הרהורים על דרכי בפורום

עכשיו בטח תשאל היאך בכלל אפשר לקיים דיון שכלי כשהרגשות פועלים והרי הרגשות בטבעם לוקחים את עיקר תשומת הלב ומשבשים את דעתו ואת יישוב הדעת של האדם. התשובה על זה היא שברגשות ישנם שתי מצבים האחד הוא כשהלב פועל וההתרגשות נמצאת בעיצומה והאדם מרגיש בכל עוצמתו את החוויה ובאמת זו לא שעה מתאימה לקיים בה דיון שכלי, המצב השני הוא כשהלב זורם לו על מי מנוחות אולם הוא נמצא בהאזנה שקטה למה שקורה בחלקים האחרים בתוך האדם והוא משתתף במה שקורה על ידי שהוא שולח איתותים ושדרים שמביעים את הסכמתו או אי הסכמתו, שדרים אלו יכולים להיות פעם בתור תחושה של אי נחת ופעם בתור אינטואיציה. הדרך לשלב איתותים אלו בתוך דיון שכלי הוא על ידי זה שהאדם מסתכל עליהם בתור מד של החיים המעשיים והמציאותיים כי הרגשות הלב הם אלו שעוברים אירועים ובהם נשאר עיקר הרושם ממה שקורה בעולם וממה שעבר על האדם עד היום, ולכן האדם צריך להשתמש בהם בבואו לדון בנושאים שקשורים לחיים ולחכמה שקשורה לעולם המעשה.

אם נחזור לדוגמא המדוברת, בזמן שקראתי את התיאור של הכותב האינסטינקטים שלי אמרו לי שזהו תיאור "תינוקי" וזול מדי, שאדם נורמאלי היה נמנע מלכתוב אותה על עצמו אלא אם כן הוא היה מרגיש נח עם התיאור שלה (בגלל סיבות שלא ראוי להרחיב עליהם, כי אין שום וודאות האם ואיזה מהם נכונה), וזה מה שחורה "וזעזע" ולכן אין קשר בין זה לבין כל כתיבה ענינית שנמצאת בגמרא.

ווטו, לפעמים מהכתיבה של האדם אפשר ללמוד על מה שהוא חש, והזעזוע הוא ממה שהכתיבה משדרת ולא מהמילים עצמם, קח לך דוגמא של דיון על מוות שבו אתה מקבל תחושה שהמוות מתוארת אצל מי שמתכתב מולך כמי שכבר גמר אומר על מותו ואם הוא צעיר ולא חולה האם לא תקפוץ ישר ותבדוק שמא הוא שוקל וקרוב להתאבדות?

נ.ב חבל שדווקא היום המחשב שלי מקרטע והזמינות לנט לא רציפה.

תוקן על ידי המביט_אל ב- 01/04/2008 1:37:03

אני חושב שמיצינו את הדיון על הדוגמא, ואפשר לחזור ולדון על הנושא העיקרי של האשכול, והוא שילוב של תחושות ורגשות בתוך דיון שכלי ופילוסופי בפורום..

_________________