בא

שמות יג/י ושמרת את החוקה... מימין ימימה.  בעירובין (צו.)  מוסכם כי הפס' בא לצמצם את הזמן ונחלקו אם הפס' עולה על שלפניו – תפילין – או על שלפני פניו – פסח. לא מובן מדוע לא לייחס את הפסוק לשלפניו. הרי או שעולה על כל הפרשה (פסח+תפילין) או רק על שלפניו ומדוע לא לייחסו לפחות גם לתפילין?   אם נאמר כרשב"ם המפורסם שהפס' של תפילין פשוטו הוא רק צווי לזכור תמיד כאילו הם תכשיט בין עיניך וכו' מובן שהרי הצמצמום לזמן נוגד את מהות הפסוק. וכמדומה שזו באמת כוונת הרשב"ם שטרח להצמיד חפי' זה את ההסבר שלמימים ימימה עולה על פסח.

 כט
וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. 
יש לדעת, על סמך מה הצהיר משה הצהרה זו?
מדברי המדרש המובא ברמב"ן עולה, כי משה מדעת עצמו אמר כן, והקב"ה מילא את דבריו.
וז"ל המדרש (שמו"ר יח א):
<* style="margin: 0.5em 25px 0px 1px; padding: 25px 5px 5px; border: 1px solid #dbdbce; font-variant-numeric: inherit; font-variant-east-asian: inherit; font-stretch: inherit; font-size: 0.95em; line-height: inherit; font-family: "Lucida Grande", "Trebuchet MS", Verdana, Helvetica, Arial, sans-serif; vertical-align: baseline; quotes: none; background: url("./images/quote_rtl.gif") 99% 8px no-repeat #ebeadd; overflow: hidden; color: #333333;">