איזהו אדר? ראשון ניחא, שני מהיכי תיתי?

ההתחבטויות ההלכתיות לגבי שני האדרים מזמן המשנה ועד להלכה שבימינו ידועות ולא לשם כך אני פותח אשכול זה, אם כי ממילא יסתעף ענינו של האשכול לתוצאות ההלכתיות.

כוונתי באשכול היא לדון במישור ההגיוני (שהוא בעצם היסוד למישור ההלכתי), שלא מצאתי עליו דיון שלם ומספק בשום מקום.

בתורה מופיעים החודשים במנין, מהראשון עד לשנים עשר (יש בכלל אזכור לשלושה עשר במקרא?). לכן אין לכאורה מלכתחילה חשיבות הגיונית בשמות שניתנו לחודשים.

תוספת חודש אחת לכמה שנים (שבע תוספות לתשע עשרה שנה) מחמת השוואת מעגלי הירח למעגלי החמה והתקופה, אינה אלא תוספת חודש נוסף ולכן נשאלת השאלה למה שבכלל יהיה לחודש זה דבר עם חודש אדר? (בשלמא אם הייתה כאן הכפלת ימי חודש אדר וחלוקתו לשניים, ניחא, אבל הלא חודש הוא מעגל ירח שלכן יש כאן שני חודשים ולא חודש אחד מוארך.) 

אמנם קשר קט יש לחודש זה לאדר, בכך שהוא ממלא את מקום אדר כחודש הקודם לניסן. כן יש שעל חודש אדר למלא את מקומו של חודש זה, כגון מי שהיה לו מאורע בחודש הנוסף, שהוא ייאלץ בשנים רגילות לציין את המאורע בחודש אדר (ולכאורה לא בניסן שעובר למעגל חדש), כמו מי שהיה לו מאורע בל' כסליו בשנה שיש לכסליו רק כ"ט יום וכן לגבי מאורע בכ"ט בפברואר.

מעבר לכך, השם אדר שני שהונח עליו לא אמור לקשר את חודש התוספת לחודש אדר, מעבר לאמור לעיל. לכן היה לכאורה ראוי שלא ייקרא אדר בכלל, כי אם 'החודש השלושה עשר' או באיזה שם חדש המיוחד לו.

שמא יאמר האומר 'אין הכי נמי' שלחודש זה אין קשר לאדר ופורים נחגג בו משום שאינו שייך לאדר אלא לקודם לניסן וכדומה, אין לומר כך שהלא פורים מפורש כזכר למה שהיה בחודש השנים עשר הוא חודש אדר וכל דרשה בנושא לא תעקור פשוטו של מקרא ושל סיפור. כן מאלה הנוהגים לציין מאורעות חודש אדר ולו רק מספק בחודש השלושה עשר, יש להוכיח שלא כך נקוט בעם. אי לכך נשאלת השאלה, האם טעות יש כאן לנוהגים בו נוהגי אדר או שמא חוסר הבנה לחושבים כמוני?

נראה לענ"ד שהסיבה שמעברים דווקא את אדר הוא מכיוון שהוא החודש האחרון בשנה, (לגבי "שמור את חודש האביב" מקווה להתייחס בהמשך), ועל כן תוספת החודש היא בסוף השנה.
ולפי זה, אדר האמיתי הוא החודש השנים עשר. והחודש השלשה עשר הוא התוספת.
ולמרות זאת ראו חז"ל לקבוע את פורים בחודש השלשה עשר, מכיון שהוא סמוך לניסן ורצו לסמוך גאולה לגאולה (מושג שבעצמו טעון ביאור רחב,  מגילה דף ו:).
לאחר שקבענו את פורים בחודש השלשה עשר קיבל גם הוא את השם אדר, ולא זו בלבד אלא שהפך להיות העיקרי. (כי הרי פורים באדר, זה ברור... לא???).
אבל אי אפשר לקחת מהחודש השנים עשר את שמו.

וכך נוצרו אדר א' ואדר ב'.
            סוף!

ליתר ביאור כל מאורע שנקבע בתאריך מסוים, (חגים: פורים פסח וכו'. אירועים יום הולדת וכו') הוא ל"זֶכֶר" משהו.
וה"זֶכֶר" נקבע לפי תודעת בני האדם. אם קבענו לנו שנה ותאריכים הרי שנציין לפי הקביעה הזו.

ברגע שקבעו את פורים בחודש האחרון בשנה (משום סמיכת גאולה לגאולה כנ"ל), אנו מוכרחים לקרא לו אדר ואז הוא ימשיך להיות בתודעת בני האדם כאדר. והחודש הראשון הופך להיות הנוסף, (בתודעת בני האדם שזה האמת בכל הנוגע לחדשים, שהרי החטדשים קיימים רק בתודעה), טבל לא שללנו ממנו את היותו החודש השנים עשר זהוא גם קצת מזכיר לנו את אדר.

נקודה נוספת 
אם לא נקרא לחודש הנוסף (יהיה איזה שיהיה), כשם אחד החודשים הקיימים, ונגדיר אותו כחודש אחד שששיכפל את עצמו, כי אז לא יהיה אפשרי לציין שום אירוע שקרה באתו חודש (יום הולדת, בר מצווה, יום פטירה יום נישואין וכו') והיות וכל מה שהגדרנו שמות הוא כדי שנוכל לציין ימים על בסיס אירועים שקרו ("זֶכֶר") הרי שאנו חייבים להגדיר את זה כחודש אחד שהתפצל.
ואגב כך אנו חוסכים לנו כמויות של ילדים שיסבלו מתסמונת ה29 בפברואר (יום הולדת פעם בארבע שנים). 

תשובות לשאלות הנ"ל בקטע הזה:


ספר שנה מעוברת לרב צבי כהן עמ כט.

הטעם שחודש זה ולא חודש אחר - משום שנאמר (דברים, טז א) "שמור את חודש האביב" - יש לעבר את החודש הסמוך לאביב כדי שיבא האביב בזמנו ( רש"י ראש השנה דף ז ע"א, ד"ה אף על פי כן) ובמילתא פרשת בא דרשו מן הפסוק באופן זה: מה חודש אין תוספת עיבור אלא בסוף, אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף. (מכילתא, מסכתא דפסחא, פרשת בא פר' ב, הובאה בילקוט שמעוני, רמז קפט, ובטורי אבן, ראש השנה שם. ולדברי טורי אבו שם זה הוא הטעם העיקרי, וטעמם של רש"י דלעיל ושל התוספות דלהלן אינם מספיקים) 

טעם נוסף: תשרי צריך להיות השביעי, שנאמר ( ויקרא, כג כד): "בחודש השביעי".; וטבת - העשירי, שנאמר (אסתר, ב טז): "בחודש העשירי הוא חודש טבת"; ושבט גם כן אין מעברין, משום שנאמר (אסתר, ג ז ; שם יג) : "לחודש שנים עשר הוא חודש אדר" (תוספות סנהדרין, דף יב ע"א, ד"ה אין. וראה עוד להלן פרק ב, הערה תקטז. )

ועוד, לפי שאדר סמוך לאביב ובו מתברר אם יש לעבר את השנה כדי שיחול פסח בחודש האביב. (המפרש על הרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה א)