על האנרכיזם: גבול הדמוקרטיה

הדיון היה על המערכת הפוליטית כשהיה נראה שאין בכוחה לחדש כנשר נעוריה ולהתנער מניוונה , אולם יש כאלו ואני הקטן בתוכם הרואים את המציאות באופן שונה והוא שגורמים שונים הצליחו לשבש את האיזון הטבעי שהיה אמור להיות בין הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת וניוונו או הבראתו של המימסד הפוליטי לא תלויים אלא בגחמותיה של הרשות השופטת - דוגמא תיאורטית , שיקולי קידום של שלושה שופטים מאותה פקולטה יכריעו את הצטרפות ההסתדרות למעגל המחאה על יוקר המחיה או הקושי בהשגת החיים הטובים כבעבר תלוי בעיני המתבונן וההכרעה על הצטרפות ההסתדרות היא ברמה כזו שיכולה להכריע את מעגל המחאה לטוב ולמוטב- . למרות שאני מניח שאני עומד לחטוף ביקורת על הכנסת פוליטיקה לפורום אין כוונתי אלא לומר לשכני שהאשכול עדיין רלוונטי ואדרבה בזמנו חשבתי שגם שינוי של 120 החברים יהיה שינוי קוסמטי בלבד כי סו״כס המערכות האחרות הם המשפיע העיקרי על קיום החברה , ואפשר אף היה לומר בדוחק ובדרך צחות שבעצם אין ראש הממשלה הלזה בוגד באימון בוחריו ומצפצף עליהם כי בעלי זכות הבחירה בוגרים מספיק שלא לצפות ממנו למי יודע מה . אולם כרגע שהבעיה אינה בשלטון שמבצע אחרת ממה שהבטיח וגם אינו מתעלם מזעקת נתיניו - בכל אופן מהחלק היחסי הצודק של הזעקה - ועומד לדעתי בפני פוטש מסוים נשמעת במלוא העוצמה שאלת / שירת הטרקטור באוזני...

פי האתון, תנשום בין מילה למילה...

סליחה שהתפייטתי , התכוונתי שאף שפותח האשכול הרגיש את חסרונות השלטון הדמוקרטי מהרשות המחוקקת או יותר דיוק מכך שאינם מטפלים בראש הרשות המבצעת אני ורבים אחרים קצים בשלטון הדמוקרטי כשהוא נופל בזויות המשפטיות שלו...

הדיון מקבל כהנחה את הדמוקרטיה, ועוסק בשאלות של החלפת פרה בחמור. אין כיום בחברה חירות לעסוק בהגות ובדיון יישומי חופשי בשאלות היסוד של המשטר.

למבנים שלטוניים, כלכליים, וחברתיים, ישנה נטיה להפוך למורכבים במשך הזמן, וליצור עריצות: שלטונית, כלכלית, תודעתית. הדוגמה התנ"כית השלילית היא מגדל בבל. ובכלכלה, המערכת האגררית, השמיטה והיובל.

נראה שעל פי התורה, הדגש הוא על הגבלת מבנה שלטוני לשלבים ראשוניים של התפתחות, ואז לרסק את המבנה. בניגוד ל"לויתן" ההובסיאני תפקיד המשטר הוא לא ליצור לוויתן שיהיה יותר חזק מכל גורם פרטי, כי הלוויתן הזה יהיה העריץ האמיתי, ברוח האימרה: "איפה שישנם שירותי ביטחון, כבר אין יותר ביטחון",

אלא ליצור הסכמה חברתית, ומנגנון חברתי רזה שמבוסס על גיוס מילואים, שימנע התפתחות של עריצות, ללא מדינה כלל. כמו כן לאסור על התפתחות תאגידים כלכליים, למעט תחומים שבהם היתרון לגודל הכרחי.

המחסור העיקרי כיום בדיור, כלל איננו קשור לעלות כלכלית אמיתית, המדובר במשאב טבעי, אלא בחלוקה נכונה.