האם זה טוב לערבב מצוות?

הנה עוד דוגמה לניסיון לערבב מצוות - שמיטת חובות וצדקה לעניים:http://paamonim3.royal-g.net/shmita/

לענ"ד העירבוב הזה שוב יוצר בלבול שפוגע בהבנת מהות המצוה.

אין שום עניין להלוות מלכתחילה על-מנת שלא להחזיר. להיפך: החזרת חוב היא מצוה, וגם לווה שמחזיר חוב אחרי השמיטה מקיים מצוה. ההבדל היחיד הוא, שאחרי השמיטה, המלוה אינו רשאי לגבות את החוב מהלווה.

הנה מכתב שכתבתי בנושא זה לרב יעקב אריאל, אחד מהחתומים על המודעה:
---

כאדם העוסק מספר שנים בהלוואות בלי ריבית לנזקקים, אני נתקל לפעמים בלווים שאינם משלמים, וכשאני דורש שישלמו כפי שהתחייבו, הם אומרים "למה אתה כל כך חסר-סבלנות? יש יהודי צדיק שנתן לי 6000 ש"ח ואמר לי להחזיר מתי שאני רוצה" או "אמר לי שאני בכלל לא צריכה להחזיר", וכדומה. אותם יהודים צדיקים, מתוך כוונה טובה, נותנים חינוך רע ללווים, הם מחנכים אותם שאפשר לקחת הלוואה ולא להחזיר בזמן, או אפילו לא להחזיר בכלל, והם מצפים שכל המלווים יתנהגו באותה צורה ויאפשרו להם לא להחזיר את החוב. הם לא מבינים שלפעמים המלווה נותן להם את החסכונות שלו, ומאד חשוב לו שהכסף יחזור, ובנוסף לכך החזרת חוב היא מצוה, ומי שלא מחזיר חוב בזמן נחשב לעושק. הדבר גורם לנעילת דלת בפני לווים.

לענ"ד, גם היוזמה הנוכחית נותנת חינוך רע ללווים. כאשר הקרן לוקחת הלוואה ומראש לא מתכוונת להחזיר אותה, יש כאן חינוך רע לאנשים שיקחו הלוואות בעתיד, ויחשבו שהם לא חייבים להחזיר.

לענ"ד היוזמה גם לא מתאימה למצוות שמיטת חובות. מצוה זו, אין מטרתה לפטור את הלווה לגמרי מתשלום החוב, אלא לאסור על המלווה לגבות את החוב. הפניה היא למלווה בלבד - "לא יגוש את רעהו ואת אחיו". הלווה עצמו צריך להשתדל להחזיר את החוב, שהרי "המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, רוח חכמים נוחה הימנו", ויש לחנך את כל הלווים שישתדלו להחזיר את חובותיהם.

אני מציע לעשות שינוי קטן בהצעה: להשתמש בכספי הקרן בתור *הלוואות* לנזקקים, שיש סיכוי כלשהו שיחזירו. אין צורך לעשות מחקר כלכלי על כל לווה, מספיק לשאול כל אחד איך הוא מתכוון להחזיר, ולהחתים אותו על התחייבות להחזיר את ההלוואה.

בעוד שנה, חלק מהלווים יחזירו, והכסף יוחזר לתורמים באופן יחסי, למשל, אם 50% מההלוואות יוחזרו לקרן, אז כל תורם יקבל בחזרה 50% מהתרומה, בניכוי אחוז מסויים שישמש לכיסוי ההוצאות.

כך, מצד אחד, נחנך אנשים להלוות (ולא רק לתרום) ולשמוט את החובות בסוף השביעית, ומצד שני, נחנך לווים שהם צריכים להשתדל להחזיר הלוואות.

מבחינה טכנית זה קצת יותר קשה מאשר להתרים אנשים לקרן ולחלק תרומות לעניים, אבל אנחנו הרי לא מחפשים חיים קלים.

גם אני לא הבנתי את ההצעה הנ"ל, והיא נראתה לי כפרסום מסחרי, שכן הלוואה על דעת שלא לגבותה היא 'צדקה' (אם היא ניתנת לעני) ולא 'הלוואה'.
מעיקרא זה נראה לי פרסומת מסחרית, אך חתימות הרבנים מראות שהם מבינים שמדובר בעניין הלכתי או חינוכי, וא"כ אשמח לקבל הסבר.