|
|
| נשלח ב-13/4/2008 11:29 |
 |
| |
מה אתה אומר, "מיימוני"?! אפילו בסיפור פשוט, מתוק ונחמד כמו "כיפה אדומה", שמיליונים גדלו ומתרפקים עליו באהבה בכל העולם, מצאו ה"מחנכים" שלכם מסרים שליליים?! מחקרים אוויליים אפשר לערוך על כל דבר, אך בניגוד לסיפורי האחים גרים, על מעשיות הבני-ברקים אין צורך בשום מחקר כדי להיגעל מהשמנוניות הצדקנית, המתחסדת והמבחילה הנוטפת מהם. אנשים נורמליים, מלאגוס בניגריה עד ניו-יורק בארה"ב, מספרים לילדים סיפורים כדי שייהנו ויצחקו, ומטרתם כהורים רק לראות את ילדיהם שמחים ומאושרים. לדוסים מבחילים מבני-ברק יש באשר לילדיהם רק מטרה אחת: שיהיו אדוקים ומטומטמים כמותם. גם כשהם מספרים להם "סיפורים", מגמתם רק לטמטם את מוחותיהם עוד ועוד בזבל שלהם. אני רואה כאן בהודעות מעלי, שיש בסיפורים תחרות מי צדיק יותר: החזו"א או בעל התניא. ממש חומר מרתק עבור ילד!!! ועל הרשעות המפלצתית שבסיפורי חסידים כבר כתבתי באשכול חב"ד והבאתי מהשערוריה שהיתה בקשר לסיפור הילדים מהנכרית.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2008 11:53 |
|
| |
עמית,
אתה מנסה לעשות פרפרזה על מצוות לצורך הנהגות אחרות.
אם אתה חפץ שילדך יערוך חשבון נפש וישפר את מעשיו, תשים דברים על השולחן וחנך אותו ישירות. מדוע לספר מעשיות על מנהגים שאין אתה מבין את פשרם, להניח מתוכם מסקנות שאינן בהכרח נכונות וע"י כך לחנכם? ומה תעשה אם ילדך הקט והחמוד ישאל אותך לאחר ביעור החמץ הפנימי "אבא, אחרי פסח מותר עוד פעם חמץ...", אז תצטרך לשנות את הפרפרזה, ולהסביר משהו אחר - לתרץ לבנך תירוצים.
אני לא מבין איזו הכנה כ"כ גדולה צריך לצורך בדיקת חמץ. צריך שתי עיניים, נר, אמצעים לאסוף את החמץ הנמצא ו...זהו. גם אם לאדמו"ר כלשהו, מוערך ככל שיהיה, היו מנהגים שונים ומשונים, תפיסת מלאכים, תיקון קליפות ומה לא, אני לא מעוניין שבני הקטן יתחיל לחקות מעשים שהוא לא מבין, שאבא שלו לא מבין ושכל בר-דעת לא מבין. להוציא את החמץ הפנימי - כלשונך - צריך מעט יותר מכמה אמצעים פיזיים, ולא צריך לעשות זאת רק בערב פסח לאור הנר המרצד ובדרכים שאינן נהירות לא למחנך ולא למתחנך.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2008 12:13 |
|
| |
אבל סיפור שכזה הוא דרך נפלאה לחשוף את בני ולהנחיל לו את העובדה שהיהדות היא מורכבת מאד ושבכל דבר פשוט יש גם סודות ועניינים נפלאים, ולא רק הוראה ישירה ופשוטה לבדוק את החמץ בפשטות בשעה פלונית וזהו,
ושעל אף העובדה שבפשטות כולנו בודקים וצריכים לנקות את אותו החמץ ושבכך כולנו שווים, יש גם עבודה אינדיבידואלית שלפי מעמדו הרוחני של כל אדם.
לכן, למרות שלא ארצה שבני יתחיל לחקות את אדמור הזקן ולעשות את עצמו כאילו הוא "מתקן עולמות", בכל זאת ארצה שיהיה מודע לכך שהדברים קיימים ויתחיל את צעדיו הראשונים בכניסה לפרד"ס... , ושימשך לשם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2008 12:29 |
|
| |
בנוסף לכך אני חושב שעל אף שהילדים החמודים שלי אוהבים כל כך את בדיקת החמץ ובמיוחד נהנים להסתובב עם נרות בבית ואת האתגר בלהחביא לי הפתיתים כך שלא אוכל למצוא,
אני סובר שהתוספות ה"רוחניות" רק משפרות את החוויה ונותנות כנפיים וצימאון לה' ולמצוותיו.
[לא נראה לי שהמילה מיסטיקה מספיק מכובדת ]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2008 14:21 |
|
| |
עמית,
אתה סבור שילדים רכים צריכים לשמוע סיפורים על סודות ועל דברים הנשגבים מבינתם אף של בוגרים? הרי זו בדיוק מיסטיקה במיטבה!
אם אתה חפץ שילדך יכנסו לחלק האחרון בפרד"ס, הרי שתחילה עליך ללמדם את החלק הראשון בפרדס - פשט. טרם יודעם את הלכות בפשטות, אין הם כשירים כלל וכלל ללמוד על תורת הסוד. לדעתי התוצאות תהינה הפוכות. הילדים יקבלו את היהדות כמיסטיקה טנטרית, במקום שיקבלו את מה שהם מסוגלים להכיל - שמירת המצוות בגלל שהן מצוות התורה.
לדעתי אם בכדי לגרום לילדיך חשק לקיים מצוות אתה צריך להוסיף נופך מיסטי למצוות, הרי שאין אתה יודע להעביר את המצוות כהווייתן לילדיך (לא שאני סבור שילד הוא בעל הבנה כשל מבוגר שנזקק פחות לדחף חיצוני לקיום מצוות, להיפך, דווקא בגלל שילדים מוחם צר מלהכיל, צריך לתמצת להם את המצווה בכדי שיבינו אותה, ולא להוסיף להם ערכים עליונים ונשגבים שכלל אינם מובנים למחנך עצמו). צריך לחבב עליהם את המצוות עצמן, ולא הילה מיסתורית האופפת אותן.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
