דם, רק ביאור מחוץ ליישוב, לאחר מכן צפרדע - שליטה בכל הסביבה האקולוגית של היאור,
לאחר מכן מכת כינים - שליטה בקרקע המיושבת, ואחר כך ערוב - שליטה בסביבה האקולוגית של הקרקע,
אחר כך דבר - שליטה בחיות החיים, אחר כך שחין - שליטה בחיות בני האדם,
אחר כך עובר לשליטה במטאורולוגיה שהיא הסביבה האקולוגית של האדם והחי -
וראשית ברד, שהוא שליטה במטאורולוגיה הרגילה, אחר כך ארבה - שהוא מהתופעות יוצאות הדופן, אחר כך חושך - שהוא כלל אינו בטבע שיהא כדבר כזה,
ולבסוף מכת בכורות - שהוא שליטה אלוקית מוחלטת, שימותו דווקא הבכורות, וזה אינו דבר טבעי כלל, כי אם פלא למעלה מדרכי הטבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 20:12 |
|
| |
בספרו 'איילת השחר' עה"ת פרשת וארא על הפסוק"כבד לב פרעה", כותב מרן הגראי"ל בזה הלשון:
"במדב"ר איתא, מה הכבד כועס, אף לבו של זה נעשה כבד, עכ"ד.
אחד הגיע לשוויץ בשנת תרצ"ט וסיפר כי הפרופסור של המוזיאון מלונדון שנמצאים בו הגופות החנוטים של מצרים אמר, דכשעסק בגופו של פרעה ראה שלבו עשוי מבשר כבד והשתומם, וא"ל את המדרש הנ"ל".
ועוד כאן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2020 17:01 |
|
| |
כינים נולדות מעפר? ההורג כינה בשבת פטור, לדעת חכמים, מפני שהכינה לא פרה ורבה (מסכת שבת, דף יב ודף קז). הרבה קולמוסין נשתברו כדי להסביר הלכה זו, שאינה תואמת את הידע הזואולוגי הידוע לנו היום. אולם אפשר לומר שאין כאן טעות. הגמרא אינה דנה בכינים של תקופתנו או של תקופת הגמרא, אלא שואלת שאלה תאורטית בנוגע להריגת כינים תאורטיות, הכינים ממכת כינים בפרשתנו, כינים שנולדו מעפר הארץ. (אולי לכך התכוון הרב יוסף מאורליינ"ש בתוספות: "דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ והיה לכנים [...] אבל הכינה הרוחשת חייב עליה"). פעמים רבות הגמרא שואלת שאלות תאורטיות, לא על מנת לעסוק במקרה הספציפי שהובא, אלא כדי להגדיר הנחות יסוד. ההגדרה של מלאכת "צד" היא "נטילת נשמה", ולכן בסוגיה זו הגמרא מגדירה מהם חיים. כך גם מסכמת הגמרא את המחלוקת: "רבי אליעזר סבר: [...] כל שיש בו נטילת נשמה, ורבנן סברי: [...] כל דפרה ורבה".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2020 07:41 |
|
| |
תלמידטועה
בשבת יב הגמ קישרה דין הריגת כינה למעשיהם של אמוראים ובהנמחה שהם לא נדבקו מכיני מצרים (ותלוי בדיון במפרשים אם לא נאמר על מכה שלא היתה בבנ"י אם היתה בהם) ולא האריכו ימים כל כך, הרי שהגמ' דיברה על כיני בבל ולא כיני מצרים
|
|
|
|
|