אנחנו יכולים לסמוך שהגאונים יודעים?

כמה מהכותבים דברו כאן על 'היהדות אומרת' או 'היהדות כותבת'.
אם רצונכם בהמחשה, הרי באה הודעתו של בעל בעמו על שידוע מה שאמר הגר"ח מבריסק שנעבעך אפיקורעס איז אויך א אפיקורעס.
קודם כל אומרים בשם החזון איש שכל 'ידוע' הוא שקר!
אך במקרה זה מעיד על כך בידוע הגר"א וואסערמאן.
וכבר נבנו על משפט זה תילי תילים של פלפולים וכל הלכות.
ראה למשל בספריו של הגאון האדיר רמ"מ שלזינגר.
מעודי אני תמה ומשתומם, האם זה דרכה של  'יהדות'?
לבנות פסקי הלכה מכריעים ויסודיים ביותר
על אמירות כנף שנאמרו או שלא נאמרו, בהקשר כזה או אחר.
אילו התכוון הגר"ח לפסוק הלכה בעניין קשה זה,
היה כותב תשובה כמו שהיו כותבים הפוסקים לדורותיהם,
או לפחות היה כותב על כך פרק בחידושי הגר"ח על הרמב"ם.
ואז היו חכמים דנים בדבריו, ובראיותיו לכאן ולכאן.

דומני שרק אצל הנוצרים או אצל המוסלמים קיים מצב
שהאפיפיור או המופתי מוציאים פסק הלכה,
שתופס ותקף, רק מפני שהם אמרוהו, ולא משום סיבה אחרת.

דיסק
תעשה עמי חסד ותקטין את הפונט, זה יקל על הקריאה.
בקשר למקור, איני בטוח, אבל כמדומני שרא"ו מביא את ההגדרה הזו בספרו קובץ מאמרים. אודה לחכמי הפורום אם יאשרו או יכחישו את זה.

נישט,
ברוב הדברים אכן כבר הבאת את תשובתי בשמי, ולא אכפול הדברים. חן חן.
רק ביחס למקור הדברים, שהבאת רמב"ם ורמב"ן וחינוך, לא הבנתי את הקשר לנדון דידן. הם מדברים על סמכות חכמים בקביעת הלכה, ומתווכחים האם 'לא תסור' הוא רק על דיני דאורייתא או גם על דרבנן. מה עניין זה לנדון דידן? אני מדבר על בי"ד שמכריע הלכה כלשהי ולא מחדש הלכה חדשה, ובהנחת היסוד לזה הם משתמשים בעובדה שנראית לנו לא נכונה.
טענתי היא שבמצב כזה גם אם העובדה נראית לנו לא נכונה, אם נערער והם לא יקבלו את הערעור, ואם גם לא יהיה בי"ד אחר שיקבל אותו (אם הראשון לא היה בי"ד הגדול), לא נוכל לסור מדבריהם.
בית משפט מכריע בהרבה מאד שאלות עובדתיות, כפי שכבר כתבת בשמי. וכל עוד לא הוברר שהם טעו אזי גם אם אני חושב שהם טעו אין לי רשות לזוז מהכרעתם. כך הוא בכל מערכת משפטית, וכך הוא גם בהלכה.
לדוגמא, חז"ל קבעו הלכה לגבי הריגת כינה בשבת, וכמעט כל הפוסקים לא מוכנים לסור מפסק כזה, לפחות אם זה היה לקולא (כאן זה לחומרא), אף שדי ברור לכולנו שיש כאן טעות. לשיטתך הדיון של הפוסקים כלל אינו חשוב, שהרי אם אני יודע שהם טעו אין לי כל חובה לשמוע לדין זה. ומה איכפת לי כל דיוני הפוסקים האידנא?
ובאמת כאן נראה שאין אפילו 'לא תסור', שהרי לא ידוע על פסק סנהדרין שקבעו זאת, וכיום שהמדע אומר אחרת אין לנו אפשרות לערער על הפסק ההוא, ולכן יש צד גדול לומר שאין לנו חובה לשמוע לו. הרי אנו יכולים להניח שאם החכמים אז היו חיים כיום גם הם עצמם היו זזים מפסקם, ולכן כאן זהו מקרה קל ביותר לשנות את ההלכה, ובכל זאת הסכמת כמעט כל הפוסקים שאין לשנותה.
שלא לדבר על דיני תערובות שמניחים הנחות פיסיקליות וכימיות מופרכות, ועל כך מיוסד הרבה מהתחום הזה. וכן כל הדיון על שינוי הטבעים, שלא אישתמיט שום פוסק לומר שחז"ל פשוט טעו (למעט ר' אברהם בן הרמב"ם, וגם אצלו זה לא לגמרי ברור. ראה בספר 'השתנות הטבעים'), עוד ועוד.

דיסק,
גם בא הרוג ברגליו אינו חריג, אלא שההנחה היא שאם הוא בא ברגליו ממילא הבי"ד יבטל את הפסק שלו, וכל עוד לא אמרו אחרת זה מה שאנחנו מניחים. זה הכל. תמיד צריכה להיות אינסטנציה הלכתית שמכריעה זאת, אלא שלפעמים אנחנו פועלים עוד לפני שהיא אמרה את דברה כי ברור מה היא תאמר. ואם בסופו של דבר אף בי"ד מוסמך לא יאמר זאת, אזי החובה בעינה עומדת.
  

_________________

מיכי

למיכי

הבעי' היא שאתה יושב ודורש כמשה מפי הגבורה, ואולי זה משתלב קצת עם התיאוריה שלך.

אבל מה נעשה ואנו הורגלנו, לבקש בכל דבר אסמכתות ומקורות,
אנא נסה לבסס דעתך על יסודות, ואל תבנה קודם את הגג, כ"ש לא גג על גג.

למשל, שני גדולי עולם, וגדולי הפוסקים: הגר"א והגר"ז כאחד, טוענים כנגד ההבנה המקובלת 
ב 'שיטת' רבנו תם בענין בין השמשות, ש'החוש מכחיש את זה'. ולא שמענו שהורכב בית דין
כדי להחליט שהשקיעה האמורה להיות שיטת ר"ת אינה מתאימה למציאות.

רק גאון עוזנו ותפארתנו מרן בעל יבי"א,  יאריך ימים על ממלכתו, על גלימתו ועל תוארו
('הראשון לציון', שלאור סירובו לוותר עליו, זכינו כיום לארבעה ראשונים ... יאריכו ימים כולם)
כתב בתשובתו בעניין זה יבי"א ח"ב שהוא מתפלא
על פוסקים שבעניני הלכה מביאים ראיה מן המציאות!

אדרבה, הבא מקורות, שדברי הרמב"ם בה' שגגות
על טעות בשקיעת השמש,
ובבא הרוג ברגליו,
צריכים לפסק נוסף של בי"ד. והלוא תלי תניא בדלא תניא!

יתכן שנתחלף לך דין דומה שנאמר לגבי תקנות וגזירות
(לפי סיכום הר"ן בע"ז, ובביאורי הגר"א),
יש כאלה שנתפשטו ואף אליהו אינו יכול לבטל,
כאלה שלא נתפשטו שבי"ד גדול יותר יכול לבטל
וכאלה שלא נתפשטו וגם אין הציבור יכול לעמוד בהן,
ואז יכול גם בי"ד קטן לבטל.
אך אם לא ביטלו גם אם אין הצבור וכו', אין מתבטל,
 וראיה מאיסור פת של גויים.

אין להקיש מזה על דינים והלכות שבקבלה או מסברה
[היינו פרשנות ודרשות ע"פ המדות שהתורה נדרשת בהן].

תוקן על ידי דיסקקשיח ב- 27/01/2008 17:02:36

דיסק,
אם זה משתלב בתיאוריה שלי, אז אני לפחות עקבי, לא?
ומה אעשה ואני לא הורגלתי לבקש בכל דבר אסמכתאות ומקורות, אלא אם אין בו סברא (שהרי סברא דאורייתא, כידוע). ולכן הויכוח בינינו הוא בשאלה מה אומרת הסברא לפני המקורות. הרי גם אתה לא הבאת אף מקור אחד, בניגוד למנהגך לבקש לכל דבר אסמכתאות ומקורות.

ומה שהבאת ממה שהגר"א והגר"ז טענו נגד ר"ת, לא הבנתי מאי שייטיה להכא? האם כלפי ר"ת יש 'לא תסור'? האם אין כבר ראשונים שחולקים עליו?
הרי הגר"א והגר"ז הם עצמם סמכות תורנית-הלכתית מובהקת, אז לאיזו סמכות נוספת היה עליהם לחכות?

ולגבי דבריי, הלוא היא סברא פשוטה שאין לחלוק עליה (שהרי כל דבריי מפי הגבורה, כאמור וכנ"ל).
אם לא סמכות תורנית אחרת, אז מי אמור להחליט שבי"ד טעה? האם כל אחד ואחד לעצמו? על כך כבר כתבתי שלפי"ז יכול כל אחד להחליט מה שהוא רוצה, ולומר שבי"ד טעה בעיניו ולכן הוא אינו שומע להם.
ומדוע במערכות משפט רגילות זה לא מתנהל כך (או שמא אתה מתווכח גם שם)?

בוא ונקצין את המצב. בי"ד פסק שהשמש שקעה, ואני חושב שהיא לא שקעה. כעת אני הולך לכל פוסקי הדור, וגם הם מאשרים את פסק הבי"ד ההוא. האם מותר לי לחלל שבת? כאמור בהודעותיי הקודמות, אם אני מחלל את השבת מתוך הנחה שבתי דין יתירו זאת מייד כי ברור שהשמש לא שקעה, זה בסדר גמור. אבל זה מותר רק בגלל האומדנא שבי"ד ודאי יתירו זאת, ולא בגלל שלי עצמי מותר לחלוק עליהם במציאות.

אולי אחזור שוב על מה שכתבתי בעבר. האם לדעתך יכול פסיכולוג לא לציית לדין תורה מפני שלמיטב הערכתו הוודאית העדים שיקרו? האם אני יכול לא לציית מאותו טעם? האם אני יכול לעבור על 'בל תשקצו', מפני שלדעתי אין לחכמים סמכות  בתחומי הנימוסין, ובעיניי הדברים שנאסרו שם אינם מאוסים כלל ועיקר?
ומה באשר לדיני תערובות? ובאשר להריגת כינה (או בציור מקביל לקולא)?

אמנם את כל זה כבר כתבתי, אך לפום דברי מר הבנתי שאין בכל זה משום ראיות ואסמכתאות. על כן אשמח לשמוע חוו"ד הרמה בכל זה.

מינאי, הדורש כמשה מפי הגבורה ואין בלתו,
מיכי

ספרן הביא סיפור על האדמו"ר מבעלזא שליט"א שרכש אנציקלופדיה רפואית.

ברצוני להוסיף סיפור מידיעה אישית [אני מקווה מאוד שנישטאיך לא יקפוץ גם כאן
בלגלוגו ובלעגו. ואפוכי מטרתא, מצד אחד הוא מאוד רוצה שגדולים ידעו חכמות, אך
כאשר אתה מספר לו על כאלה שיודעים הוא קופץ, עד שנראה כי השנאה מגלגלת [!]
את השורה].

מעשה בבחורה שחלתה במחלה קשה. אמרו רופאים שלאחרונה גילה רופא שתרופה
מסוימת שמועילה לחולי מסוים, מועילה גם למחלה זו. אך לא היה די ניסיון בכך. פנתה
לאדמו"ר מאמשינוב שליט"א, שפנה מיד בפקס לאחד ממקורביו, אקדמאי בניו יורק [אגב
יש לאדמו"ר כמה וכמה חסידים אקדמאיים, עם שטריימל ועם קפוטות] שיחקור וירד
לעומק הדבר, לברר מדוע סובר אותו רופא שהתרופה יכולה להועיל. והאדמו"ר ירד
לפרטי פרטים, של הרכבים כימיים ופעולות תרופה, סיכויי הצלחה וכו'. המקורב השיב
והאדמו"ר הוסיף וחקר ושאל והוחלפו כמה פקסים, והכול באישון לילה ובדחיפות.

וידוע לי על מקרים נוספים בשאר ענינים, שהאדמו"ר חקר אצל גורמים שונים, לעומק
כדי  ללבן דברים בטרם השיב לשואלים.

מצבנו כנראה לא כ"כ מבריק, אם אנו שמחים כל כך על כל גילוי של בקשת האמת וידעמקצועי.

מיכי