סדר הכלים במשכן חמישה, הארון, והמנורה ומזבח הקטורת והשולחן, ומזבח הנחושת, והכיור אינו אלא להכשר מצווה, ואינו לעצם העבודה, וסדר חמשת הכלים, כנגד חמישה דיברות שבכל לוח, והם בחינת בריאת הא-ל את חמשת החושים, והם א. אנוכי אמונה בנשמת העולם כנגד לא תרצח אמונה בנשמת האדם וכנגדו הארון דכתיב "וישמע את הקול מידבר אליו מעל הכפורת", ו-ב. לא יהיה, כנגד ופן תשא עיניך השמימה וראית, כנגד לא תנאף ולא תתורו אחרי עיניכם, ושניהם שמירה על האישיות המיוחדת המקבלת השפעה מהנשמה שבה הואמן על פי א', וכנגדו המנורה להאיר באור ה' והוא עצם השראת השכינה, פירוש ההשפעה הראשונה מהנשמה אל האדם, ו-ג, לא תישא כנגד ופן איורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהי, כנגד לא תגנוב, לא תגנוב גונב והתעמר בו ומכרו, והיא שמירה על עצם הקשר ברמה האמצעית בין הרוח לגשם, וכנגדו מזבח הקטורת וכיפר אהרון על קרנותיו קודש קודשים הוא לה', תרתי אית ביה כאחד קודש קודשים כארון והקטרה כמזבח הנחושת, והוא כנגד חוש הריח שאין נתפש בו עצם האמת כחוש הראייה והשמיעה, אבל בצורתו הוא אינו גשמי כחוש הטעם והמישוש, והיא ה"תפיסה" הכללית כמ"ש בפסוק לעיל "ותפשתי". ו-ד. השולחן שהוא גשמי כנגד חוש הטעם ופשוט, כנגד עונג שבת דיבר רביעי וכנגד לא תענה שהוא גם כן איבר הדיבור ובו גם כן עדות השבת על בריאת שמים וארץ ע"י א-לוהי ישראל. ו-ה. מזבח העולה כנגד חוש המישוש שאין בו קדושת עצם הקודש, וכשם שהארון מעבר האחד של הכלים מובדל ומופרש בחדר מיוחד, כך מזבח העולה מעבר השני מובדל ומופרש לחצר המשכן, והוא כנגד כבד את אביך ואת אימך והוא כנגד לא תחמוד, ויש לבאר כי יש אנשים האומרים לו הייתה לי משפחה אחרת, לו היו חיי בנויים אחרת, אומר אלוקים לאדם מה שקיבלת זה מה שאתה צריך, וכשם שלא תחמוד כלי אחרים כך לא תחמוד משפחתו, וכבד את אביך ואת אימך שקיבלת אותם מאלוהים לא ממקור אחר, ואף על פי שזה נדמה כדבר גשמי שאינו קשור לעצם הנשמה או לעצם האלוהות, שהרי אין זה אלא הופעה גשמית בעולם, משפחה ובית וכלים, מכל מקום גם חוש המישוש בריאת א-לוהים הוא ולא אחר, ועל כן יש לקבל ברצון את מה שהעניק לנו אלוקים.
ועל כן, כיוון שהמנורה היא ראשית השראת השכינה מהשכינה אל ישראל, לכן לפני שמכינים בגדי הקודש לאהרון ולבניו, יש להבהיר מטרת העבודה, שאינה כי אם להשרות שכינה, ולהועיל בהורדת השפע האלוקי שראשיתו ברוחניות,
אבל מזבח הקטורת, שהוא עצם ה"תפיסה", הדבר האמצעי ומסלול שווה ומושווה והוא דרך האמצע שביל הזהב של קיטור הקטורת מעל מזבח הזהב, הוא לפיכך יש בו חשיבות מיוחדת לבטא את עצם הקשר בין השכינה לאדם, המקום המשותף במרכז הדרך שבו בדיוק מגיעים לידי קשר נעים כשנפגשים האדם ואלוקים, ולפיכך אינו נכלל עם שאר הכלים רק הוא מטרת כל עבודת המשכן, ואינו מוזכר אלא לבסוף להיותו התכלית האחרונה של כל הפעולה., ומה שמוזכר אחריו אינם אלא מכשירי מצווה ולא כלי עבודה, ולפיכך גם משסד הפרשיות סידרם בפרשה אחרת, והם בפרשת השקלים.
 |
|
|
