"לאנגר: דחף אירוטי ביסוד היהדות ואהבת ה'יושבים'"

מיימוני

חששתי שאשכח את שאני רוצה לכתוב כאן לכן הקדמתי למרות שהיה עדיף לי להקפיץ שוב את האשכול מאוחר יותר כאשר זה היה יורד לתחתית העמוד או יותר .

אני מסכים איתך שהתיאוריה המוצעת בפתיחת האשכול חסרת בסיס הגיוני מספיק לשתצא מכלל ההיזוי, אבל בכל זאת היא מלמדת עד כמה הדימיון האירוטי משתלט על השכל הרבה מעל האזניים. זה דווקא יוצר סיבה להתמודד עם הנושא ע"י שימתו בפרופורציות הנכונות והכונתו לתפקוד בריא. זה לא יושג ע"י התחמקות 'כאשר יענה אותו כן ירבה וכן יפרוץ' וגם אם מחמת הדיון יוזלו כמה טיפות, הן בוודאי לא תהיינה לבטלה.

בוגי

איקון ירוק.

אכן מסיבה זו ראוי להביא את האשכול. ושמא זוהי בדיוק כוונת ספרננו.


ספרן

אני מבין מהר כשמסבירים לי לאט... סמיילי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

ספרן
אני כאן בשביל ללמוד ולהשכיל, אנא אוליף לי מה ההבדל בין עולי הרגל שכתוב אצלם- מעורים זה בזה, לבין הנוכרים שאצלם כתוב מעורים זה בזה?

ובעיקר כאיש ספר, השכילני נא, לפי מה שנאמר ונלמד, הכרובים פני תינוק (פני שור) נרקעו מקצוות הכפורת, והם היו יחידה אחת מהכפורת, אז איך הם התערו זה בזה?

הגמרא אומנם שואלת בהמשך, הרי הכרובים היו בקדשי קדשים? איך ראו אותם עולי הרגל?, תשובת הגמרא תמוה במקצת, היא אומרת כשהיו מכסים אותם למסע.
אבל בבית ראשון לא יצאו למסע עם הארון, וודאי לא עשו שיפוצים בזמן שלשת הרגלים?!! בבית שני כמובן הרי הארון לא היה.

 

אם הכרובים יכולים להיות גם פני תינוק וגם פני שור סימן שהכרובים הם רבי פנים- כל אחד רואה בדמיונו מהירהורי לבו - האחד יכול לראות בפני התינוק את סמל התום והשלמות שיש לחתור אליה ביחסי ההתערות של המדמה בשכלי - ואחד יכול לראות את פני השור שכל מה שהוא חושב עליו זה איך להתערות בפרה 

_________________