הרב מיכי,
לפני שאני מתמודד עם גופי הדברים, בוא נתחיל בהערת הפתיחה והסיום שלך, כלומר, בעמדותיך כלפי הע"ז והנצרות.
לגבי ע"ז, כת"ר כתב את המילים הבאות: "שהרעיונות שכנגדם אנחנו נלחמים יש בהם גרעין חיובי, להבדיל מן הע"ז", וגו'. ומשמע שבע"ז אין גרעין חיובי, וקצת קשה לפרש אחרת.
לגבי הנצרות, כת"ר כתב את המילים הבאות: "שאני חושב שהנצרות היא מוטעית והמימסד שלה הוא (ועוד יותר: היה) מושחת". נו, אז לא דקדקתי בחילוק בין "המימסד" לבין הדת עצמה, אבל ההכללה קיימת ועומדת.
בהמשך אגיב בל"נ לשאר טענותיך.
נשלח ב-6/2/2008 17:46
אין לי כעת פנאי להגיב על גופי הדברים, רק בעניין אחד אני חייב, שכן על טענתי המרכזית לא הגבת.
אתה נראה בעליל כמי שיוצא מתוך הנחה כי מושגי הטוב והרע שלך הם אל-זמניים ונטולי הקשר תרבותי והיסטורי. יש בכך נאיביות רבה, כמעט אפילו 'מזרוחניקית'. באיזה קנה מידה אתה מודד את ערכי המודרנה כ"טובים"? הלא עולם הערכים שלך הוא פרי המודרנה, ועצם ההכרה שלך בנכונות ערכים אלה היא העד הטוב ביותר לכך.
לפי אותו הגיון, גם היהודי בעת העתיקה שהושפע מן האלילות ראה בה ערכים חיוביים, בהיותו תבנית נוף מולדתו.
קיימא לן, אין בעל דין נעשה דיין. אתה שופט את ערכי התרבות המודרנית מתוך מערכת שאימצה, דה פקטו, את ערכי התרבות הזאת. ברור שזה משחק מכור, והנאשם ייצא זכאי.
נשלח ב-7/2/2008 10:58
אידך,
כשאני מדבר על גרעין חיובי, כוונתי שעיקרם חיובי (ולא שיש בהם שמץ חיוב). אתה שמת בפי אמירה כאילו אין שם מאומה חיובי. זה לא נכון. הרי לגב המודרנה טענתי שעיקרה חיובי (=יש לה גרעין חיובי ושמצים שליליים).
הנצרות היא מוטעית והמימסד שלה מושחת. האם זה אומר שאין בה שום חיוב, או שאין במימסד שלה אף אחד ישר? שוב זוהי הכללה שאותה לא כתבתי.
מושגי הטוב ורע שלי הם שלי. אני מודע לכך היטב (אם כי לא מוכן להתייחס אליהם כמשהו יחסי לגמרי, ואכ"מ). אני מניח שרבים מודעים לכך. זה אינו מונע ממני מלגבש עמדה ביחס לדברים. לכן כשאני אומר שהמודרנה היא חיובית, כוונתי לומר שהיא חיובית בעיניי (האם זה צריך לפנים?). אין בכך שום דבר מעגלי, שכן אני חי גם בעולם שבו הסוציאליזם הוא חיובי ובעיניי דווקא הקפיטליזם חיובי יותר. האם אני אנוס לקבל כל מה שסביבי? לכן הטענה שאני רואה את המודרנה כחיובית אינה טאוטולוגיה אלא שיפוט. וככל שיפוט היא אכן חשופה לביקורת פוסטמודרנית על היותה תלויית נרטיב וכדו' (שאני לא ממש מקבל גם בהקשר הכללי - ראה אשכולי על השיפור המוסרי של העולם, אך זה לא נוגע לכאן, ואכ"מ).
האם אתה לא חי בעולם שאימץ את ערכי המודרנה? אז מדוע אתה חושב אחרת ממני? האם אלה שמאמצים עמדות שמרניות לא חיים בעולם שאני חי בו? כל זה לא מעיד בעיניך על כך שיש מקום לשיפוט והמשחק אינו 'מכור'? אני ממש לא מבין את טענתך.
לשיטתך, כל חכם תורני שחידש משהו היה אנוס לעשות זאת (צייט גייסט, וריח הדטרמיניזם ההיסטורי עולה באפי), ותמיד הוא נראה צודק בעיניו (זו כמובן טענת 'המעגל ההרמנויטי', שאני לא מקבל אותה. ראה לעיל). אז למה ייגרע חלקי מחלקו של הרמב"ם? מדוע עמדה שלי נפסלת בגלל שהאי תוצר של נוף מולדתי, בעוד הרמב"ם קבע עמדות מחייבות לתמיד (=כהנחת השמרנים)? אתמהה!
נשלח ב-7/2/2008 15:39
הרב מיכי, קודם כל, בוא נגמור סוף סוף את הדיון על מה שאמרת ומה שאמרתי שאמרת ומה שאמרת שאמרתי שאמרת: לגבי ע"ז - נגיד שקבלתי את הבהרתך. לגבי הנצרות, אכן לא אמרת שאין בה כל חיוב, אך גם אני לא ייחסתי לך טענה כזו אל הטענה ש"הכנסייה כולה מושחתת" (ובהנחה שה"כנסייה" חופפת ל"מימסד" שעליו דיברת, נראה לי שהפראפראזה שלי לא הייתה רעה כל עיקר).
בדברנו על צייטגייסט, צריך להבחין בין המערך התרבותי הכולל לבין זרמים כאלה ואחרים בתוכו; ברור שבני אדם יכולים להיות ביקורתיים כלפי זרמים כאלה ואחרים, אפילו אופנתיים, אך קשה הרבה יותר (אם כי גם זה קורה) לפתח מושגי טוב ורע המנוגדים למערך התרבותי הגדול (המודרנה, בסוגיא דידן).
גם כאשר דיברתי על העת העתיקה דיברתי על הרוח הפגאנית בכללה, ולא על אופנת ההיסחפות אחר אליל כזה או אחר.
גם לטענותיך האחרונות אני מקווה להידרש בקרוב. נקווה שיסתייע.
ב.
נשלח ב-8/2/2008 14:53
הגבאית תעשה "מי שבירך"
כתבה ב YNET
מלמדת אותנו על הפצעתה של ספרות מז'נר הלכתי הלכתי חדש
1) מה דינה של אישה הרוצה לקרוא בתורה ביום העצמאות? לכאורה יש כאן פתח להתיר שכן מדובר בחג ציוני, וכשכך ניתן גם לפיליפינית של סבתי לקרוא בתורה. מאידך גיסא יש חשש שההיתר יתרחב ליום ירושלים, יום האם, ומשם לחג השבועות רח''ל.
2) בדבר אחד המחברים צעדו בתלמים חרושים והוא ההוספה המתבקשת שאין לראות בספר פסיקת הלכה למעשה.
_________________
"עודנו נמצאים בתהליך של לימוד ובירור מתמיד, ולפיכך אין לראות ברשימות המוצגות בחוברת רשימות ממצות, ואין ללמוד דבר מן השתיקה", מבהירים המחברים. אלא שלא מדובר בניסיון של הרגע האחרון לרדת מהעץ, אלא דווקא בחתירה למציאת עוד היתרים דומים: "אם איננו מציינים בפירוש שנשים יכולות להוביל חלק כלשהו מן התפילה, אין להסיק מכך שאסור להן, אלא יש לראות בכך הזמנה להמשיך ולעיין בדברי הפוסקים, ואולי יעלה בידינו ובידי אחרים למצוא בעתיד פתח להתיר עוד".
עוברת אישה לפני התיבה בכל מזמורי השבח שנאמרים לפני תפילת ערבית
ולאחריה, ובמקום שנהגו לומר הלל בברכה, מברכת אף היא "שאף הן היו
באותו הנס".
תוקעת אישה בשופר ביום העצמאות.
שחרית
הלל – עוברת אישה לפני התיבה, ואף במקום שנהגו לברך מוציאה ידי
חובה, "שאף הן היו באותו הנס".
כאשר מפטירין "עוד היום בנוב נעמוד" עולה אישה לתורה וקוראת את
ההפטרה.
יום ירושלים
הלל – עוברת אישה לפני התיבה, ואף במקום שנהגו לברך מוציאה ידי
חובה, "שאף הן היו באותו הנס".
_________________
נשלח ב-10/2/2008 00:49
בקצב הזה עוד יתירו לנשים לכתוב בפורום
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-10/2/2008 11:53
כל כך פשוט... בהתייחס לברייתא -
"כבוד ההלכה" - הכל קוראין... אפילו אשה ואפילו קטן
"כבוד הציבור" - הם כל אותם הגברים יודעי קרוא היטב בתורה, שמבחינה מספרית היה להם יתרון, ולכן "כבוד הבריות" (שכולל את הקטן והאשה, שהיו במיעוט באותה תקופה קדומה) נדחה והתבטל מפניהם -
הפחד של אידך ודומיו מהמודרנה כביכול, הוא לא אחר מאשר המציאות האנושית החדשה בה מספר הנשים הלומדות תורה ושיודעות לקרוא בתורה היטב, הולך וגדל ומתעצם, עד שמבחינה מספרית אי אפשר יהיה להתעלם מהן עוד - ואז "כבוד ציבור הגברים" יידחה ויתבטל, מפני "כבוד הבריות" ותחזור עטרה ליושנה ב"כבוד ההלכה".
לפני חדשים אחדים, נכחתי במעמד חו"ק על מרפסת מיוחדת במלון "מצודת דוד" בירושלים. מאחורי החתן והכלה נשקפה ירושלים העתיקה פרוסה במלוא יופיה. הצלמים כיוונו את העדשות אל הזוג ואל הרקע. בחלל נשמע הזמר אברהם פריד שהגיע במיוחד לאירוע. את הכסאות המסומנים גם לחופה, מילאו כמה רבנים וראשי ישיבות מפורסמים. משפחת החתן הם בעלי תשובה עשירים ואף החתן עצמו מנהל עסקים חובקי עולם. העומדים עם המשפחה בקשרי עסקים, עשרות מבני אומות העולם, בעיקר מן המזרח הרחוק אשר הגיעו במיוחד, עקבו בדריכות אחר שלבי האירוע, כנראה ראשון עבורם. מסדר הקידושין נקרא לעלות לבמה, מדובר באישיות מפורסמת הנודעת בתורתה וחכמתה (על דרכו בלימוד נערך גם דיון בפורום) והנה לתדהמת כל הנכחים, הורה לחתן ולכלה להסתובב, כך שפניהם יהיו למזרח, כפי שאכן מפורש במנהגי החופה. השאלה היא, אם יפה נהג, אם לוקחים בחשבון את הפניית גבם לקהל בכל מהלך החופה, את אי האפשרות להסריט את מהלך החופה על רקע ירושלים, דבר שהזוג השתוקק לו, והשקיע עבורו מאמצים ומעות. ואת האוירה המתוחה במקצת שכל הסיטואציה יצרה. מה דעתכם ?
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/730/108.html חתן פרס ישראל ונשיא המכון הגבוה לתורה של אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דניאל שפרבר אמר בכינוס של מכון לנדר, שעסק בספרו החדש ''דרכה של ההלכה'', כי יש להתיר קריאת נשים בתורה.
בספרו קובע פרופ' שפרבר כי הגמרא אסרה זאת בעבר זאת מפני כבוד הציבור, מחשש שאישה שתעלה ותקרא בתורה תבייש את הגברים שאינם יודעים לקרוא. כיום, טוען שפרבר, הציבור רשאי למחול על כבודו ולכן מותר לה לעלות לתורה. בנוסף, לא להעלות אשה לתורה פוגע בה מטעם כבוד הבריות ולכן ניתן להעלות נשים לתורה.
הפרופ' שפרבר דן בכמה סוגיות אקטואליות על מנת להראות כי הפסיקה המחמירה שלא מתייחסת לכלל ההלכתי 'כוח דהיתרא עדיף' ומעדיפה על פניו את 'חדש אסור מן התורה' משניאה את הרבנים הרבנות והיהדות על הציבור.
"יושב בית דין וקובע כי יש לפסול אלפי גיורים שנעשו בעשור האחרון. האם בית הדין נתן את דעתו למשמעות של ההכרעה הזו: מה יהיה עם הגרים? האם יוכלו לתת גט לנשים שלהן? האם ילדיהם יהיו ממזרים?"
במהלך הערב הציגו יושב ראש הערב פרופ' אברהם גרוסמן ממכון לנדר, פרופ' אריה פרימר מאונ' בר אילן וד"ר איריס בראון ממכון לנדר את השגותיהם והערותיהם ודנו בחשיבות של הספר וביכולת להסיק ממנו למקרים נוספים.
חריף במיוחד היה פרופ' הרב אריה פרימר, כימאי בהשכלתו, שטען כי כבוד הבריות איננו טיעון להקל בפסיקות דרבנן, אלא במקרי דחק בלבד ובסייגים רבים. לכן טענתו של פרופ' שפרבר כאילו כיום המציאות השתנתה ניתן להתיר עליית נשים לתורה, היא לא נכונה ומרחיקת לכת.
בסוגיית היתר המכירה אמר פרו שפרבר כי הויכוח ההלכתי מבלבל את הציבור. "האם מישהו נתן את דעתו על כל אלו שייכשלו משום שאינם מכירים את ההלכה על בוריה ובשיטת היתר המכירה יכלו להינצל מעבירות רבות? האם אג'נדה פוליטית קובעת את ההלכה?"
הרב סיים באמרו כי צריך לעודד פסיקה ידידותית שמיטיבה עם השואל ורואה בכבוד הבריות מושג הלכתי שכל פוסק צריך לשים אל מול עיניו.
