משפטים

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כא

(כו) את עין עבדו אמרו הקדמונים, כי זה איננו ישראלי, כי משפטו כעין החפשי, כל מי שהוא מעין יעקב. וזה עבדו מתיהד מהגוים ששב לדת ישראל. ויאמר הגאון, כי טעם עין ושן, בעבור חם שראה (בראשית ט, כב) גם ויגד (שם). והנכון בעיני, כי הכתוב דבר על ההוה. כי המכה את אחר בפנים, ובם אין אבר מסוכן כעין ושן, בין המכה באבן או בעץ או ביד. גם זה מוסר לאדון שלא יוסר עבדו יותר מדאי, ויפחד אם יכנו יעשה דבר שלא ימשול בו לעולם. והמכחישים אמרו כי זה הוא העבד העברי. ואם יעלו שני הפירושים בכף מאזנים, ויהיו שוים - תכריע הקבלה את האמת. גם הם קבלו כי יצא העבד בכ"ד ראשי אברים, על כן אמרתי כי הכתוב באר הנמצא תמיד, וסמך בנשארים על התורה בעל פה:

ההיפך! אם מחברי החוקים הקדישו הרבה אנרגיה לנסח אותם בסגנון ספרותי, ועדיין זה "יצא" בסגנון שונה כל כך זה מזה, כנראה שמדובר במחברים שונים לגמרי!
כלומר - אם אלו "סתם" חוקים יבשים, היה מקום לומר שזה אותו מחוקק, אלא שלא הקפיד על הסגנון. עכשיו שרואים בבירור עד כמה הקפידו על הסגנון, ודאי שהסתירות הסגנוניות חזקות הרבה יותר (אמנם על קארמייקל קשה, שהרי הוא סובר שהכל חובר בימי גלות בבל - אלא בחד מינייהו מותבינן ליה...)
בלי קשר, עיקר הבעיה בקבצי החוקים זה לא הסגנון, אלא התוכן השונה לחלוטין והדברים ידועים.

אכן יש שטענו שמטרת הסיפורים היא ללמד את העם מצוות ומוסר -
הלא המה כל גדולי ישראל מאז ומעולם :)

אבל ברצינות, יש חוקרים שראו סיפורים מסוימים כ"פולמוסיים", כנגד נוהג קיים, או כ"אפולוגטיים", בעד נוהג קיים וכדומה - למשל פרופ' אלכסנדר רופא (יש שיאמרו: חולה...) סובר שסיפור שמעון ולוי בשכם + סיפור אירוסי רבקה הם המצאה מימי עזרא שהתנגד לנישואי נשים נכריות וראה בכך תועבה, ויש עוד שאני לא זוכר כרגע.

תוקן על ידי אברם_העברי ב- 11/02/2015 20:29:40

(כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ:
המצווה  הגדלה היא להלוות כשהעניות  עמך.    הגמרא  גם מפרשת כך

סנהדרין  עו: 

תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו - עליו הכתוב אומר +ישעיהו נ"ח+ אז תקרא וה' יענה.
מה  הכונה בשעת דוחקו? לעני  תמיד השעה דוחקת. מוכרחים להגיד  כי הדוחק הוא של המלוה.