אנחנו אגואיסטים???

יתכן ואדם יפעל בלי שום מניע אגואיסטי. אבל זה לא אנחנו. זה אדם שהגיע למדרגה מסוימת, ומשם הכל לשם שמים, או מתוך אהבה בלבד, וכדומה.
אבל האם מתוך אהבה זו לא אגואיסטיות? האדם אוהב, ולכן הוא עוזר לחברו. אבל כמו שאמר הרב דסלר זצ"ל, אהבה נובעת מנתינה. והנתינה ממה?
זו השאלה הגדולה.

אי אפשר לבסס את הדברים שאת רוצה לומר בכך שנגרמת הנאה ממעשים. הנאה היא תוצאה שאין בכוחה להעיד על כוונת הנהנה. אם יש בכוחי לטעון כלפי מישהו שבתת מודע הוא מתכוון גם ל X - לעולם הוא לא יוכל לשכנע אותי שאני טועה, שכן זה נמצא אצלו בתת מודע והוא לא שם לב.

כמו בכל עבודה רוחנית ישנו סולם של התקדמות בעבודה הזאת, זה לא בא ברגע.
תחילה האדם פועל מתוך כוונה לתת ולעשות טוב לאחר, אפילו שמעורבת בה [והרבה] גם הכוונה שלו ליהנות מתוך אותו מעשה, ולאט לאט, עם הרגל הנתינה והאהבה הנולדת, המניע הטהור יכול [אם האדם משתדל ורוצה בכך] לגבור על המניע האגואיסטי. "מיכההמרשתי" הסביר יפה את סולם הדרגות בהודעה הזאת:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2380381&whichpage=2#R_1


וכמו שהוזכר גם אצל מיכה וגם אצל תמי, הרב דסלר מדבר הן על סולם ההתקדמות במאמרים הנכללים ב"קונטרס הבחירה" והן על האגואיזם ב"קונטרס החסד" בספרים "מכתב מאליהו".